פרץ והורוביץ הסבירו ביממה האחרונה שהחיבור של העבודה ומרצ הוא טכני בלבד, שיתפרק יום אחרי הבחירות. גם אם זו כוונתם, הם יודעים שהסיפור של העבודה ומרצ כמפלגות עצמאיות הסתיים הלילה. בכנסת הבאה שתי המפלגות שזכו פעם ל-56 מנדטים ימנו פחות ממניין, וגם זה בתוספת כוכבים מבחוץ, אורלי לוי-אבקסיס ויאיר גולן.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

המהלך הדרמטי של העשור שעבר, העלאת אחוז החסימה, בשילוב עם המהלך הדרמטי של העשור שקדם לו, האינתיפאדה השנייה, בישרו על סיום דרכו של מה שהיה קרוי פעם "מחנה השלום". ובכל זאת, הם עשו את הדבר הנכון. כמאמרו של נתניהו, לפני איכות החיים הם דאגו לחיים עצמם.

פרץ והורוביץ סיכמו על ריצה משותפת
רצים יחד. הורוביץ ופרץ

 

בשנה האחרונה נפלטו מהכנסת או לא הצליחו להיבחר אליה: ציפי לבני, אהוד ברק, שלי יחימוביץ', וטרי מהבוקר: סתיו שפיר. המשותף לכולם: עמדות שמאל מובהקות. במובנים מסוימים, ההפתעה היחידה בתהליך הזה היא איך התעכב שנים. בתהליך איטי בן קרוב לעשרים שנה מאז קריסת אוסלו, השמאל הולך ונעלם בציבור הישראלי. זה לא הימין שגדל, אלא המרכז.

הדרך להחלפת נתניהו עוברת במרכז 

הקמת כחול לבן, מפלגה שהורתה בסיסמה "אין יותר ימין או שמאל", לרבות ההימנעות מהשמעת הביטוי המפורש "שתי מדינות" היא הפעם הראשונה מאז קדימה של שרון שבה נעשה ניסיון לתרגם את ההשקפות הציבוריות האלה לכוח מרכזי בכנסת. אם חושבים על זה, כחול לבן כבר שרדה יותר: היא תגיע עוד מעט לכהונתה השלישית. היא הבינה שהדרך להחלפת נתניהו עוברת במרכז.

בבחירות סבב א', בבית בסביון, התאחדו גנץ ולפיד ל"כחול לבן". בבחירות סבב ב', בדירה של אהוד ברק, הוחלט על שילוב הכוחות של "המחנה הדמוקרטי". לפנות בוקר, בבית של ניצן הורוביץ, התמזגו העבודה ומרצ. ובינתיים בימין: בסבב א' התפלגו בנט ושקד מהבית היהודי; בסבב ב' הם לא הצליחו להקים רשימה שתכלול את כל הימין, ועל סיפו של סבב ג' ממשיכים כל אגפי הציונות הדתית בויכוחים מתישים, לקראת עוד התרסקות. התוצאות ידועות: בשבע השנים האחרונות איבדה הציונות הדתית במצטבר חצי מיליון קולות אל מתחת לאחוז החסימה, ואילו השמאל איבד אפס קולות. מחנה אחד עושה הכל כדי לנצח בבחירות, והשני משתדל כמיטב יכולתו כדי להפסיד. 

רביעיית כחול לבן בנאום מדגם
צמרת כחול לבן | צילום: רויטרס

והנה כאב הראש של בנט: יש איחודים כמו זה שקרה הלילה שתכליתם לשרוד, ויש איחודים מהותיים שמטרתם צבירת כוח. שר הביטחון הזמני רוצה לעמוד על קו הזינוק בקרב לירושת נתניהו. חיבור עם איתמר בן-גביר מאפשר לו לשרוד אבל מרחיק אותו מהמטרה העליונה שלו. גם מבחינה גושית לא ברור מה עדיף: ספק אם בוחר אחד מהימין הרך יבחר להצביע לרשימה שכוללת את פרץ, סמוטריץ' ובן-גביר. מצד שני, נפילה נוספת תחת אחוז החסימה תחסל את בנט סופית ובסבירות גבוהה גם את הימין. בנט הוא יזם הייטק, שקד מתאימה להיות סוכנת ביטוח. אחד מת על סיכונים, השנייה מתרחקת מהם כמו מאש. מחרתיים נדע מי ניצח.

המרוויחה הגדולה מכל ההתרחשויות היא כחול לבן: כעת, משהוסר איום אחוז החסימה במחנהו, יוכל גנץ לגדול על חשבון האיחוד בשמאל ולפנות במקביל לימין הרך. הוא התקרב אתמול עוד צעד במסע הבלתי נגמר אל לשכת ראש הממשלה.