ביני לבין אחותי כמו גם בין הרבה מאוד חברים וחברות שלי לבין אחיהם, יש הפרש של 4-5 שנים. למה? כי זה מה שהיה מקובל ופופולרי לפני 30 שנה כשהיינו ילדים. בשנים האחרונות, התחיל להיות מקובל הפרש של שנתיים. אני מציעה לכולן (וגם לכולם) לא להתחשב במה שהסביבה אומרת או במה שפופולרי כרגע, אלא לעשות רק מה שטוב לכן. בסופו של יום, הפרש הגילאים משנה אבל אופן החינוך והאופי הספציפי של כל ילד, משפיע הרבה יותר מהאם מפרידות ביניהם 5 שנים או שנה.

* חן   30/10/11 | 11:35

* ילדים   30/10/11 | 08:40

בני הבכור היה בן 4 כשילדתי את בני השני . כבר התרגלתי מאוד ללילות של שינה , לזמן איכות עם עצמי ,עם בעלי ועם הבן שלי ,לשקט יחסי ואז שוב ההסתגלות למצב של אחרי לידה. לילות של חוסר שינה בכי חיתולים, עייפות ואני כבר לא מדברת על ההתמודדות הקשה עם הקנאה של הבן הבכור שהיה כ"כ רגיל לתשומת לב מלאה. בדיעבד אני חושבת שעדיף מרווחים קטנים יותר גם לנו כהורים וגם לילדים עצמם. עם השלישי/ת אני כנראה לא אחכה הרבה ;-) בהצלחה לכולם בכל אשר תחליטו, אחרי הכל ילדים זה שמחה ולא ממש ממש משנה מתי עושים אותם....

* יויו   29/10/11 | 21:42

הכי בריא שיש לילדים! גם מבחינת קינאה זה מוכח שכשיש הפרשים קטנים רמת הקנאה יורדת וגם מבחינת הגידול אמנם קצת יותר פיזי אבל תכלס הרבה יותר כיפי, אם רק לוקחים את הורות בצורה נכונה

* אורית   29/10/11 | 20:50

בשביל שיהפכו לחברים טובים וככה את גם מרוויחה קצת זמן ותוכלי גם לחזור לעצמך

* שש   29/10/11 | 12:13

יש לנו שלושה בנים בהפרשים של שנה וקצת(ממש קצת) וההתנהלות לא קלה. כרגע הקטן בגמילה כך שאין בבית בכלל חיתולים וזה באמת חיסכון לא קטן-אבל יש הוצאות אחרות שבאות במקומם:) אם יש זוגיות טובה בין ההורים ולא רק על אחד מבני הזוג נופל הנטל בטיפול הילדים-אפשר באמת ללדת בהפרשים קטנים. לגבי "חברים טובים בעתיד" עוד קשה לי לומר כי הבכור סה"כ בן 5 ויש הרבה מריבות בבית :) אבל אנחנו אופטימיים ומקווים שבאמת יהיו חברים טובים בבגרותם. ובינתיים- ממשיכים לחיות יום יום עם הקשיים ועם הדברים הקטנים שגורמים לך להתפוצץ מרוב אושר. בהצלחה:)

* אניה   29/10/11 | 10:32