מותר להניח במידה רבה של ביטחון שהמלך עבדאללה לא היה רוצה שכוחות של המדינה הפלסטינית ישבו לאורך גבולו המערבי. כמובן שאי אפשר לצפות שהממשל בירדן יציג עמדה זו בפומבי. ואולם, סיפוח בקעת הירדן על ידי ישראל עלול להעמיד את המלך מול הצורך להפיס את דעת הקהל בארצו כדי למנוע סדקים נוספים על אלה שכבר קיימים ממילא בחוסנו של הממשל ההאשמי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
סיפוח כפי שמדבר עליו עכשיו ראש הממשלה נתניהו יצית כמעט בוודאות גל מחאות גדול בירדן ויחייב את המלך לנקוט צעד דרמטי. גם אם לא ירצה לזעזע את חוזה השלום עם ישראל ב-1994, לא יוכל המלך להסתפק רק בגינויים, בפנייה למועצת הביטחון או בהחזרת השגרירים כפי שנהג בעבר. יהא עליו לבחור במהלך שמשמעותו השעיית חוזה השלום. מהלך כזה יוכל להתבסס על סעיף 3 בחוזה השלום, שבו התחייבו ישראל וירדן זו לזו שלא לעשות צעדים המערערים את הביטחון והיציבות של כל אחת מהן. המלך הבהיר בביקורו האחרון בארה"ב בשיחות עם הבית הלבן ומחלקת המדינה כי הוא מצפה שממשל טראמפ לא יגבה את נתניהו בכוונות הסיפוח שלו.
נזכיר, שנתניהו עצמו כבר הביע נכונות בסיבובי משא ומתן קודמים להסתפק בישיבת צה"ל על נהר הירדן ולא להחזיק במלוא שטח הבקעה כולה. ישיבה על נהר הירדן כפי שמבינים אותה בעמאן, פירושה כוח קטן של צה"ל שמפקח על גדר הביטחון, המצלמות ושאר המתקנים שעליה. להבנתם, אין מדובר בכוח גדול שמונה יותר מכמה מאות חיילים ותצפיתניות.
מהלך לקראת סיפוח לא יזכה בהכרה בין-לאומית, גם אם וושינגטון תתמוך בו בחצי פה, יכביד על הקשרים בין ישראל למצרים ומדינות המפרץ ולא ישנה במאומה את המציאות הקיימת כבר שנים רבות בבקעה שבה האוכלוסייה הפלסטינית, מחוץ ליריחו, קטנה מאוד.
יש כעת אנשים שהיו מעורבים באופן עמוק בקשרי השלום עם ישראל ויוצאים עכשיו בגלוי בעד הקפאת חוזה השלום בדרך זו או אחרת. אחד מהם למשל הוא מרוואן מועשר, שהיה השגריר בתל אביב ואחר כך שר החוץ. המהפך בעמדתו של מועשר רק ממחיש את עוצמת הניכור שמתפתח בירדן בשנים האחרונות כלפי ישראל ויוצר שם אווירה קשה של עוינות שמסבה נזק גדול גם לשיתוף הפעולה היום-יומי בין שתי המדינות כפי שכולנו חווינו כאשר ירדן לקחה לידיה בחזרה את מובלעות נהריים וצופר.
בקצרה: צעד הצהרתי שיגרום נזק ממשי.