רבים מילדי ישראל גדלו על הספרים "כספיון הדג הקטן", "הפיל שרצה להיות הכי", "לפעמים" ו-"הילד שאהב את הירח". כל אלו אוירו ביד האמן של פאול קור, יליד פולין, שהוריו הבריחו אותו לשוויץ. לימים הפך לצייר וגרפיקאי מפורסם ופורה, ותערוכה מציורי זיכרונותיו מימי המלחמה מוצגת בימים אלו במוזיאון לוחמי הגטאות.
היום, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שוחחנו עם אלמנתו פנינה על בעלה המנוח ועל הציורים הנדירים שמוצגים בתערוכה.
פנינה סיפרה כי אבן דרך משמעותית בחייו המקצועיים של בעלה הייתה קשורה גם כן במאורעות מלחמת העולם השנייה: "הוא היה עם הפרטיזנים הצרפתיים ויחד הם הלכו ברגל להרים לכיוון איטליה. הם היו צריכים לחלק כרוזים, ושם פאול כתב את הגרפיטי הראשון שלו – 'מוות לגרמנים'".
אחרי שהמעשה התגלה, החלו סריקות בניסיון לאתר את פאול – ולכן, עוד באותו הלילה, הוא ניצל כשהוברח במהירות לשוויץ – שם הועבר לבית ילדים. "הציורים וההתייחסות שלו לשואה לא עזבו אותו עד יומו האחרון", סיפרה אלמנתו. "הוא התייחס לזה גם הרבה אחרי רצח רבין. הדבר השני שהעסיק אותו מאוד היה אהבתו הגדולה לילדים. כשהוא היה בבית ילדים בזמן המלחמה, הוא היחיד שנשלח ללמוד בבית ספר לאומנות בז'נבה".
פנינה סיפרה כי גם עשרות שנים אחרי השואה, התקשה פאול להתגבר על הזיכרונות הקשים ועל הטינה שנטר לגרמנים: "ב-1992 הלכנו לשמוע קונצרט בהיכל התרבות, שם ניגנה תזמורת רשות השידור של דרזדן. במקום לראות את האנשים שרים במקהלה, הוא הצליח לראות בעיניו רק נאצים".
בעקבות הסערה שחולל בראשו אותו האירוע, צייר קור יהודי שנראה מנגן בצ'לו, מה שבעיניו סימל את כל היהודים שנשלחו אל מחנות ההשמדה ונאלצו לנגן לפני הנאצים".
האוצר התגלה במרתף
לפני שש שנים החלה פנינה במלאכת הכנת ספר על קורות חייו של בעלה. היא ביקשה מכל מי שהיה יכול להעביר אליה מסמכים הקשורים בו, ובמהלך החיפושים איתרה מזכרת נדירה ממנו.
"במרתף של קרובת משפחה נמצאה מזוודה שנעזבה ב-1948, עם עלייתו של פאול ארצה. מאז איש לא ראה אותה ובטח לא חשב עליה", הסבירה פנינה. "ביקשתי לפתוח אותה והיו שם ציורים שלו מהתקופה שהוא היה ילד. כבר אז הוא גילה כשירון בולט מאוד בציור. כנראה שגם אצל אמא שלו היו רישומים קטנים כאלה שנאספו לתוך המזוודה הזו, שהייתה שם במשך כל השנים האלה".
