בעקבות פנייתו של הכתב, החלטתי להציג בפני הציבור את עמדתו של מרשי, אנדרס, וזאת על מנת לשפוך קצת אור על הפרשה, שזכתה לסקירה מעוותת על ידי גורמי תקשורת שונים.

אנדרס רומר, יהודי, אקדמאי, סופר, היה שגריר מקסיקו באונסק"ו. במסגרת תפקידו נקט עמדה אמיצה כאשר עזב באומץ את האולם בזמן ההצבעה כנגד ניתוק הזיקה בין מדינת ישראל והעם היהודי לכותל המערבי והר הבית, וזאת בניגוד לעמדתה הרשמית של ממשלת מקסיקו. אנדרס שילם על עמדתו האמיצה מחיר כבד ביותר, ולמעשה משלם את המחיר עד היום.

ליאורה טורלבסקי, עו"ד (צילום: יח"צ)
ליאורה טורלבסקי, עו"ד | צילום: יח"צ

בהמשך, הוזמן אנדרס לשיחת הבהרה בארצו, והוא אף פוטר מתפקידו, ובהודעה לעיתונות נימק הממשל המקסיקני את הפיטורין בכך שהפר את חוק שירות החוץ המקסיקני עת מסר מידע מסווג לנציגי מדינות זרות ופעל בניגוד לעמדת הממשל המוצהרת, ואף נרמז כי "ריגל" לטובת ישראל.

למרות שמעולם לא הצליחו להוכיח זאת, העיתונות הדהדה את העניין, דבר שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אנדרס ומצע "נוח" לדה- לגיטמציה שהגיעה בהמשך. וכך נקלע אנדרס בעל כורחו למחול שדים פוליטי ותקשורתי, במטרה להפוך אותו לשעיר לעזאזל, להכפיש את שמו ולנקום בו על המבוכה שגרם לממשלתו.

אנדרס עצמו היה מודע לכך שבעצם העמדה שנקט שלא לתמוך בהחלטה לנתק את הזיקה בנושא הר הבית תחרוץ את גורלו. כך, בנאום שנשא בפלטפורמת TEDxBerkeley בחודש ספטמבר 2017 דיבר בהרחבה על ההחלטה הקשה שקיבל כאשר בחר בצו מצפונו, ובכך שלא נכנע לתכתיבי הממשל המקסיקני שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים בלבד. למעשה, בנאומו ניכר שאנדרס חש כי נחרץ גורלו במקסיקו וכי עוד נכונו לו בעיות רבות מבית.

ואולם, אפילו אנדרס עצמו לא העלה על דעתו איזו מלחמת חורמה תתנהל כנגדו, מלחמה המתגלמת כעת ברדיפה פוליטית חמורה, ובכלל זאת תפירת תיק פלילי חמור כנגדו על ידי הגשת תלונות שווא על הטרדות מיניות נגדו, תוך מניעת זכויות בסיסיות שלו, כולל הזכות לחפות והזכות להליך הוגן.

תחילתו של התיק הפלילי שהתבשל כנגדו החל מפוסט שפורסם על ידי רקדנית (והוסר על ידיה בהמשך), אשר בעקבותיו פנתה התובעת במקסיקו סיטי בתקשורת לנשים וביקשה כי יגישו תלונות נגד אנדרס בגין הטרדה מינית, וזאת מתוך החלטה "לצוד" את ראשו של אנדרס. יצוין כי העובדה שהתובעת היא זו שיזמה את הגשת התלונות זכתה לגינוי על ידי בית המשפט במקסיקו, והוא הורה לתביעה לחדול מכך. למרות זאת, המשיכה התובעת לעשות זאת, דבר שיצר מבול תלונות, רובן אנונימיות.

חשוב מאוד להדגיש כי אנדרס מכחיש את כל התלונות לחלוטין, כי התלונות עדיין לא נתבררו בפועל, וכי לא הוגש כתב אישום. עוד יש להוסיף, כי אין בתלונות אמת. כך למשל, מתוך עשרות התלונות, הוגשו בקשות לצו מעצר בגין 5 תיקים בלבד. על קצה המזלג יצוין כי בתיק אחד, אנדרס כלל לא היה במקסיקו במועד שצוין, אלא שהה בארה"ב לצד בנו שעבר ניתוח; בתיק השני, במועד שצוין (מתישהו בשנת 2008!) אנדרס לא היה בביתו במשך כל היום, אלא השתתף בתוכניות טלויזיה ששודרו בשידור חי, ובאופן מאוד תמוה 3 שנים לאחר האירוע הנטען ביקשה אותה מתלוננת שאנדרס ישמש בתור הסנדק של בנה, והוא נענה לבקשתה. למרות כל הטענות הללו, בית המשפט במקסיקו, אשר משמש שופר של המשטר, סירב להכיר בעורכי הדין של אנדרס ובכך מונע ממנו את זכות הגישה לערכאות והאפשרות להתגונן בפני שלל הטענות.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה הידועה לכל, לפיה המשטר במקסיקו אינו בדיוק "טלית שכולה תכלת" ולא בכדי אין הסכם הסגרה בין המדינות. נשיא מקסיקו אינו בוחל בשום אמצעים על מנת לקדם את האג'נדה שלו, כולל שימוש לרעה במערכת המשפט לטובת האינטרסים הפוליטיים שלו כמו גם ערעור מעמדם של כל מי ששירת את מקסיקו לפניו. כך, ביום 1.8.21 ערך הנשיא משאל-עם לגבי השאלה האם להעמיד לדין את חמשת הנשיאים האחרונים של מקסיקו. בפועל, הממשל לא רק מפקפק בנשיאים לשעבר, אלא במערכת הדמקורטית כולה. ישנה רשימה ארוכה של מנהיגי אופוזיציה ובכירים אחרים שעזבו את מקסיקו בשל התעמרות ו/או רדיפה פוליטית.

בניגוד ליחס לו זוכה אנדרס במקסיקו, הוא ציפה כי בארץ יזכה ליחס אוהד או לפחות להכלה ושמירה על זכות החפות העומדת לו. למרות זאת הוא זכה וזוכה ליחס מחפיר מצד כמה גורמי תקשורת. במסגרת היחס המחפיר, נעשה נגדו תחקיר על ידי אותו כתב, שבמסגרתו נשללו זכויות יסוד של אנדרס, בין היתר נשללו זכויות הפרטיות, הכבוד, החירות והתנועה שלו, כזכור אמיר שואן רדף אחריו ברחובות, ואף כלא אותו בתא שירותים במסעדה והזמין משטרה (ששחררה אותו בהעדר כל עילה למעצר).

עיתונאים שמצהירים על מלחמה למען זכויות אדם, אך במסגרת אותה מלחמה לא בוחלים בשום אמצעי ורומסים בעצמם זכויות אדם של מישהו אחר, כשבראש מעייניהם סקופ עיתונאי נוסף, לכאורה על מנת לחשוף עוולה לא  מהווה עיתונאות. עיתונאים אלו לא נרתעים מלחשוף בזירה התקשורתית חיים אישיים של אנשים ברגעים הקשים ביותר תוך גרימת נזקים קשים ולעיתים בלתי הפיכים, גם כאשר בסוף (לאחר שנים) מתברר שלא היו דברים בגו, שהרי הנזק נעשה ואינו בר תיקון (ר' מקרה גל הירש ועוד רבים אחרים).

למה כתב שואן לבתו של אנדרס, בחורה בת 26 – אם לא על מנת להפעיל לחץ בלתי הוגן? מדוע לא התקשר לאנדרס עצמו? מה הקשר של הבת לעניין? – מה חטאה שלה? לא די סבלה היא וכל המשפחה, ובראש ובראשונה אביה מאז מתחולל נגדו אותו מחול שדים?

עצם הגשת התלונות, ופרסומן בתקשורת, והעובדה שאין בהן שמץ של אמת, הציבו את אנדרס במצב נפשי קשה עד כדי כך שניסה לשים קץ לחייו. ברור לו כי אלמלא נקיטתו בעמדה ברורה לטובת ישראל, כל זה לא היה קורה. ראיה לכך, שעד לאותה עת מעולם לא הוגשה נגדו ואף לא תלונה אחת, ומדובר באדם שהיה בקשר עם אנשים רבים ובמדינות שונות ברחבי העולם, ולא מדובר בנער צעיר.

כלי תקשורת כאלו למעשה נוהגים כתובע, כשופט וכתליין, ושוללים בפועל זכויות אדם בסיסיות, בין היתר הזכות להליך הוגן וזכות החפות אשר עומדת לכל אדם באשר הוא, והכל תוך שימוש במידע לא מדויק, מקורות מפוקפקים, שמועות או הנחות בלתי מבוססות במטרה לפקפק בלגיטימיות של אדם שכלל לא הוגש נגדו כתב אישום ובוודאי ובוודאי שטרם הורשע.

זו לא עיתונאות, זו ביריונות. עיתונאות מקצועית מחייבת צניעות. עיתונאי אינו שופט, ואין לו הכלים הנדרשים להכריע במחלוקות משפטיות מורכבות, ובוודאי שלא לגזור דינם של אנשים. בייחוד כאשר מדובר בנושא רגיש וחשוב בעידן שלנו, תלונות על הטרדה מינית. תמיד צריך לצאת מנקודת הנחה כי לאדם עומדת חזקת החפות ולאפשר לגורמי המקצוע לברר את העניין.