אילת הייתה אמורה להיות המפלט שלנו מהרעש ומהלחץ, מכל הדוחק והעצבים. עם זאת, בשני חודשי החופש הגדול מגיע לאילת זרם בלתי פוסק של כמעט 80,000 בני נוער מכל רחבי הארץ. מה הם עושים שם? בעיקר הרבה בלגאן שכולל עישון סמים בבתי המלון, קיום יחסי מין ברחובות והרבה ונדליזם.

"הם באים לכאן בהמוניהם ולא כדי להירגע", אומר נהג אוטובוס שמסיע את בני הנוער בקו לאילת בשיחה עם צוות אולפן שישי. "שיגעו אותי בדרך. ישבו לי פה שתי בחורות צעירות, החברים שלהן מציקים להן וצועקים", הוא מוסיף. "אתה נורא מרוכז בכביש ומאבד את הכיוונים, עד שנאלצתי לעצור בדרך ולהגיד להם שזה לא יכול להימשך ככה".

התופעה הזאת אולי אינה חדשה, אבל העוצמות שלה מטפסות באחרונה לגבהים שגם זקני אילת לא זוכרים. עיר הנופש הדרומית הופכת בחסותו של נוער אלים, שיכור ומסומם לבירת הפשע של הקיץ הישראלי המיוזע.

"רוצה שאכטה" כנסי"

בני הנוער שותים עד שהם נופלים. "אין סיכוי שהם שותים בשביל ליהנות", אומר איציק ממן, בעלים ומנהל של "מלון הים האדום". "הם שותים עד שהם מתרסקים". "רוצה שאכטה? כנסו", מזמין נער צעירות ברחוב. "באמת? אתן רוצות?", הוא מוודא והן משיבות לו בחיוב. בעיקרון יש פה תחושה בקרב בני הנוער שבאילת הכול מותר.

כך למשל אחד האירועים שתועד ב"מלון הים האדום" ביום ראשון השבוע. בעלת המלון עוברת בין החדרים המאוכלסים בצפיפות בעשרות בני נוער, במה שנראה כמו קרב אבוד במלחמה נגד השיכורים הצעירים.

"212, פתחו את הדלת מיד!", היא פוקדת עליהם. "אמרתי לכם, נכון? הזהרתי אתכם", ומחרימה להם ציוד אסור. "בדברים האלה אנחנו הולכים הכי קשה שיש, וההורים מתקשרים להגיד תודה ולפעמים לא", היא מספרת לנו.

"לפעמים הם גם כועסים עלינו", מספרת בעלת המלון על ההורים. "הם צורחים עלי ושואלים איך אנחנו מעזים לדבר ככה אל הילדים שלהם ולקחת להם את הכסף שהם עבדו עליו קשה", היא מוסיפה בייאוש.

קרבות סכינים בין הנערים

למרות כל האזהרות, בני הנוער ממשיכים לקנות אלכוהול, ביודעין שהדבר אסור בבית המלון. "כשנכנסת לבית המלון מה אמרתי לך?", פונה בעלת המלון בכעס לאחד מבני הנוער כשהיא מחרימה לו את בקבוק האלכוהול שבידו. "אמרתי לך, ברגע שאני תופסת אלכוהול בחדר, גם אם תקנה ב-2,000 שקלים, זה הולך לפח הזבל", היא רוטנת.

השתוללות, ונדליזם והשתכרות זה לא משחק ילדים, אלא סכנת חיים של ממש. "אני מוזג וודקה", מספר אחד הנערים ללא בושה. "אסור לנו בזכוכית, אז אנחנו מעבירים לפלסטיק", הוא מתרץ ומנסה לטעון כי גילו 22, בעוד שלמעשה הוא רק עולה לכיתה יב'.

הם משתמשים בסמים והם פוגעים בבחורות. הם מרביצים אחד לשני והם מסתובבים עם סכינים מוחבאים במכנסיים כדי לעשות קרבות אחד עם השני. מדובר במשחקי כבוד, אבל כאלה שגורמים לעיר להיראות ממש כמו מוקד פשע ולא פתח לתיירות.

סמים וסקס על מדשאות העיר

האטרקציה העיקרית שהעיר נותנת לבני הנוער, זה הריחוק מההורים שלהם ותחושה שהכל מותר כאן. לכן, כל הטיפול הזה בבני נוער בודדים כאלה ואחרים שנותנות הרשויות הוא בסך הכל טיפה בים שנראה יותר כמו אוקיינוס, של פשע וצרות.

מבחינת בני הנוער, חשיש וסמים הם בין האטרקציות הגדולות של העיר. הם מתמקחים על המחיר, מוכרים אחד לשני וכמובן - מעשנים ביחד ומזמינים נערות ליווי. אחד מעוברי האורח אף מתאר בפני המצלמות כיצד עבר מאחורי אחד מבתי המלון וראה שני בני נוער מקיימים יחסי מין, בגלוי, על אחת המדשאות. אחד מהם אף הזמין יחד עם חברו נערות ליווי והלך עמו ל"מועדון בריאות".

אוהל התמיכה בארץ זבת חלב ואלכוהול

בגלל המצב הנוכחי ומתוך כוונה לשנותו, הוקם בעיר אוהל למען בני נוער, מקום שבו הם יכולים להתייעץ, לקבל מידע וגם עזרה. במרכז הבילויים הסואן של אילת מנסה הפרויקט החשוב שנקרא "עיר ללא אלימות" להתמודד בדרכי שלום והידברות עם מה שניתן להגדיר כצונאמי האלים של בני הנוער.

"יש כאן אנשים טובים עם כוונות טובות ולא מעט הצלחות", מספרת מארגנת הפרויקט, "אלא שאלה נוגעות בעיקר דווקא לנוער האילתי, ולא כל כך לאלה שבאים לכאן כאורחים לרגע מבחוץ".

המתנדבים פונים לנערים, מנסים לדובב בצורה עדינה ומקצועית וקוראים להם לבוא לאוהל, לדבר. לפעמים זה עוזר, אבל הרבה פעמים גם לא - ובני הנוער חוזרים לסורם.

נכון, יש באילת המוני בני נוער שבאים באמת כדי לנוח ולבלות ולא מפריעים לאף אחד. אבל אי אפשר להתעלם מכך שלחופי הים האדום צומח לו אי של גועל נפש ואלימות נוראה. דוגמה קיצונית אבל משקפת למה שקורה לנו גם במרכז הארץ, ארץ זבת חלב ואלכוהול, דבש וסמים.