סוגיית פרסום שמות חשודים במעשים פליליים ועבירות מוסר עולה שוב ושוב לדיון בפלטפורמות התקשורתיות ובבתי המשפט. מצד אחד עומדת לאדם חזקת החפות ויש חשש אמיתי שהיא תפגע במידה ושמו יתפרסם בציבור, שלא לדבר על הנזק שיכול להיגרם לאותו אדם במידה והחשדות תתבררנה ככוזבות. מצד שני, לציבור יש זכות לדעת את שמו של החשוד לצד ערכים נוספים כמו חופש הביטוי, ולעיתים קרובות אנחנו אף עדים לכך שדווקא פרסום שמו של חשוד מעודד תלונות נוספות שיתכן ולא היו מוגשות.

התרת פרסום שם חשוד הינו נושא הנמצא בלב העשייה של עורכי הדין מתחום הצווארון הלבן ומשפט פלילי. עד כמה הנושא מעסיק את עוה"ד מהענף? ובכן, לא מעט. עדות לכך נרשמה בשבוע שעבר במהלך  פורום המשפט של duns 100 בתחומי צווארון לבן ומשפט פלילי, שהתקיים במלון רויאל ביץ' בתל אביב, כאשר נושא התרת פרסום שמות על ידי בית המשפט והאופן שבו התקשורת מפרסמת את שמות החשודים הפך לאחד הנושאים המדוברים ביותר בקרב משתתפי הפורום, שרובם אוחזים בדעה שיש להקשיח את התקנות ולא לאפשר לפרסם שמות חשודים ללא בדיקה יסודית לגבי השלכות הפרסום. חלק גדול מעורכי הדין טענו שפרסום שם החשוד גורם לנזק משמעותי עבור אותו אדם, ועל אף שלא הוכח שהוא עבר עבירה כלשהיא או ביצע מעשה פגום, מרגע הפרסום שמו כבר הוכתם והוא עובר משפט שדה שנערך בתקשורת ובשיח הציבורי, ומשפיע גם על בתי המשפט.

כדי להבין את השיקולים העומדים בפני עורכי הדין אשר נמצאים פעמים רבות בצד המבקש שלא להתיר את פרסום שם החשוד, פנינו לארבעה מבכירי עורכי הדין בישראל בתחומי הצווארון הלבן והמשפט הפלילי. עו"ד ציון סהראי, שותף במשרד עו"ד דין 'סרטל, סהראי, לזר', אשר משרדו טיפל בכמה מהתיקים הרגישים ביותר בשנים האחרונות, כולל ייצוג של ראש עיריית ר"ג ישראל זינגר שהיה חשוד ב – 6 תיקי שוחד והתיק נגדו נסגר לאחר שימוע בפרקליטות, סגן ראש עיריית נשר פרדי מלק, ניצב מנשה ארביב מפקד להב 433, סגן ראש עיריית ירושלים שהיה גם יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפרשת הולילנד, שהתיק נגדו נסגר לאחר שימוע ועוד. עורכי הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס ממשרד שוורץ נרקיס, אשר לקחו חלק משמעותי בכמה מהתיקים המרכזיים שהגיעו לבתי המשפט בשנים האחרונות ועו"ד עמית בכר, ראש משותף של מחלקת צווארון לבן במשרד ש.הורביץ ושות', מהמשרדים הבולטים בתחום הצווארון הלבן בישראל.

מתי לדעתך יש להתיר פרסום שם חשוד ומתי לא?

עו"ד ציון סהראי: "הכלל בישראל הוא ששמו של חשוד מותר בפרסום - עם מגבלה מסוימת של 48 שעות מהגעתו לחקירה או עם סיום הדיון בעניינו בבית המשפט. לטעמי, הכלל צריך להיות ששמו של חשוד אסור בפרסום למעט מקרים חריגים, בהם יש בעצם פרסום השם כדי לקדם את החקירה באופן אפקטיבי. מרגע פרסום שמו של אדם כחשוד בפלילים חייו משתנים ללא היכר. אות הקלון שבפרסום לא נמחק לעולם וגוגל זוכר הכל ולתמיד. כך, גם אם חקירה מסתיימת בזיכוי או ללא הגשת כתב האישום - מה שקורה במרבית התיקים - את הנעשה לא ניתן להשיב והנזק לתדמית, לשם הטוב, למוניטין, למשפחה ולקריירה נגרם. מאחר והטכנולוגיה הביאה לשינוי עצום בהשפעה שיש לפרסום על חייו של אדם, קיימת חובה, לדעתי, לשנות את המצב החוקי הקיים כיום בישראל ולקבוע שהכלל בשלב החקירה הוא איסור פרסום שמו של החשוד או שמה של החשודה כאשר לכלל זה יהיו חריגים".

עו"ד ששי גז ועו"ד אורון שוורץ בפורום duns 100 (צילום: ניר קנטור)
עו"ד ששי גז ועו"ד אורון שוורץ בפורום duns 100 | צילום: ניר קנטור

עו"ד עמית בכר: "פרסום שמו של חשוד בשלבים ראשונים של חקירה גורם לפגיעה קשה בשם החשוד, במשפחתו ובפרנסתו. בהקשר זה, בתיקי צווארון לבן אנו רואים שני מאפיינים בולטים. האחד, לרוב מדובר באנשים שיש להם פעילות כלכלית משמעותית – בעלי עסקים וחברות, מנהלים או שכירים בעמדות בכירות. באנשים אלה פעמים רבות עצם הפרסום הראשוני גורם לנזק עצום, לעיתים כזה שלא ניתן לפצות עליו לעולם. גם כשמדובר באנשי ציבור חקירה יכולה לפגוע, לעכב ולעיתים לחסל קריירה. הבעיה מתעצמת נוכח העובדה שחקירות כאלה נמשכות שנים, ויחד עם זמן הטיפול בפרקליטות - לאחר סיום החקירה - שלא לומר משך התנהלות המשפט, מדובר בשנים ארוכות מאוד. המאפיין השני הוא שפעמים רבות החשדות בתחילת החקירה אינם משקפים את המצב האמיתי, או את המצב שנגלה בסיום החקירה. הדברים נכונים גם ברמה העובדתית של מה באמת קרה וגם ברמה המשפטית שבוחנת האם הפעילות החשודה היא באמת עבירה על החוק. בענייני פרסום, נכון להיום הכלל הוא פרסום השמות מיד בתחילת החקירה ורק במקרים חריגים יש איסור פרסום. לאור המאפיינים שציינתי, אשר יוצרים מצב שתחילה יש נזק עצום, שנמשך שנים רבות ורק בסוף מתבררת התמונה האמיתית, צריך להפוך את הכלל לפיו הכלל יהיה אי פרסום, ורק במקרים חריגים שיש דחיפות ועניין ציבורי מיוחד וחריג, אז יותר פרסום השם".

עוה"ד אורון שוורץ ויוגב נרקיס: "פרסום שמו של חשוד ככלל נועד לשרת את הרשות החוקרת והתובעת. זהו תמיד אקט אלים ואין בינו ולבין זכויות חשודים, הזכאים לחזקת חפות, ולו מאום".

פרשיית שי אביטל בתקשורת, כמו גם פרשיות אחרות, הובילה לגל תלונות של נשים שלא היו מתלוננות ללא ההד התקשורתי ופרסום שם החשוד. האם אין כאן אינטרס ציבורי של פרסום שם החשוד?

עו"ד עמית בכר: "חשדות לפגיעה מינית בהחלט יכולים להיכלל באותם מקרים מיוחדים שמצדיקים פרסום, לאור הנטייה של פוגעים להמשיך בפגיעה באנשים – נשים, גברים וילדים - ולאור הקושי הרב שחווים הקורבנות ללכת ולהתלונן. לצד זאת חשוב להשאיר לבית המשפט שיקול דעת ולבחון כל מקרה לעומק, כי גם כאן פרסום שגוי עלול לחרוץ את גורל החשוד לנצח".

 עוה"ד אורון שוורץ ויוגב נרקיס: "גם הטיעון בדבר איסוף המתלוננים הוא טיעון שראוי שלא יישמע יותר. בידי הרשויות החוקרות מצויים כלים אגרסיביים מספיק בכדי להגיע לכל אדם במדינה ומחוצה לה. פרסום נועד להשפיל, ללחוץ ולהעניק יתרון בלתי הוגן לרשויות החזקות ממילא כנגד מי שהופך ברגע החקירה לחלש".

עו"ד ציון סהראי: "אכן, יכולים להיות מקרים בהם יש בעצם פרסום השם כדי להוביל לתלונות נוספות כנגד אדם החשוד בפלילים, תלונות שייתכן ולא היו באות לעולם אלמלא הפרסום. במקרים שכאלה, הבעיה איננה בעצם פרסום השם אלא בשפיטה מוקדמת וגזירת דין שאיננה מותירה סיכוי כלשהו לחשוד להתגונן ולהציג את גרסתו. תיאור התלונה או התלונות מוצג פעמים רבות בתקשורת כאילו היו פסק דין. איש אינו מעז להטיל ספק בנכונות התלונה, ומכאן, הדרך לעיוות דין קצרה מאוד. גם כאשר מפרסמים את השם יש לעשות זאת בזהירות הראויה ותוך מתן דגש לכך שמדובר בחף או חפה מפשע שחזקת החפות עומדת להם".

 כיצד מגיבים הלקוחות שלכם שמנסים ששמם לא יגיע לתקשורת, אך בית המשפט מאשר זאת?

עוה"ד אורון שוורץ ויוגב נרקיס: "חשודים ששמם מפורסם באמצעות החלטת בית המשפט מאבדים מיד אמון במערכת המשפט. הם חשים שאם כך נוהגת המערכת השיפוטית בשלב החקירה, לא תהיה למערכת הזו יכולת לשפוט באופן הוגן. אקט כזה של פרסום נתפס כלקיחת צד של המשטרה והתביעה".

עו"ד ציון סהראי: "מאחר ופרסום שמו של אדם בהקשר של חקירה פלילית הוא תמיד עניין שלילי, אנו נמנעים, כעניין של מדיניות, מפניות יזומות לתקשורת. הלקוח איננו מעוניין ששמו יופיע בתקשורת בהקשר שלילי כמו חקירה פלילית. יחד עם זאת, לעיתים קרובות לא ניתן למנוע את פרסום שמו, ואז חשוב למסור תגובה ראויה בשם הלקוח על מנת להציג את עמדתו ולאזן את הפרסום בעניינו".  

עו"ד עמית בכר: "כפי שאמרתי, הפגיעה הכלכלית והחברתית עם פרסום פרשות היא דרמטית, ואת הקושי הזה חווים כל הלקוחות שלי ששמם מתפרסם. התגובה של כל לקוח היא שונה ומובן שהיא תלויה באופי, באישיות ובמאפיינים הייחודיים של כל פרשה וחשד. בעת חקירה כלכלית כל חשוד עובר טלטלה משנה חיים והוא צריך בין רגע לעבור למצב של התמודדות מול גורמי החקירה בכדי לנקות את החשדות. כאשר הדבר מלווה בפרסום הוא נאלץ להתמודד בחזית נוספת, לרוב עם ידיים קשורות מאחורי הגב, גם כי אין לו את פרטי החקירה וגם כי אסור לו להתבטא באופן חופשי בתקשורת מחשש שיטענו כלפיו שהוא משבש את החקירה. הלקוחות צריכים לאזור המון סבלנות, לפעול בזהירות לפי הייעוץ המשפטי והתקשורתי, ולהתרגל למציאות שבה אין להם שליטה על האירועים שקשורים אליהם".