תגובות (16 תגובות ב-16 דיונים)
16. חשוב ונכון
אוף! שגעת אותי! בגללך אני לא עובדת היום, רק קוראת טורים שלך במאקו...
רק לאחר שבתי הגיעה לגיל המופלג של 3 חודשים ומשהו, קלטתי שמה שחוויתי היה סוג של דכאון אחריי לידה- חיכיתי וציפיתי בכיליון עיניים, הייתי בטוחה שאחריי הנקה והחתלה היא תישן 3 שעות כי ככה כתוב בספרים ואני אבהה בה מאושרת תוך כדי סידור הבית, בישול, סידור אלבומי תמונות ומה לא ואז פתאום- היא בוכה ולא ישנה ואני לבד וחורף ותולשת שערות. חברה טובה שלי ששיתפתי אותה ספרה לי (היא אמא מדהימה ל- 3!) שאחריי הראשון היא עמדה בסלון ותהתה בליבה מה יקרה אם היא תמעד והתינוק יפול מזרועותיה מחוץ לחלון, סביר להניח שאם היתה מספרת את זה למישהו, היו לוקחים לה את הילד ומאשפזים אותה, היא ספרה לי את זה בשושו בתגובה לזה שאמרתי לה שעברתי באחד הימים הקשים הלוך וחזור ליד קופסת אקמולים וחשבתי לבלוע את כולם- בעלי מקסים ואחראי, יש לו משפחה תומכת, הם יסתדרו לבד עם התינוקת...
כ"כ חשוב לשתף ולדעתי גם לתת לתחושות הללו לגיטימציה בגבול הסביר.
מה שאני עשיתי אחריי המקרה הזה, מעבר שכמוך לא נזקקתי לפסיכולוג או טיפול תרופתי- אני מספרת את זה לחברותיי הקרובות שהיו בהריון עם ילד ראשון, שלא יפחדו שהן משתגעות ולא יכעסו על עצמן אבל שידעו שזה עלול לקרות, הן לא היחידות שזה קורה להן ותמיד אפשר לשתף ולפנות לעזרה מקצועית!!!
16/02/12 | 09:43
15. קול קורא
הטור הזה הוא מהחשובים שמובאים לאימהות שבדרך,ולמשפחה הקרובה שנחשפים לפן נוסף של ---- להיות אמא
11/10/11 | 22:05
14. איזו כתבה מרגשת!
מאירה, היה כל כך מרגש לקרוא את מה שכתבת! עשית מעשה חשוב בכך שחשפת את הדיכאון שעבר עליך בפורום הזה. אני מקווה שעוד נשים שסובלות מאותה תופעה יקראו את זה ויקבלו את האומץ שלך ולא ישמרו את זה בבטן. כי יש לדיכאון טיפול, והוא יכול לתקוף את כולן ללא הבחנה כמו שכתבת.
11/10/11 | 21:04
13. התופעה כללית ומוכרת !
השאלה שלי יקירי וחברותי היא אם התופעה היא כללית לרוב הנשים בעולם,וגם איך מתנתקים מהתחושה הזו בזמן הקרוב ביותר.חברותי מהתיכון סיפרו לי דברים דומים לסיפור של הכותבת המקסימה.הסיפור הזה בא במקום הנכון למי שאמורה ללדת בשעה טובה,כדי להבין מה עשוי לקרות בימים הראשונים אחרי לידת הבת או הבן.
11/10/11 | 13:34
12. חזק, מרגש וקולע
כרגיל בטורים של מאירה, הקריאה זורמת וקולחת במהירות שיא. אי אפשר להפסיק להריץ את העיניים והסוף תמיד משאיר טעם לעוד. היא מצליחה להעביר רגש וזה דבר נדיר כי מעטים מתברכים בו. כנראה שיש בה כוחות פנימיים מאוד חזקים, כי היא מצליחה למצוא בתוכה את תעצומות הנפש להתגבר על כל הקשיים ללא עזרה חיצונית, ולא שיש בכך משהו רע. כמה עוצמות בבחורה אחת, שהגורל מתעתע בה מדי פעם, אבל באומץ ובנחישות היא יכולה לו וחוזרת כל הזמן למסלול הנכון.
11/10/11 | 09:00
11. באומץ ואהבה
קראתי,והרגשתי שיכת לסיפור שלך יקירתי.האופן בו את מדברת שווה חיקוי ואהדה.אני מבינה על מה את כותבת ממבט של " הייתי כאן "
11/10/11 | 07:32
10. מאירה המתוקה
מסכימה איתך בכל מילה,מאירה יקרה.זה יכול לתקוף כל אחת מאיתנו ואני פונה אל כל בני הזוג , זה הזמן שלכם לתת את מלוא תשומת הלב לבת הזוג שלכם , היא הכי צריכה אתכם בעולם אחרי הלידה,כשזה עובר אז הכל מסתדר (אומרת מניסיון :)צריך המון סובלנות והקשבה. זה המבחן האמיתי לאהבה!!!
11/10/11 | 03:24
9. אין מילים לתאר את אומץ ליבך
כל כך אמיתי וכ"כ מפחיד. כמה כח את מעניקה לנו לנשים.
11/10/11 | 01:30
8. השתיקה הרועמת
מרגיז, פשוט מרגיז! למה לא מדברים על זה? יש כאן מעין קשר שתיקה של אמהות, כאילו זה בושה לדבר על זה. אנחנו תמיד צריכות להראות מאושרות
ומחוייכות. חבל לי כל-כך שכך הרגשת במשך הרבה זמן מאירה, והסתרת את רגשותייך.
אותי, לא הכינו לזה ונכנסתי כמוך לדכאון אחרי הלידה. לא ידעתי איך להכיל את התחושות המוזרות הללו. התביישתי כל-כך! הרגשתי אשמה מאוד!
יום אחד החלטתי ללכת לפסיכולוג ולספר מה עובר עלי. הפסיכולוג הודיע:"
גברת, את בדכאון שאחרי לידה". מוזר.. אבל הרגשתי הקלה, הרגשתי
שאני לא היחידה וזה הקל על ההתמודדות. אחרי טיפול לא ארוך (למזלי)
יכולתי להתסכל על המתנה הזו (ביתי) ולהרגיש את אותם תחושות שרציתי
להרגיש מהיום שהיא נולדה.
10/10/11 | 21:51
7. את לא יחידה !
אחת הכתבות המופלאות שקראתי.אומץ,יושר ואמת.הספר שלך מדהים ומוסיף לרבות רבות את הכח והאמונה.יופי !
10/10/11 | 21:10
6. לא צריך להתבייש.
טוב שהיית עירנית. הדברים יכולים להמשיך ולהתדרדר. אני שמחה שהסוף טוב.
10/10/11 | 21:04
5. במשך שבועיים לא סבלתי את הבן שלי
לא יכולתי להסתכל עליו...ובברית עשיתי את עצמי שמחה ומאושרת,
אחרי שבועיים זה התחיל לעבור בהדרגה
היום אני מעריצה אותו ובנוסף יש לי אחריו עוד 3 ילדים.
לדעתי כל זה נבע מלידה קשה מהרגיל.
למזלי המקרה שלי היה קל......
בנות, אם זה לא עובר,תבקשו עזרה.
10/10/11 | 20:54
4. סיפור מדהים! ואיזה ספרים מסודרים!
10/10/11 | 14:46
3. מאירה! את מדהימה.
נושא חשוב שקשה לדבר עליו.
קבלי הצדעה!
10/10/11 | 10:54
2. כל כך אמיתי
כל כך אמיתי ומפחיד בו זמנית.
תופעה ידועה ובמצב זה חשוב לשתף!!!
10/10/11 | 10:50
1. מרגש עד דמעות.
10/10/11 | 10:25