טכנולוגיות אקלים אינן תחום אחד מובחן בתעשיית ההיי-טק, אלא שם כולל למטריה של טכנולוגיות המבקשות להתמודד עם אתגרי האקלים. "משבר האקלים הוא הסיכון הגלובלי המשמעותי ביותר העומד כיום בפני האנושות" אומר דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, "בעוד מגוון רחב של פעולות נעשות ברמה הבין-מדינתית, הטכנולוגיה שתייצר פתרונות חדשניים להפחתת שיעור פליטות גזי החממה ולהתמודדות עם השלכות המשבר היא המענה. חדשנות טכנולוגית אקלימית מהווה גם הזדמנות עסקית משמעותית להצמחתה של תעשיית טכנולוגיה חדשנית, מגוונת ובת-קיימא".
הדו"ח בוחן את מצבה של תעשיית החדשנות הישראלית - את תרומתה הנוכחית ואת הפוטנציאל העתידי שלה - למאבק העולמי. מתוך הממצאים עולה כי 637 חברות סטרט-אפ וחברות בצמיחה זוהו כחברות המפתחות טכנולוגיות אקלים והן מהוות 9% מכלל החברות שהוקמו בשנת 2020. חמשת התחומים שבהם מרוכז מספר החברות הגבוה ביותר הם: חקלאות חכמה-אקלימית, מערכות אנרגיה נקיות, תחבורה בת-קיימא, תשתיות מים יעילות-סביבתית וחלבונים אלטרנטיביים. מתוכם, מרבית החברות החדשניות הן צעירות, בנות עד שבע שנים והן מעסיקות עד 10 עובדים. כמו כן, ההשקעות בתחום הגיעו לסך כולל של 2.97 מיליארד דולר בשנים 2018-2020 ובאותן שנים השקיעה המדינה - בהובלת רשות החדשנות - סך כולל של 280 מיליון דולר בקידום מחקר ופיתוח בתחום האקלים.
בסקר מיוחד שנערך עבור דו"ח זה, בו השתתפו קרוב ל-200 חברות אקלים ישראליות, נמצא כי האתגר המשמעותי ביותר של חברות אקלים ישראליות הוא מימון המיזם, כך לפי 72% מהחברות. אחת הדרכים להפוך לתחרותיים יותר למול סטרטאפים אירופאיים או אמריקאים לדוגמה, היא להעריך ולכמת את תרומת הטכנולוגיה להפחתת פליטת גזי חממה. בשיחה עם אוריאל קלר, מנכ"ל PLANETech, הוא אומר לנו כי "הדוח שחיברנו מציב את ישראל כמובילה עולמית בטכנולוגיות אקלים. יזמים ישראלים שיפתחו טכנולוגיות בתחום האקלים, בונים למעשה את היוניקורן הבא". כיום הקהילה מציעה כלי דיגיטלי המאפשר לסטרטאפים ישראלים לבצע הערכה מהירה וחינמית לאימפקט אקלימי של הטכנולוגיה שפותחה על ידי החברה. קלר מציין כי "תרומה להפחתת טביעת רגל פחמנית היא אחד מהנושאים החשובים ביותר כיום למשקיעים זרים, קרנות ולקוחות בינלאומיים. היכולת לכמת תרומה זו יוצרת הזדמנות עסקית חשובה לסטרטאפים שמבקשים לקיים שיתופי פעולה עם תאגידים וקרנות שמתמחים בטכנולוגיות אקלים".
ההשפעה האקלימית של הטכנולוגיה נמדדת בטון פליטות של פחמן דו חמצני שנמנעו או נחסכו על ידיה, כשצריך לעשות הפרדה בין האימפקט של הטכנולוגיה ובין בחינת הפליטה של החברה עצמה. התוצר הסופי של תהליך החישוב שהחברה מקבלת הוא הצהרה קצרה שתתאר את האימפקט האקלימי של הטכנולוגיה, כולל הערכה כמותית של הפליטות שייחסכו בחמש שנים הקרובות בעזרת הטמעת הטכנולוגיה.
מדוע מדובר במהלך כלכלי?
"יש אפשרות למכור הפחתה בפליטות פחמן" אומר קלר. "לכל טון פחמן שמישהו מצמצם יש מחיר והמחיר הזה הולך ועולה. חברות צעירות שידעו להגיד כמה פליטות הן מצמצמות, יודעות למעשה לתת תחזית כלכלית אקלימית של החברה. הדבר משמעותי במיוחד עבור לקוחות ומשקיעים ברחבי העולם. זה לא רק ערוץ הכנסה נוסף שנובע כתוצאה מהטכנולוגיה, אלא מהלך שמייצר יתרון עבור חברות צעירות".
התערבות ממשלתית יחד עם פיתוח שוקי סחר בפחמן, אכן הופכת את הרגע שבו יהיה תג מחיר על פחמן ברחבי העולם לבלתי נמנע. מודלים כלכליים והניסיון של מערכת המסחר בפליטות באיחוד האירופי, מצביעים על כך שמחיר עשוי להיות בין 50 ל -100 דולר לטון CO2 בטווח הקרוב ולעלות משם. ביולי האחרון אמר נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, כי "חשוב לתמוך בהשגת היעדים באמצעות תמחור פליטות גזי חממה שיופעל ויעלה בהדרגה, למשל על ידי אימוץ "מס פחמן". תמחור הפליטות הוא כלי שהשפעותיו הרחבות יוכלו להביא לתוצאה היעילה ביותר בהפחתת הפליטות לצד צמצום העלות המשקית של התהליך".
"יש הרבה חברות שמנסות לכמת את טביעת הרגל הפחמנית שלהן כי הוא משפיע באופן גלובלי והתחום הזה מאוד מתפתח בשנים האחרונות בשל ההבנה ביתרונות הכלכליים שבו" אומרת ד"ר תמר מקוב, חוקרת יזמות בת קיימא וחברת סגל במחלקה לניהול מאוניברסיטת בן גוריון, "גם אמזון שכרו את טובי הדוקטורנטים שיבנו להם מערך למדידת טביעת הרגל הפחמנית של המוצרים שלהן. היום מתגבשת ההבנה שלא רק המוצרים עצמם הם בעלי השפעה, אלא גם הייצור ולכן יש אחריות גם לצרכן וגם ליצרן. חברות המסיטות את השיח לצרכן מנסות להוריד את האחריות מהן". מרבית החברות פולטות פחמן בפעולות הייצור שהן עושות (Scope 1, 2) ובעקבות מוצריהן ושירותיהן (Scope 3), אך רוב החברות אינן מכירות באחריות זו מכיוון שפליטות אלו מתומחרות באפס היום, אבל לא לזמן רב. מי שישכילו למדוד ולאזן את פליטות הפחמן שלהן ואף לחשוף זאת בפני משקיעים, מבטיחות לעצמן עתיד בטוח יותר.
גם הצד של הצרכנים נערך ליום שבו הפחמן יתומחר והבנקאות הדיגיטלית פועלת כבר היום בנושא, "כשאנחנו קונים מוצרים אנחנו יודעים שיש להם השפעות אבל גם לדברים שאינם פיזיים יש השלכות סביבתיות. גם לשירותים כמו אוניברסיטה, או רופא שיניים יש טביעת רגל פחמנית וגם לשירותים דיגיטליים המצריכים תשתיות" מסבירה מקוב, "דרך לחינוך הצרכן שאנו מזהים, היא בנקאות דיגיטלית. ויזה יודעת על כל מה שאנחנו קונים וכך נוצר מאגר שלם של התנהגות צרכנית שניתן להעריך את טביעת הרגל הפחמנית שלו, לפי שימוש והעברות הבנקאיות". תמר בנתה יחד עם שני חוקרים נוספים, מחשבון אוטומטי של טביעת הרגל הפחמנית של התנועות בחשבון הבנק, ממנו ניתן להפיק גם המלצות להפחתה. כיום מתחילים לצוץ ברחבי העולם גם כרטיסי אשראי עם 'תקרת פחמן'. "הרעיון הוא הנגשה, אם נקבל הצהרת פליטות פחמן יחד עם הצהרת הויזה שלי המודעות תעלה".