איך הפך תיכון עירוני ה' בתל אביב לאחד מבתי הספר המבוקשים והמוצלחים בארץ לאחר שהיה בסכנת סגירה? התשובה, ככל הנראה, נעוצה באיש אחד, שקם כל בוקר ב-05:00- בעיר אחרת לגמרי. מר יהורם לוי, מנהל התיכון, "קם, עושה ספורט, אוכל, מתפלל, מנשק את הילדים כשהם עדיין ישנים ויוצא לכיוון התחנה המרכזית בירושלים". אין יותר מדי מנהלים בבתי ספר שנוסעים בכל בוקר שעה באוטובוס מעיר אחרת כדי להגיע כל כך מוקדם, ב-07:30, עוד לפני התלמידים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מאוד יכול להיות שתאהבו את האיש הזה וייתכן שלא תסבלו אותו. מה שבטוח הוא שהדברים שלו יגרמו לכם לחשוב ולהתווכח. יש למשל כאלה שטוענים שהוא איש חינוך שלא מתאים לרוח הימים האלה - מחנך של "פעם", קשוח מדי, אפילו רודן. אך מר לוי טוען: "אני לא דיקטטור, אני פשוט ממלא את התפקיד".
לדבריו, עיקר מטרתו היא להפוך את התלמידים ל"אזרחים הכי טובים שהם יכולים להיות. אני מנסה להנחיל ערך מאוד חשוב של חברה מתוקנת - כבוד אחד לשני, נורמות חברתיות ברורות, גבולות ברורים. אם אנחנו לא עושים את זה, נכשלנו".
"אנחנו מתירניים מדי, איבדנו גבול"
בכל בוקר, מר לוי מוודא בכניסה לבית הספר כי לכל התלמידים יש חולצת בית ספר, תוך כדי שהוא מברך אותם בבוקר טוב. "כל תלמיד שנכנס לתוך בית הספר צריך לדעת איך להתנהג. לא המצאתי את הגלגל", הסביר לוי, ששלח כל תלמיד שאין לו חולצה תקנית להירשם במזכירות. השער נסגר בפני המאחרים המועטים, שצריכים "להחזיר את הזמן שאיחרו" בסוף היום. לדברי לוי, "פעם היו פה ארבעים מאחרים".
"אני לא חושב שהתלמידים שלי קוראים לי דיקטטור. בחוץ זה נראה שאני מאוד קשוח, אבל אני ממש לא, אני עושה את העבודה שלי וזהו", אמר מר לוי, שזוכר את פניו של כל תלמיד ושואל מדוע נעדר מהלימודים.
"באתי עם אג'נדה ברורה. אני חשוב שאנחנו כחברה איבדנו משהו, את הגבולות הברורים שהיו לנו. לילד מותר היום ללכת ולדבר איך שהוא רוצה, לדבר אל מורה בצעקות ולקרוא לו בשם הפרטי שלו", פרש המנהל את משנתו החינוכית. לדבריו, הירקות והקללות ברחוב הן רק סימפטום - "אנחנו מתירניים מדי ואיבדנו גבול".
אחד מהגבולות הללו הוא בין הורים לילדיהם: "כשנכנס אליי אבא שאומר לי שהוא חבר של הבן שלו, אני מסביר לו שהוא לא יכול להיות חבר של הבן שלו. אנחנו לא יכולים להיות חברים שלהם, והם גם לא רוצים אותנו כחברים - הם רוצים אותנו כהורים, מנהלים והורים, שנציב להם גבולות לאורך כל הזמן".
תיכון עירוני ה', נמצא בבן יהודה פינת דיזנגוף, מטר מחוץ מציצים, בצפון הישן והמפונק והחילוני של ת"א. הרבה ידוענים עברו כאן - מבתיה עוזיאל המורה, ועד התלמידים יצחק (צחי) הנגבי וזאב בגין. אף פעם לא היה כאן מנהל כזה - חרדי לשעבר שלמד בישיבה, שגדל בשכונת מאה שערים בירושלים וגם לא ממש אשכנזי. "המורים הוותיקים אמרו שאני 'לא משלנו', הייתה פה אליטה אשכנזית", הוא נזכר.
"היינו רגילים לקייטנה, לא למשטר"
בתוך פחות משלוש שנים הצליח לוי לשנות לחלוטין את פני התיכון. "בית הספר היה במצב גסיסה - ראיתי בית ספר מוזנח ומורים כבויים, שאין להם חשק ללמד, ותלמידים מחוץ לכיתות", העיד מזכרונו, והציג כראייה את נתוני הבגרויות הנמוכים עם כניסתו לתפקיד. כיום כמעט ל-100% מהתלמידים יש בגרות מלאה - מהנתונים הטובים בארץ.
גם המורות בבית הספר זוכרת ש"היו שמועות שהולכים לסגור את בית הספר", ובעקבות כך תלמידים לא רצו ללמוד בתיכון. "הזהירו אותי שלא לבוא לפה - אמרו שזה בית ספר שכל הנפלים מגיעים אליו, רמת אלימות גבוהה, שלא תעזי", הוסיפה מורה נוספת.
כשנכנס המנהל לכל כיתה, התלמידים קמים לכבודו: "אני לא חבר שלהם, אני המנהל שלהם. הלוואי שגם עם המורים אצליח להגיע לכך שיקראו בשם המשפחה או 'המורה'. אני חושב שהם רוצים גבולות ברורים - שתגיד להם מה אתה רוצה מהם".
פעם היה כאן חופשי הרבה יותר - היו כאלה שקראו לו "התיכון של הגולשים". ואז לפני שלוש שנים הגיעה תורת חינוך חדשה ונוקשה, שהביאה להתמרמרות ועיתומים קשים בין התלמידים למנהל. "פתאום מגיע אדם מירושלים, והופך את סדרי בראשית שלהם - צריך להיכנס לשיעורים בזמן, צריך לבוא בתלבושת, לא באים עם נעלי בית או מכנסונים, לא מסתובבים בחוץ, לא באים עם גופיות - והם לא אהבו את זה".
התלמידים סיפרו לנו כי "היינו רגילים לעשות פה קייטנה, היינו רגילים לצחוקים ולא לכזה משטר, וזה היה קשה מאוד". חברו הוסיף כי בהתחלה "שנאו את המורה ופתחו נגדו עמוד בפייסבוק". גם המורות בבית הספר נזכרות כיצד התלמידים מחו: "הם לבשו שחור, עשו קריעה ומרד, כתבו שלטים", בהם 'בית ספר הוא לא בית כלא'".
ראש העיר תל אביב הבא?
החודש הראשון של השינויים היה בלתי נסבל: הפגנות, קללות בפייסבוק וטלפון מוועד ההורים שדרש פגישה דחופה עם ההורים. המנהל לוי נערך לעימות עם ההורים: "אמרתי להנהלה להביא שכפ"צים, ההורים הולכים לכסח אותנו. ואז ההורים אמרו לי 'תודה על מה שאתה עושה פה, איפה אנחנו יכולים לעזור?'".
למרות התמיכה מההורים, הבעיות לא פסקו ואפילו הטיול השנתי הפך לויכוח גדול, עד שהמנהל הכריח אותם לישון בשטח ולבשל לעצמם. "למה שאני אעמוד לקלף להם תפוחי אדמה? בסוף הם יצאו לטיול ובישלו מעולה ומאוד נהנו", הוא נזכר. האם מר לוי צודק? האם הלכנו רחוק מדי עם החופש והמתירנות? "הורים מגיעים אליי ואומרים שהם כבר הרימו ידיים. אני קצת יותר נוקשה מהם, ואני יודע להגיד מה אני רוצה מהם". הוא טען כי ההורים לא מענישים את הילדים כשהם חורגים מהגבולות: "שהילד לא מגיע הביתה בזמן, היא מחרימה לו את הטלפון?"
לדבריו, ההתדרדרות נובעת מרצון ההורים והמורים "להיות ליברליים כמו באירופה - אנחנו הלכנו למקומות אחרים. הפכנו לבית חרושת לציונים ולבגרויות, ושכחנו שאנחנו בית חינוך. אם לא נדע להתייחס בכבוד בבית ספר, זה יקרה גם בבית קפה ובקולנוע. את כל זה אנחנו יכולים לתקן במערכת החינוך".
לוי הוא לא איש קל - לא עם עצמו ולא עם הצוות שלו. במהלך כל היום הוא מהלך במסדרונות, ונכנס ארבע פעמים ביום לשירותים של התלמידים, כדי לוודא שהם נקיים ומטופחים.
בית הספר מרושת עכשיו במצלמות - "תסתכל על הסמדרונות, אתה לא רואה אף תלמיד בחוץ - איזו אווירה של למידה"., פירש המנהל את צילומי האבטחה שמגיעים למשרדו. רק מקום אחד לא מצולם: פינת העישון, שהכניסה אליה מותרת לתלמידי כיתה י' ומעלה. "אנחנו מאמינים שלא יהיה שם כלום חוץ מסיגריות".
לוי מחנך נגד השתמטות מצה"ל, וכמעט כל הבוגרים מתגייסים. הביקוש לעירוני ה' היום עצום: רק תלמיד אחד מכל חמישה מתקבל. לאן מכוון המנהל להגיע? בעתיד, הוא מדגיש, "אמשיך להשפיע על החברה בישראל." האם הסיפור ייגמר בפוליטיקה? "בשלב יותר מאוחר, יש בהחלט סיכוי שכן. יותר לכיווןן של ראש העירייה מאשר שר החינוך", אמר לוי, שבשמונה וחצי בערב כיבה את האור בבית הספר ויצא לכיוון ירושלים, שם ישכים מחר קום בשעה חמש.