במשך קרוב לשנה, חצה מיקי גרוסמן בן ה-65 כ-5000 מייל לאורך נהר האמזונס, במקום שמעטים בכלל הגיעו אליהם. מחוף האוקיינוס השקט ועד לחוף האוקיינוס האטלנטי. המטרה - להעלות את המודעות למלחמה בסרטן.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

גרוסמן, שחלה בסרטן בעצמו, תיאר איך עבר את המסע המפרך, ואמר "הייתה לי מטרה ונאחזתי בה. מה שהחלטתי, אני מבצע עד הסוף, וזה לא יעזור מה שיהיה. אם אני החלטתי לעשות דבר מסוים, שום מכשול לא יעצור אותי".

הוא כבר לא ממש צעיר, אך נמצא בכושר שגם רבים בשנות ה-20 לחייהם לא נמצאים בו. "אני בכושר טוב, הכי טוב. תנאי השטח פה הם קשים, קיצוניים. היו פעמים שהסתכלתי ואמרתי לעצמי "מה לעזאזל אני עושה פה?".

יער גשם בברזיל (צילום: רויטרס)
יער גשם בברזיל | צילום: רויטרס

"ממש יפה פה, אבל אין מה לאכול"

המסע היה ארוך, וכלל טיפוס על הרים, מאבק בצמחייה סבוכה, חציית נהרות והתמודדות עם תנאי מזג אוויר קיצוניים. היו כמובן גם נקודות שבירה, בעיקר של אנשי הצוות שליוו אותו, רובם צעירים בגילאי ה-20. גם גרוסמן, למרות החזות הקשוחה, ידע רגעים קשים.

באחת העצירות שעשה עם הצוות ביערות גשם, תיאר גרוסמן את התנאים הקשים המאפיינים את יערות האמזונס. "אנחנו כאן 8 ימים עד עכשיו, כמעט ולא אוכלים. יער הערפל הזה אינו נותן לנו כלום חוץ מגשם, מים, קור וצמחייה. ממש יפה פה, אבל אין מה לאכול".

ומאיפה קיבל את הכוח הנפשי למסע? "אחד הדברים שהחזיקו אותי הוא העובדה שגיסתי נפטרה ממחלת הסרטן. זה החזיק אותי, ואמרתי לעצמי שמה שהיא עברה, אף אחד לא מסוגל להבין. אני יודע ממקור ראשון, כי ראיתי את זה" הוסיף גרוסמן בכאב.

11 חודשים מאז שיצא לדרך, ואחרי שעבר 4859 מייל, הגיע גרוסמן עם אנשי הקבוצה לקו הסיום. חיכו לו שם שמפניות ודגלים לחגיגה. "אני שמח שאני מייצג את ישראל, ואפילו תליתי את דגל ישראל בסוף המסע", הוסיף גרוסמן העייף והנרגש.