במשך שני העשורים האחרונים נכתבו אינספור כתבות בנושא "ההכרח המיידי לחיזוק או הריסת מבנים ישנים שהינם בבחינת פצצה מתקתקת, וכשלים מבניים שיביאו רבים מהם להתמוטט". זאת, אם באופן טבעי בשל עייפות החומר וטכניקות בניה וחומרים מיושנים, אם ברעידת אדמה קשה שעתידה לפקוד אותנו כל תקופה מסויימת, דבר הניתן ללמוד דרך ההסטוריה של אזורינו ואם בהתקפות רקטות כפי שחווינו לפני מספר חודשים והמדינה חווה באופן רציף הן בגבול הצפון והן בגבול הדרום מידי זמן מה.
כל מיליארדי המילים שנשפכו על גבי דפי נייר ואתרים דיגיטליים נשמעו בהרבה מקרים כנבואות זעם של יזמים בעלי אינטרסים ונתקלו באי אהדה על ידי מתנגדים נקודתיים, ראשי ערים בעלי אינטרסים מנוגדים וכדומה.
התמוטטות שני הבניינים ברמת גן וחולון לאחרונה, הובילה לבהלה רבה המביאה בימים אלה לאלפי התראות ותלונות של דיירים, שחלקם מפונים מדירותיהם ונראה שהמקרים הבאים הם רק עניין של זמן.
הצרה הגדולה עמה אזרחי ישראל נאלצים לחיות הינה הבירוקרטיה הקשוחה, שמעכבת והורסת כל חלקה טובה בארץ הקודש.
גם בנושא פיקוח הנפש של הדיירים המתגוררים בבניינים הישנים, היא איננה פוסחת וכנראה שהביורוקרטיה בצורתה המכוערת ביותר מתגלה דווקא כאן, כשמדובר בלא פחות מחיי אדם.
אך לא הכל שחור.
בימים אלה עובר חוק ההסדרים שהנו מסמך נלווה לתקציב, עוקף בירוקרטיה (הצליחו להעבירו לאחר 3 שנים בלבד, בארצנו זה נחשב מהר...) ובו מספר תיקונים לחוק הפינוי בינוי שהם הקלה אדירה והכרחית על מנת לפרק זרוע אחת של תמנון הביורוקרטיה: זרוע הדיירים המתנגדים.
בראש ובראשונה, ישנו עדכון מטה של מספר החותמים המינימלי כדי להשיג רוב דרוש, מ 80% ל 66%. הורדה מבורכת שתקל ותחסוך זמן יקר.
הקלה שניה הינה ההגדרה של "מי אינו נספר כמתנגד", וקובעת שמי שבנה בניה לא חוקית, שמן הסתם לא נספרת לו במניין המטרים של הדירה או מי שעשה שימוש לא חוקי בשטחים משותפים, כמו השתלטות על גינות וכדומה, ומחליט להתנגד, התנגדותו לא נספרת וכן הוא יורד גם מהמניין הכללי, כך שאחוז הדיירים התומכים בפרויקט עולה.
חשוב לזכור שעדיין בהתחדשות העירונית יש המון חסמים ובירוקרטיה כאשר המובילה בהן היא "אי ודאות תכנונית" בשל המנדט הגדול שהרשויות המקומיות מקבלות שלא בצדק, שהרי כשיקרה אסון, ראשי הערים יהיו הראשונים לברוח מהאחריות ויאשימו את המדינה.
קושי נוסף הינו מתן הזכות לכל השכנים בסביבה להתנגד לפרויקטים מצילי חיים שכאלה (כידוע, התנגדות בישראל היא ספורט לאומי), שהרי תמיד צעקת המתנגדים נשמעת חזקה יותר מהשקט והרוגע של התומכים. אני לא מכיר דיירים שאושר להם פרויקט שלאחריו הם יצאו להפגנת תמיכה עם שלטים מורמים בתודה לעירייה ולמדינה.
לסיום, חשוב להגיד מילה טובה לשר השיכון, מר זאב אלקין שבימים אלה פועל להורדת אחוז ההסכמה לרוב רגיל של 51%, במידה ומהלך זה יצלח, אמורות להיפתר לא מעט בעיות לאומיות ביניהן גם משבר הדיור שזועק להתחלות בניה חדשות ומהירות.
מאת רז מנשה - מנכ"ל משותף, קבוצת מבנים - התחדשות עירונית