כבר מהרגע הראשון היה ברור שזה יהיה שונה. חיים רמון אחרי ההחלטה להישאר הוא לא אותו חיים רמון שפיזר רמזים עבים כי הוא עומד לנטוש את הפוליטיקה. בזעם. בכעס גדול. במרירות. כן, עד לפני כמה ימים חיים רמון היה מוכן לשרוף את המועדון וללכת.
בפעם האחרונה שהופיע ב"פגוש את העיתונות", בחודש יוני, המשנה לראש הממשלה היה עסוק רק בדבר אחד. חיסול חשבונות עם המשטרה והפרקליטות שלתחושתו גרמו לו עוול בפרשת הנשיקה. שום דבר אחר לא עניין אותו. נכון, דיברנו קצת על עזה (להיכנס ולעשות סדר) מצבו של אולמרט (הפרקליטות גרמה לו עוול) הפריימריס בקדימה (יושב על הגדר בין ציפי למופז). זמן אוויר מיותר מבחינתו.
נפגשנו ערב הדיון בממשלה על דרישתו להקים ועדת חקירה לעניין האזנות הסתר (הבעייתיות כשלעצמן) שהמשטרה קיימה במהלך החקירה שלו. רמון היה מיליטנטי מתמיד, סרב לראות את הבעייתיות בכך שדווקא הוא מעלה את הנושא. הראיון התלהט, שום דבר מהקסם המפורסם של המשנה לראש הממשלה לא נותר באולפן. רק התסכול של מי שהיה ההבטחה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית שנאלץ שוב ושוב לתת דין וחשבון על פחות משלושים שניות של התנהגות מביכה וחסרת אחריות.
רמון הסתער בכל הכוח והיה ברור שהוא בא לסגור עניין וללכת. ככה גם התנהל הראיון. חד, בוטה, תוקפני ובעיקר עסוק רק בסיפור של חיים רמון. לא רחוק כנראה ממה שיראה ראיון הפרידה של אהוד אולמרט. אם הייתם שואלים אותי, אז הייתי מוכנה להמר על סכום גדול שהקריירה של מי שהיה נער הפלא, המביא והמוציא, המושך בחוטים, הגיעה לסיומה המר.
רמון נועץ שיניים בביבי
אבל בפוליטיקה כנראה הכל באמת אפשרי. ציפי לבני לחצה, אנשי הלשכה שלו שכנעו אותו שתמיד אפשר לפרוש אחרי הבחירות והתחושה הממכרת של להיות נדרש ונחוץ הכריעה את הכף. חיים רמון נשאר איתנו לעוד מערכת בחירות. כמה שזה בלט באולפן. פתאום קיבלנו את חיים רמון הישן ומוכר. פוליטיקאי בחסד, מרואיין משובח שאף פעם לא מאכזב.
תנו לו לנעוץ שיניים בביבי, לחבוט פה ושם באהוד ברק ולדבר על המשא ומתן המדיני ואין לו מתחרים. כבר בתחילת הראיון האולפן התמלא באנרגיה חיובית. דריכות מבורכת בלי טיפת מרירות. זו נדדה הפעם לחבר הוותיק שלו אהוד אולמרט שבאופן אירוני חיים רמון נדרש להתייחס אליו כאל חיה פצועה.
רמון התפתל ונקרע בין החברות ולצורך להתייצב לצד ציפי לבני. הוא ידע שגם הוא וגם היא צופים בו בשידור חי. אולמרט חושב איך הוא בוגד בו, איך הוא יכול, לבני בוחנת האם אפשר באמת לסמוך עליו. בחדר האיפור הבהיר לי רמון שהוא יתחמק מתשובה ישירה האם אולמרט צריך ללכת עכשיו. באולפן הוא הלך לקראתנו נגד החברות ובעד ציפי לבני.
נער הפלא חוזר לעצמו
זה היה ברור שלא נוח לו, אבל הוא קרא לחבר ללכת הביתה, לטובתו, ועוד הוסיף משהו על כך שהוא מבין שהוא פגוע ומי כמוהו מבין אותו ברגעים האלה.
ובעוד הראיון מתנהל הבנתי מה קרה. רמון חזר להיות אדם רציונאלי. הוא השאיר את הנקמה מאחור, החליף את תחושת המירמור בחדוות עשייה. הוא קיבל החלטה להמשיך וחזר לעצמו. בסוף הראיון הוא גם סיפק הסבר לתופעה.
אחרי שראיתי אנשים שלא חלמו להיות ראשי ממשלה (אולמרט) מתמנים, הבנתי שהכל פתוח. אריק שרון ניסח מזמן את כלל היסוד בפוליטיקה הישראלית: אתה קיים כל עוד אתה על הגלגל. עכשיו הגיע התור של רמון להפנים את המסר.
חבל שרמון לא הלך צעד נוסף והתחייב להישאר בפוליטיקה גם אם לא יזכה בתפקיד בכיר אחרי הבחירות. אני כאן למערכת הבחירות, שב והדגיש, ואני חושבת שנכון היה מצדו להתחייב ליותר ולהסביר לציבור שהוא פוליטיקאי, זו הדרך שבחר, הוא לא עוזב כשרע וחוזר כשטוב, כמו למשל דן מרידור, אלא נשאר גם כשהוא צריך לטפס חזרה לצמרת.
הקסם של המשנה לראש הממשלה
מעניין לאיזה מקום יגיע בפריימריס. הוא כמובן לא מארגן כנסים או חוגי בית. הוא סומך על הקסם האישי, על הרקורד שצבר ועל אישיותו. כמו שיועץ התקשורת שלו אמר לי ביושר אחרי שיצאנו מהאולפן, והוא הגיש לו את הסלולרי עם הודעות המשוב באס אם אס (חיוביות מאד) - תודה על כנס הבחירות שארגנתם לנו, זה אמור להספיק לו להתברג בעשירייה הראשונה של קדימה. ואני חושבת שבכל מקרה, למזלו של רמון, הכוכבים החדשים עומדים עכשיו בתור בליכוד.
לצפייה בראיון המלא עם השר חיים רמון:
התוכנית פגוש את העיתונות - חלק 1
התוכנית פגוש את העיתונות-חלק 2
לטורי פרשנות נוספים: