בתכנית שבה התארח הסופר עמוס עוז היה רגע מאוד כן וצלול. היה זה הרגע בו נשאל האם הוא מרגיש שהוא התעייף. "אני אגיד לך את האמת", ענה עוז בספונטניות, "אני מצפה לאחרים".
עוז כבר בן 70. עמדתו הפוליטית הנחרצת, נעדרת הסייגים ונטולת הזגזוגים, שווה היום רק 3 מנדטים בשוק. אבל אם יעזוב את התפקיד שהוא ממלא היום, ולא את זה שזימן לו פרסים אירופאיים ושיאים בספרות הישראלית, הוא יותיר אחריו חלל גדול וריק, למשך זמן.
הסופרים הישראלים הצעירים לא אשמים. זה גם לא ג'וב לסופרים בלבד. כמו שאמר עוז, זה יכול להיות כל אחד, גם מדענים, אנשי עסקים ועיתונאים. במודעת הדרושים הזו אפשר לכתוב: דרוש אדם בעל שיעור קומה שאוהב את השכונה שלנו, שמדבר בקול חלש אבל עדיין מקשיבים לו, ואינו מעוניין בדבר: לא במשכורת, לא בפרסום, לא בכבוד. תנאי השכר גמישים: כבוד לרגע או כתם בלתי מחיק לנצח-נצחים, בהתאם למצב הרוח הציבורי.
אבל, כאמור, אם הגעתם לסעיף השכר, אז אתם לא מתאימים. תמשיכו למודעה הבאה, של חברות הביוטק. לכן זה די ברור כמה אנשים יענו למודעה הזאת בחברה שלנו: חברה בעירבון מוגבל, לטווח קצר. דור שגדל לתוך המדינה הקיימת: קיבלנו תנאי פתיחה טובים, עכשיו אנחנו רק צריכים למקסם אותם. כולם מתקדמים לפי כללי משחק מוכרים: מה נרוויח ומה נפסיד. חולמים על סביבה סטרילית, אולי "אירופאית": אתם תצאו לי מהחיים - ואני אגשים את עצמי. כי ככה זה כשהשעון מתקתק.
הכול מתנקז לחומר
אז איפה המקום ל"אנשי הרוח" בסביבה שלנו? היועץ היחידי הוא יועץ השקעות, את המורה מחליף קואוצ'ר, בשיחות היום-יום התקצרו הדיונים לטקסטים באורך הודעת SMS. הכול מתנקז בסופו של דבר לחומר, הרחק הרחק מהרוח.
מתחת לשמיים הקודרים האלה, מרגש לראות ילדים שמסתובבים עם מסרים ירוקים לעולם בתחפושת ל"קופסת מיחזור", בניג'וס להורים על השקיות בסופר. רק מספרים להם על זה בבית הספר והם מיד קונים את התורה כולה, שאינה תלויה בדבר. אולי מהם תבוא הרוח?
זו כמובן תמונה מאוד פשטנית ונאיבית. גם לגבינו, וגם לגבי עמוס עוז. עוז אמנם הריץ מפלגה בבחירות האחרונות, אבל סירב במשך חודשים ארוכים לבקשת הראיון בתכנית שלנו, עד לצאת ספרו החדש. גם הוא מקדם ענייניו.
בתכנית הוא אמר: "אני מרגיש את הגיל. הייתי פה הרבה זמן". הוא מתבונן בנו כבר הרבה זמן, הוא הכיר באופן אישי את כל מי שסלל את הדרך. ועדיין טוען שהוא אופטימי. הרגשתו כנראה לא קשורה לקופסאות מיחזור. הוא כנראה יודע, אז נאמין.
הכותבת היא סיגל רובין שהם, עורכת התכנית "פגוש את העיתונות"
כותרות פגוש את העיתונות עם עמוס עוז
פגוש את העיתונות עם עמוס עוז - חלק א'