שאלה: מהי תורה שבעל פה? למה צריך אותה? מה קיבל משה מסיני? ומה מכילה התורה שבעל פה? מה היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה? תשובה: נפתח במשל, תאר לך שני ילדים בשם נוני ומומי, שני ילדים חמודים שנסעו בספינה ולרוע מזלם הספינה טבעה ובנס גדול שניהם ניצלו מספינה שטבעה והם הצליחו לעלות לאי בודד בשם "קינוסומפיה". שני הילדים החמודים נוני ומומי עולים ליבשה של האי וכמובן שהשאלות הראשונות שהם שואלים את עצמם הן כיצד לחיות במקום? איך למצוא אוכל? מהו האוכל שאינו רעיל כאן? הם מתאמצים ומנסים למצוא חיים באי הבודד אולי איזה איש שידריך אותם, ואין... אין שום נפש חיה... ביום השני נוני טיפס על איזה גבעה באי ופתאום מצא מציאה! המציאה הייתה ספר, דהוי מעט אבל ספר קריא, הוא קורא לחבירו מומי ויחד הם מעיינים בספר. עיון ראשוני בספר העלה את רף ציפיותיהם ושמחתם כי הספר כתוב בכתב שהם מכירים ובשפה שהם מבינים! על כריכת הספר היה כתוב: "הדרכה- כיצד לחיות באי קינוסומפיה" שימחתם הרקיעה שחקים, איזה יופי אומר נוני למומי עכשיו נוכל לדעת כיצד לחיות באי הבודד עד שהורינו יבואו ויאספו אותנו מכאן, כאחוזי תזזית הם הופכים דף דף ובולעים כל מילה של הדרכה כיצד לחיות באי הבודד. אולם שמחתם לא ארכה כל כך... כי לצערם (ולצערינו...) הם גילו כי נכון שהספר כתוב בכתב שהם מכירים ובשפה שהם מבינים, אבל הספר כתוב בתמצות גדול, וכמו כן כתוב שם דברים שהם לא יכולים לקיים מבלי פירוש לדוגמא בעמוד 8 בספר כתוב שכדי להינצל ממחלת הים שיש באי "קינוסומפיה" יש לשים "תפינה" על המצח כל יום, מה זה תפינה? הם שואלים אחד את השני? הם מדפדפים עוד כמה דפים וקוראים בעמוד 21 שכדי שהרוחות החזקות באי קינוסומפיה לא יעיפו את האוהל שהם בונים יש לתקוע יתד עשויה מעץ בשם "טוטו" אבל הם לא מכירים מה זה "טוטו"? היכן משיגים את זה? אכזבתם גדולה, איך יוכלו לקיים את הספר? איך יוכלו לחיות באי קינוסומפיה, הרי הם אמנם מבינים את המילים אבל מה זה "תפינה"? מה הפירוש של "טוטו"? לא נייגע אתכם הקוראים איזה עוד מילים לא מובנות הם גילו בספר, אבל אם נשאל את עצמינו מה חסר להם? מה חסר לנוני ומומי? חסר להם מישהו שיסביר להם, מה התכוון כותב הספר... אנחנו והם גם מבינים שכאשר כותב הספר נתן את הספר הוא הסביר למקבלי הספר מה זה "תפינה" ומה זה "טוטו" כי אחרת גם הם יהיו עם אותם בעיות של נוני ומומי. עד כאן הסיפור, לא נשאיר אתכם במתח, רק נאמר שהילדים הצליחו לחיות באי כי הם זכו לפגוש את זקני האי קינוסומפיה שכמובן הסבירו להם בחפץ לב, והם נשארו באי הזה עד שהוריהם הדואגים החזירו אותם לביתם ועד היום הזה הם שומרים קשר עם אנשי האי קינוסומפיה בעולם החלומות והדמיונות... ננחת רגע לקרקע, ובכן מהי תורה שבעל פה ובשביל מה צריך אותה? ובכן כל מסמך כתוב, גם אם הוא כתוב בעברית חייב לבוא עם הסבר בעל פה על המסמך הכתוב, נניח שנוני ומומי מיודעינו הם ישראלים ממוצעים ונניח גם שהם מצאו באי הזה את התנ"ך האם לדעתכם הם יכלו לקיים את התורה לפי מה שכתוב בתנ"ך? ודאי שלא! לדוגמא כתוב "והיו לטוטפות בין עיניך" הם ישאלו את עצמם מה זה "טוטפות"? כתוב גם בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך" אבל לא כתוב מה זה מזוזה? מה לכתוב בה? וכן הלאה עוד מאות דוגמאות! נכון שהתורה כתובה בעברית אבל בלי הסבר שבעל פה התורה היא מעוקרת ולא ניתן לקיימה, כי יש הרבה "קודים" שבלי התורה שבעל פה אין אפשרות להבינם. איך נפתור את הבעייה? איך נותן התורה יכל לגרום שיבינו את התורה וגם יקיימו את התורה בלי ספיקות? הפתרון הוא שביחד עם נתינת התורה למשה הוא גם הסביר לו כל מצווה איך לקיים אותה ולמה הוא מתכוון, ומשה רבינו לימד הלאה את אחיו אהרון ואת תלמידו יהושע והם למדו ולימדו ושיננו אחד לשני. היכן כתוב בתורה שהייתה תורה שבעל פה? ובכן כך כתוב בתורה: "'אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה'... בְּהַר סִינַי בְּיָד מֹשֶׁה' (ויקרא כו): 'והתורות' - מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל, אחת בכתב ואחת בעל-פה. 'בהר סיני ביד משה' - הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה נתנו על-ידי משה מסיני" (תורת-כהנים שם). מה קיבל משה רבינו בהר סיני? זה לשון הרמב"ם (בהקדמתו למשנה): "כל המצוות שנתן הקב"ה למשה רבינו בהר-סיני נתן לו אותן בפירושן. היה אומר לו המצווה, ואחר כך אומר לו פרושה וענינה; וכל פרטי המצוות הכלולים בספר התורה. שנאמר (שמות כד): "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּורָה וְהַמִּצְוָה". 'תורה' - זו תורה שבכתב. ו'המצוה' זו פירושה, וציוה הקב"ה לעשות את התורה על-פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת - תורה שבעל-פה". הנה לפנינו דוגמאות איך הקב"ה אמר למשה רבינו את המצוה, ואחר כך אמר לו פירושה וענינה. הקב"ה אמר למשה בתחילה את המצווה: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג). אחר הודיע לו פירושה וענינה: ¨ שהסוכה חובה על הגברים ולא על הנקבות. ¨ ושאין החולים חייבים בה ולא הולכי דרך. ¨ ושהסכך יהיה רק מצמח הארץ. ¨ ושאסור לסכך לא בצמר ולא במשי ולא בכלים - אפילו עשויים מאשר תצמיח הארץ, כגון: הכסתות, הכרים והבגדים. ¨ והודיע, שהאכילה השתיה והשינה בה כל שבעה - חובה. ¨ שלא יהיה שטחה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב. ¨ שלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים, ועוד. ¨ דוגמא נוספת: הקב"ה אמר למשה את מצות שמירת שבת (שמות כ): "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה". אחר כך הודיעו בעל-פה פירוט כל ל"ט אבות המלאכות האסורות בשבת עם הפרטים הכללים והדקדוקים. וכך קיבל משה רבינו שש מאות ושלש עשרה מצוות, שלוש מאות ושישים וחמישה מצוות לא תעשה - כנגד ימות החמה, ומאתיים ארבעים ושמונה מצוות עשה - כנגד אבריו של אדם. תרי"ג (613) מצוות הן ופירושיהן כלליהן ודקדוקיהן. ניתנו בכתב, והפירוש - בעל-פה. וכיצד היה משה מלמד את עם ישראל את התורה שבעל פה? הרמב"ם מסביר לנו כיצד כל אחד מישראל שמע ארבע פעמים את התורה שבעל פה. וכך כותב הרמב"ם: (מעובד מעט) "היה משה נכנס באוהלו ונכנס אליו בתחילה אהרן, ומשה היה אומר לו את המצווה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה, ויעבור אהרן לימין משה רבינו. ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו, והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן, ויעברו וישבו האחד לשמאל משה רבינו והשני לימין אהרן. ואחרי כן יבואו שבעים זקנים, וילמדם משה כמו שלמד לאהרן ובניו. ואחרי כן יבאו המון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצוה ההיא עד ישמעו הכל מפיו. נמצא אהרן שומע המצווה ההיא מפי משה ארבע פעמים, ובניו שלש פעמים, והזקנים שני פעמים, ושאר העם פעם אחת. ויסתלק משה, וחזר אהרן לפרש המצווה ההיא אשר למד, ששמע מפי משה ארבע פעמים, כמו שאמרנו, אל כל הנמצאים. ויסתלק אהרן מאיתם אחרי ששמעו בניו המצווה ארבע פעמים, שלוש מפי משה ואחד מפי אהרן. וחוזרין אלעזר ואיתמר (בניו של אהרן), אחרי שנסתלק אהרן, ללמד המצוה ההיא לכל העם הנמצאים ונסתלקו מללמד. ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצוה ד' פעמים, שתים מפי משה ואחת מפי אהרן ואחת מפי אלעזר ואיתמר. וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצווה להמון פעם אחת. נמצאו כל הקהל שומעים המצווה ההיא ד' פעמים, פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים: (רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות) כך הייתה דרך הלימוד והשינון של התורה שבעל פה וכך יכלו כל ישראל לדעת את רצון הבורא, כל ספק שהיה להם הם פנו אל הזקנים ואם הם לא ידעו הם פנו לאהרן ואם גם הוא לא ידע הם פנו למשה ואם גם הוא לא ידע הוא שאל את הבורא. ובכן עד כאן למדנו שיחד עם נתינת התורה שבכתב ניתנה גם התורה שבעל פה וגם למדנו כיצד התורה שבעל פה נלמדה לעם ישראל כולו. מה היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה? ובכן, הרב שמשון רפאל הירש מדמה את היחס של התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, זה כמו היחס של הרשימות הקצרות שנרשמו בעת השמעת הרצאה – לבין ההרצאה עצמה. ההערות קצרות מאוד מובנות כל צרכן לאלה שהאזינו להרצאה, לעומת זאת הן בלתי מובנות לחלוטין לאלה שלא באו בסוד הדברים. לראשונים יספיקו המילים הספורות, אותיות וסימנים, כדי להעלות בזיכרונם את כל מהלך הרעיונות או ההערות. לעומת זאת נשארים הסימנים האלה לאחרים, כחידה סתומה. למעשה החידוש היותר גדול הוא נתינת תורה שבכתב ולא נתינת תורה שבעל-פה, שהרי האדם הראשון נצטווה בעל-פה, נח נצטווה בעל-פה, שבע מצוות בני-נח ניתנו בעל-פה, כמו כן לפני מתן תורה נצטוו בני-ישראל בעל-פה במצות פרה אדומה, שבת ועוד. ואף על פי כן הבורא יתברך בגדולתו תימצת את כל המצוות וההוראות, כל הפירושים עם כל ההשלכות האקטואליות, לכל הדורות, בטקסט אחד וקצר – "התורה שבכתב". מה מכילה התורה שבעל פה? התורה שבעל פה כוללת כמה חלקים, כוללת הלכה למשה מסיני שאלו הן הלכות שעברו מדור לדור ממשה רבינו עד ימינו אנו כמו מה הם תפילין, מה צבע התפילין, מה כותבים במזוזה, היכן שמים אותה וכדומה, הלכות מפורטות בנושאים אלו אינן כתובות בתורה, כי בתורה כתוב רק שצריך להניח "טוטפות"- תפילין כל יום , כתוב גם בתורה לשים מזוזה, אבל רק התורה שבעל פה היא מפרטת את הכתוב ומרחיבה מה ואיך לקיים את המצוות שכתובות בתורה. חלק נוסף בתורה שבעל פה הוא דרשות חז"ל מהפסוקים על ידי כללים קבועים הנקראים יג' מידות (13 מידות=כללים) שהתורה נדרשת בהם, כללים קבועים אלו גם כן עברו מדור לדור, ועליהם בנויים הדרשות והפירושים של חז"ל. זה להבדיל כמו כללים ונוסחאות במתמטיקה שעליהם ניתן להכניס נתון ולהוציא תוצאה, לדוגמא יש כלל מתוך היג' מידות ושמו: קל וחומר, כאשר יש דין שחובה לעשות אותו במקרה הקל אז ודאי שיש חובה לעשותו במקרה היותר חמור, וכן להיפך. דוגמא: ידוע שפיקוח נפש דוחה שבת, דהיינו שאם יש חשש לחייו של יהודי, אז מותר לחלל שבת כדי להציל את היהודי. נשאלת השאלה מהיכן למדנו שמותר לחלל שבת במצב של פיקוח נפש? הרי זה לא כתוב מפורש בתורה? התשובה היא שחכמים למדו זאת על ידי היג' מידות- 13 כללים – בתוך כללים אלו יש את הכלל של "קל וחומר". איך למדו זאת? כתוב בתורה שמותר לחלל שבת כדי לקיים מצוות מילה, אז ממילא חכמים למדו שאם רק בשביל מצוות מילה התורה מתירה לחלל שבת אז ודאי שהתורה תתיר לחלל שבת כאשר האדם נמצא במצב של פיקח נפש. והנה לשון הגמרא בנושא זה: תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלב. "מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת." זאת אחת מיג' מידות וישנם עוד שיטות ודרכים שמהם ניתן ללמוד מהתורה. הרמב"ם מסכם לנו את חמשת חלקי התורה: שלשה שחיובם מהתורה: א. הלכה למשה מסיני שיש לה רמז בפסוק. ב. הלכה למשה מסיני שאין לה רמז בפסוק. ג. פרושי חז"ל שנלמדים על ידי יג מידות. ושנים מדברי חכמים: ד. תקנות חז"ל (הלל, נרות שבת, נרות חנוכה וכו'). ה. גזרות חז"ל (עוף בחלב, יום שני של ר"ה וכו'). מקור סמכותם של חז"ל הוא התורה עצמה שמצווה אותנו לשמוע בקולם - "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז',יא'). גדולי ישראל הם אנשים שנדבקו בתורה ובעבודת ה' ומתוך כך זכו שתועבר דרכם המסורת של פרטי המצוות, וניתנה להם היכולת לכוון בלימודם לרצון ה' ועל ידי זה להדריך אותנו כיצד לקיים את התורה. מקורות: מסילות אל האמונה- הרב גבאי, רמב"ם – הקדמה לפירוש משניות.

* חן   15/12/09 | 02:17

התורה שבכתב היא הצווי, התורה שבעל פה היא פרנסה למאות אלפים בטלנים

* יעקב   12/12/09 | 09:51

* מוסלמי   11/12/09 | 16:41

* אאא   11/12/09 | 14:36

כל שישי אני מחכה לכתבה שלכם, ממש כיף לקרוא את זה.

* דגניתת   11/12/09 | 12:34

* הקדוש ברוך נתן רק את התורה שבכתב    11/12/09 | 11:51

* חילוני מודע   11/12/09 | 11:51