"כולם מנהלים את המשרדים או את הבית דרך האוטו. אנחנו רואים אנשים שאוכלים באוטו, קוראים באוטו, כותבים חשבוניות, מתאפרים, מתגלחים, הכל", אומר סנ"צ נועם בגיינסקי, ראש מדור תאונות באגף התנועה של המשטרה. "הנהג הישראלי, אחד הדברים האחרונים שהוא מרוכז בהם כיום, זה בנהיגה".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"ההבנה שאני נוסעת עם ארבעה-שלושה ילדים באוטו מאחור ואני מסכנת את כל המשפחה כולה בזה שאני קוראת את ההודעה ששלחו לי בסמס עוזבת אותנו ומתחילים לפעול מהבטן. ובבטן נמצא הרצון לספק את הצורך המיידי כאן ועכשיו" טוענת ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה באוניברסיטת בר אילן.
יד שמאל על ההגה, הימנית מוסתרת עמוק למטה. הראש מורכן ובכל חמש שניות מציץ לכיוון הכביש בזמן שהמכונית משייטת בין קווי ההפרדה. לנהיגה הזאת יש כבר שם: "נהיגת סמארטפון".
>> סימס לחברו דאפשר למות מסמס בנהיגה והתרסק עם רכבו
כל נהג רביעי מודה שהוא מסמס בנהיגה
כ-100 תאונות קשות אירעו בשנת 2012 בגלל היסח דעת. לרוב התעסקות מיותרת בסלולרי. מאז תחילת השנה נרשמו כבר 35 תאונות קשות עם תשעה הרוגים מאותה הסיבה. כל נהג שלישי מודה שדיבר ללא דיבורית, כל נהג רביעי מודה שהוא מסמס בנהיגה. במשטרה מעריכים שהמספרים גבוהים בהרבה.
מסרון אחד בודד מוריד לנו את העיניים מהכביש לשניות בודדות, אבל מעלה את הסיכוי לתאונה ב-2,300 אחוזים. "במהירות של 90 קמ"ש, אנחנו עוברים עם הרכב 25 מטר בשנייה. כשזה לוקח 2-3 שניות לכתוב הודעה, האדם הסביר אומר לעצמו 'מה הסיפור הגדול?', אבל 2-3 שניות זה אומר שאתה נסעת 75 מטר בלי לראות לאן אתה נוסע", מדגיש סנ"צ בגיינסקי. "בשנה שעברה רשמנו מעל 100 אלף דוחות בנושא של טלפונים סלולרים. וזה דו"ח של אלף שקל, וזה דו"ח של נקודות לא מעטות, ועדיין אתה רואה אנשים שזה לא מרתיע אותם".
"הטלפון הסלולרי הפך להיות מאוד משמעותי כי הוא בעצם מחליף את כל מה שאנחנו קוראים לו תקשורת בין-אישית. פתאום אפשר להמיר את כל האינטראקציה הזאת דרך מכשיר אחד קטן", מציינת ד"ר סוזי קגן. "דווקא כשאנחנו מדברים על האוכלוסיה המבוגרת שמשתמשת בסלולר, שם זה לא כל כך עומד על הקושי בדחיית סיפוקים כמו בחרדה להפסיד. יש שם את הפחד להפסיד משהו שקורה בחוץ ואני אפספס אותו. נשכחתי או לא נשכחתי. זוכרים או לא זוכרים. אני פה או לא פה".
>> צפו: ככה אתם נראים כשאתם מסמסים בנהיגה
רק ארבע מדינות אוסרות על שימוש בסלולרי בזמן נהיגה
החוק בישראל פשוט: הורדת יד מההגה לא לשם תפעול המכונית אסורה. את המכשיר שהפך לכל עולמנו, זה עם עשרות האפליקציות אסור בכלל לאחוז ביד, גם לא לשם תוכנות תפעול ניווט.
לשם השוואה רק ארבע מדינות בעולם אוסרות על שימוש כלשהו בסלולרי במהלך נהיגה. לפני שבועיים קבע בית משפט בקליפורניה כי בנהיגה חל איסור על שימוש בכל אפליקציה, עכשיו נראה מי יצליח לקחת מהישראלי את זכות השיבה להודעת הסמס שזה עתה קיבל.
רוב הנהגים שנתפסים הם מבוגרים. זה לא אומר שהצעירים לא מסמסים. כמו כל דבר אחר, גם את זה הם פשוט עושים זריז יותר. "הנהג הצעיר בישראל מתחיל גם הוא לסמס", מודה ד"ר סוזי קגן, "רק שהוא חושב שזה בסדר יותר כי הוא גדל עם המקום הזה שאומר 'אני שולט בכלי הזה ובמכשיר, אני עושה את זה מהר ואני יכול להשתלט על המהירות ולעשות את זה בו זמנית'".
במקרה של אופנועים, החוק מחייב אוזניה או התקן קבוע, אבל גם לדו-גלגלי יש פתרונות משלו. הם פשוט מחזיקים את הטלפון ליד האוזן בתוך הקסדה.
>> האם שכחנו שברכב צריך קודם כל לנהוג?
"יתרגלו לזה כמו שהתרגלו לחגורת הבטיחות"
אז מה הסיכוי לשכנע את הנהג הישראלי לעזוב את הסלולרי ולהתרכז בנהיגה? "אני זוכר את אבא שלי, כששמו לו בפעם הראשונה חגורת בטיחות, הוא לא הבין מאיפה זה פתאום הגיע. אבל בסוף הוא שם חגורה, וכולנו היום שמים חגורה בלי להתווכח וזה אפילו נראה לנו מובן מאליו", מזכיר איתי אלון, מנכ"ל "אלטרנתיבי". "כך צריך להרגיל את הנהגים גם במקרה של הטלפונים".
הסמארטפון הוא עובדה קיימת. את הטכנולוגיה שאנשים כבר התרגלו אליה קשה מאוד לקחת בחזרה ובשוק יש לא מעט פתרונות יצירתיים. יש אפליקציה שמאפשרת לנווט על ידי פקודה קולית בלבד, אפליקציה אחרת לא מאפשרת קבלת מסרונים ומודיעה לשולח "רק אם דחוף, תתקשר". ולמי שיש כסף, יכול להשתמש בשירות מוקד אישי: זה ישלח מייל עם מיילים ומסרונים במקומו. אם צריך גם יכוון אותו ליעד.
כל זה קיים ועדיין, בשנה שעברה הרוויחה המדינה 100 מיליון שקלים מדוחות סלולר בלבד. "עדיין המשטרה עובדת על 'את מי אני תופסת ואת מי אני לא', ועדיין הישראלי מאמין בכל לבו שהוא לא ייתפס. אבל יש משהו שיעבוד על הנהג הישראלי: הטלפון הוא מאוד משמעותי, אבל גם הכסף הוא מאוד משמעותי. הכסף שאומר 'קבל 2,000 שקלים מול מסרון'. מי שמנצח בדרך כלל את הצורך בדחיית סיפוקים הוא ההוצאה הכספית", מאמינה ד"ר סוזי קגן.
"זה בסוף נגמר בדם", מסכם סנ"צ נועם בגיינסקי, ראש מדור תאונות באגף התנועה של המשטרה, "זה בסוף נגמר בתאונות חמורות, בתאונות עם אנשים שמקפחים את חייהם, ובשביל מה? בשביל מסרון?".