"ממש כמו סטארטאפ": המהפכה העסקית של עולם הפילנתרופיה

אם בעבר פילנתרופיה הייתה בגדר נדבנות אישית שמזכירה את ימי הברון רוטשילד, בישראל של 2025, היא נמדדת במידת האימפקט. חברות רבות אינן מסתפקות עוד בתרומה כספית לעמותה או בפרויקט חד-פעמי, אלא רואות במעורבות חברתית חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה הארגונית שלהן. האחריות החברתית התאגידית, הכוללת את האופן שבו החברה מתייחסת לסביבה, לעובדים, לקהילה וכן השקיפות העסקית - הפכה לחלק מהתפיסה הניהולית של חברות רבות, ולגורם שמשפיע לא רק על החברה עצמה אלא גם על האופן שבו היא נתפסת בשוק.

המגמה הזו אינה מובנת מאליה, בייחוד בעולם שבו משקיעים מפעילים לחץ בלתי פוסק למקסם רווחים בטווח הקצר, וכל הוצאה, גם כשהיא חברתית - נדרשת לעמוד במבחן ההצדקה העסקית מול בעלי המניות.

המעבדה לפילנתרופיה

כיצד מתעדפים בין מטרות ראויות, ומחליטים לאן לנתב מאות מיליוני דולרים? זו כבר שאלת מיליון הדולר, שעליה מנסים לענות בקורס חדש של אוניברסיטת רייכמן בשיתוף הקרן הפילנתרופית של מאנדיי. הקורס פותח כיוזמה אישית של מנכ"ל ומייסד מאנדיי רועי מן, ונחשב לראשון מסוגו בישראל. בעוד שבמוסדות מקבילים מוצעים קורסים העוסקים ביזמות חברתית - כלומר בהוצאה לפועל של מיזמים חברתיים, במאנדיי ביקשו להפוך את נקודת המבט: ללמד דווקא את צד המשקיעים. הסטודנטים בקורס מתנסים במתודות עבודה להשקעה חברתית, מתוך תפיסה שהם יהיו בעתיד אלו שיתברגו בתפקידי מפתח במגזר העסקי, ויחליטו כיצד וכמה יושקעו בפעילות הפילנתרופית של הארגון. המטרה: להכשיר דור חדש של מנהלים שיידעו איך לנהל כספי פילנתרופיה כמו השקעה עסקית - עם יעדים, מדדים, ותפוקה חברתית מדידה.

הסטודנטים בקורס נחשפים למתודולוגיות ניהול מתקדמות למדידת אימפקט חברתי, ובהן "חמשת ממדי האימפקט" ו"תיאוריית שינוי" - כלים שבוחנים את הקשר בין הפעולות לתוצאות, ואת מידת ההשפעה בפועל. לצד זאת הם לומדים לזהות "סיכוני אימפקט" - מצבים שבהם התוצאה מוגבלת או סוטה מהמטרה. כך הופכת הפילנתרופיה מתרומה ערכית בלבד לתהליך ניהולי מבוסס נתונים ויעדים מדידים.

"בהתחלה הם למדו איך מזהים בעיה", מסבירה רותם סלע, מנהלת פרוייקטים חברתיים בקרן הפילנתרופית של מאנדיי. "למשל, לקחנו את בני הנוער שהושפעו מה-7 באוקטובר כנושא, וניסינו להבין מי מחזיקי העניין בתחום, אילו אתגרים קיימים, איזה גופים כבר פועלים, ומה עובד יותר או פחות". בהמשך, נדרשו הסטודנטים לבחור ארגון שבו ירצו לתמוך - סכום אמיתי של מאה אלף שקלים שתרמה מאנדיי - ולהציע תוכנית פעולה מבוססת מדדים, ממש כמו תהליך השקעה עסקית.

הדור הבא של היזמים החברתיים

ראזי אלשיך (27) מעספיא, בוגר קורס הפילנתרופיה, הוא פעיל חברתי בעדה הדרוזית ואיש מדעי הנתונים. את הכלים שרכש בקורס החליט ליישם במיזם שהקים - מכון מחקר לפיתוח מנהיגות בקרב העדה הדרוזית, שמטרתו להפוך לגוף מחקר מוביל אודות העדה הדרוזית, להגדיל את הייצוג של צעירים בני העדה בעמדות מפתח במגזר העסקי והציבורי, ולייצר רשת קשרים של תמיכה. "עשינו איזשהו מיפוי של מחזיקי עניין ואנשים שמושפעים מהדבר הזה", מסביר אלשיך. "ככה התחלנו לחפש את האנשים הרלוונטיים. ניסחנו מסמך שאנחנו מגדירים בו את הצורך עצמו, מה המטרות שלנו ומה היעדים שלנו", הוא ממשיך.

חמוש בתובנות האלה, אלשיך ניצל הזדמנות והציג את הרעיון שלו בפיץ' לקהילה היהודית בבוסטון, באופן שלא יבייש גיוס השקעות לסטארטאפ. "עוד לא קיבלנו תשובה, אבל אני מקווה שהיא תהיה חיובית. אנחנו רואים שיש כל כך הרבה עמותות במדינת ישראל, חלק מהן טובות וחלק מהן פחות", ממשיך אלשיך. "אחרי המחקר שעשינו על עמותות בתוכנית, גילינו עד כמה עמותות שכן משתמשות בנתונים, יש להן פוטנציאל הרבה יותר גדול. הם אשכרה מבינים גם את השטח וגם את הנתונים שלהם, וככה הם מתרגמים את זה להצלחה".

גם נעמה נובק-זוהר (28) מקיבוץ גלאון, אימצה את הכלים שנלמדו בקורס כדי למנף יוזמה חברתית משלה. המיזם "סברס" שהקימה, מבקש לסייע לעולים חדשים להתאקלם, ולייצר קשרים בינם לבין אזרחים ותיקים. גם המיזם של נעמה הוא לא רק רעיון בוסרי - אלא מהלך מתוכנן היטב המבוסס על מחקר, נתונים ואסטרטגיה ארוכת טווח.

"הבנו שאנחנו רוצים להתאחד עם איזשהו גוף שהוא הרבה יותר מבוסס מאיתנו בגלל שאנחנו מיזם כל כך צעיר", מסבירה נובק-זוהר. "מצאנו את ארגון 'יהב מחנכים לציונות' ועשינו איתם איזשהו שיתוף פעולה, ובעצם 'סברס' נכנס כזרוע תחת ארגון קיים". לדבריה, היתרון המרכזי שבמיזוג כזה, הוא החלוקה במשאבים. "יש עוד ארגון שכבר יש לו עורך דין וכבר יש לו רואה חשבון, ואני לא צריכה לשלם על זה פעמיים", היא ממשיכה. "וגם מבחינה ערכית, שני הארגונים תומכים אחד בשני ומחזקים אחד את השני".

"יש לנו חבר'ה שרצו לעזוב את הארץ, האם המיזם עזר להם? אנחנו מודדים את כל הדברים האלה", מסבירה נובק-זוהר. "אנחנו מריצים שאלונים כדי שבאמת נוכל להגיד, אוקיי, המיזם הזה עזר לנו להשאיר פה עולים חדשים בישראל, זה עזר לייצר להם תחושת שייכות".

הסיפורים של אלשיך ונובק-זוהר ממחישים כיצד נראית פילנתרופיה מודרנית: מדוייקת, מדידה, ומתוכננת. הם שייכים לדור של יזמים חברתיים שמבינים שהצלחה נמדדת לא רק בכוונה טובה, אלא גם בהיתכנות ובקיימות. זה בדיוק ההבדל בין המיזמים שלהם לבין גל היוזמות האזרחיות שקמו בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר - יוזמות שנולדו מתוך רצון אמיתי לעזור, אולם חלק גדול מהן לא שרד לאורך זמן. "חלקם לא נועדו להמשיך מעבר למענה הראשוני", מנתחת בסלע. "בסוף, מי שמחזיק הרבה פעמים, זה מתוך הצורך".

בדומה לחברות אחרות, גם מאנדיי הקימה בשנת 2024 את Monday Foundation - הזרוע החברתית של החברה. חברת האם מאנדיי, הקצתה לה מאות מיליוני דולרים במניות. בזרוע החברתית פועלים גם גלובלית, אבל מסבירים שכרגע הפוקוס הוא על אימפקט בישראל. המיזמים כולללים צוות לאיתור מצבי אסון הומניטרי מסביב לעולם והכשרה טכנולוגית-חינוכית בבתי ספר במטרה לגרות את החשיבה היצירתית והביקורתית של התלמידים ולחבר אותם להייטק.

הקרן הפילנתרופית של מאנדיי היא לכאורה זרוע נפרדת ממאנדיי האם, אולם סלע מתארת מתודת עבודה "סטארטאפיסטית", שחילחלה גם לקרן. "אנחנו מנסים משהו, חושבים על איזושהי היפותזה, ומנסים להוכיח אותה", היא אומרת. "ככה אנחנו פועלים גם באזורים החברתיים שלנו - חשוב לנו מאוד להבין איפה אנחנו נעשה הכי הרבה אימפקט". לפי סלע, שמובילה את קרן האימפקט, התרומה החברתית שהם מבקשים לייצר לא מסתכמת בתרומה כספית - אלא כוללת גם העמדת כוח האדם ומשאבים נוספים לרשות אותם ארגונים שמבקשים לייצר שינוי חברתי.

כשסלע נשאלה על שיקולי רווח, היא משיבה שזה לא אחד מהם. "מאוד מעניין אותנו הקונספט של בר קיימא וקיום לאורך זמן, אבל רווח זה לא אחד השיקולים", היא מבהירה. "כן יעניין אותנו להבין מה קורה לעמותה ביום שאחרי, כדי לראות את ההיתכנות ואת זה שהיא תמשיך לייצר את האימפקט כל הזמן ושזה לא יילך ויגווע אחרי תקופה, אבל הערך הכספי לא פוגש אותנו"