ביום שבת האחרון נורתה למוות סטודנטית בת 26 בשם נדה אגהה סולטאן. ביום שבת האחרון נולד הסמל של המחאה והמאבק באירן. נדה מתה והסמל נולד. הצילומים המצמררים האלה
של הרגעים האחרונים בחייה הופצו באינטרנט.
מיליוני אנשים נחשפו, דרך המבט המקפיא של נדה, למה שמתחולל באירן. באותה הדרך בדיוק שמע גם ס', קרוב משפחתה, על המוות שלה. ס' הסכים לדבר איתנו למרות שידע שדבריו ישודרו בטלוויזיה ישראלית.
הוא ביקש להשאיר את פרטיו חסויים, לעוות את קולו כדי שלא יפגעו בו או בבני משפחתו. הפחד הזה, מסתבר, מוחשי מאוד. המשטר באירן הבין מהר מאוד כי סיפורה של נדה מסוכן לתדמיתו, אולי גם ליציבותו.
כנראה שלא נדע
את מה שקרה מהרגע שהיא הפכה לפנים של שוחרי החופש מתאר ס' בפירוט מפחיד. "בהודעה רשמית אסרו השלטונות לערוך תפילות למענה", הוא אומר. "כשאפשרו לבסוף למשפחה להביא אותה לקבורה, נאסר עליהם לקיים לוויה המונית".
"הם אויימו שאם אנשים יתכנסו ליד הקבר הם ייענשו בחומרה", הוא מוסיף. המניע כנראה ברור: האירנים יודעים בדיוק מה כוחו של סמל מחאה עממי. איש לא שוכח את הסטודנט שעמד מול הטנקים בכיכר טיאנאנמן, לא את מוחמד א-דורה שמותו בנצרים תועד במצלמה והופץ בכל רחבי העולם, וגם לא את הילדה קים פוק שצולמה נמלטת מהאש בוייטנאם.
"היא הייתה סטודנטית, למדה פילוסופיה וגם שירה", מספר ס'. "היא עבדה בסוכנות נסיעות, הייתה מאורסת לצלם עיתונות אותו הכירה בטורקיה חודשיים לפני מותה. עכשיו גם הוא על הכוונת".
מחר ימלאו שבוע למותה של נדה. מה קרה שם בדיוק, בלב הפגנת ההמונים? מי היה האיש שירה צרור היישר לבית החזה שלה? כנראה שלעולם לא נדע.
