לא נורא חפיף, אני מאובחן אבל המשפחה מתנכרת לי. בצורה אכזרית אמר הפסיכיאטר. לי אין אמא ואבא.

* אני   16/04/17 | 20:42

את מדהימה אני עם בעיה אחרת עם הבן שלי ואת נותנת לי כוחות ואומץ ורצון עז לא לוותר על בני איתן תודה לך גברת !!!!

* גילבר   27/11/16 | 13:46

מאוד התחברתי מהמקום העמוק והאישי שלי לאמא לילדה בת חמש בספקטרום שאובחנה ,בגיל 4 בתפקוד גבוה. מיד הזדהתי אחלה כתבה ,ו המילים בסלע.

* יעל   23/11/16 | 21:44

הלכת עם החיים, הלכת עם הרגש, והשגת התקדמות יפה אצל הילד. ואת ממשיכה, שנים, שנים. איני יכולה אלא להגיד לעצמי שאת מגלמת את תמצית ההורות. What it is all about , אומרים בשפה אחרת. הגבורה נולדת מתוך ההכרח. אולם: האם הייתי א נ י יכולה לעשות מה שעשית, ומה שאת ממשיכה לעשות? אולי לא? אני מעריצה אותך.

* אפרת   15/11/16 | 21:16

כתבה מרגשת מאוד. יישר כוח! קראתי את הכתבה וממש דמעתי. ילדים מדהימים ומיוחדים.

* אורית   13/11/16 | 19:35

* mi   11/11/16 | 20:48

בבית אברהמס בתל אביב כאוטיסט עם PDD וזה התחיל מ"שאלה" של פסיכולוגית ששללו לה את הרישיון בעקבות זה והפך לפולמוס ענק בין הרופאים שלי שנחלקו לשני מחנות - מתנגדים ותומכים. כיום, אחרי 10 שנים כשאני בן 13 אני צוחק עליהם ואומר: מה זה? אני יודע לכתוב מגיל 4, רומנית מגיל 5, אנגלית מגיל 8, כלכלה ומשפטים מגיל 11, קורא חוקים וסוחר במט"ח. זה אשמה גדולה כשאומרים לך שאתה אוטיסט. ומהאשמה הזו טוהרתי 3 פעמים. אני לא מתכוון לצאת כנגד ההורים והילדים המסכנים האוטיסטים, שהם אנשים מדהימים, אבל עם כל הכבוד לא יודעים מה זה הידרוצפלוס, קרניוטומיה סבטמפורלית וכו'. לדעתי צריך ללמד על הרבה מחלות ולא רק על כמה בודדות שכולם מכירים. עובדה שילדים יודעים מה זה תסמונת X שביר, אבל הידרוצפלוס - לא. ובגלל זה אני צריך להסביר כשעה וחצי לכל אדם שנפגש איתי ממה אני סובל. בושה!

* אחד שאובחן בטעות   10/11/16 | 13:38

* לאה   09/11/16 | 13:30

גם אני אמא ל בנים אוטיסטים. אני גאה בהם בלב בראש ובכל רמות אבריי. אבל יש אנשים ונשים דפוקים ודפוקות שנותנים ונותנות סטיגמה ושמות כגון: הם לא בריאים הם שונים הם לא נורמלים. הם לא נראים ילדים אוטיסטים ואת כל השאלות אני מחזירה להם שהם יענו איך אמור להיות ילדים אוטיסטים? הם לא נורמלים? הם שונים? הם לא בריאים? ואין להם ולהן תשובה.יש לי חולצות שרשומות אליהן אני אנא גאה לילדים אוטיסטים. לרוב אנשים ונשים מביטים ומביטות ולא מגיבים ומגיבות. מעט מאוד אנשים ונשים מגיבים ומגיבות. לדוגמא: יום אחד לבשתי את החולצה הזאת ודתי נגש אלי בסניף ארומה שבקרית חיים ושאל אותי את עושה פרסומת ילידים שכאלה? ואני עונה לו אני לא עושה פרסומות לילדים שכאלה זאת המציאות שלי והילדים שלי לא פרסומת!!!!!! ובאותו יום מתי שאני עושה קנית בסניף רמי לוי בסניף קרית חיים אחת העובדת ונגשת אלי את עושה פרסומת לילדים שכאלה? וכנ"ל עניתי לה.

* ליטל   09/11/16 | 13:04

* אורי   07/11/16 | 00:43

,סובל מכאבי בטן. זה עושה לי רע. אני מאובחן. דוגם את כול העולם דרך כאבי בטן. קראתי שאמא המיתה עובר בן8 חודש כי היה חשד לאוטיזם. אין לי שום דבר נגדה. אבל אם הבכי שלכם והעצב נכונים אז אני זה בעצם צרות וכול המילים היפות רק מכסות על מה שבאמת חושבים על כמוני. אנחנו האוייסטים מנסים לדבר על גוון עצבי וכאלה דברים. אבל מסתבר שרוב האנשים רואים את זה אחרת. גרמנו המון סבל בלי להתכוון בלי שהייתי מודע. אמא אני אוהב אותך מאוד. סליחה.

* אחד מאובחן   05/11/16 | 16:02

* יחי   04/11/16 | 13:04

שלי חגג השבוע 15 והוא נער הכי מדהים שיש. הוא המלך של הבית הנסיך של במשפחה, המתנה של החברים שלו, המס של אחותו...

* עדי   03/11/16 | 19:30

* י   30/10/16 | 01:11

מקסימים. פרחים מבינים הכל חכמים. רק צריכים עזרה ופוש קדימה. מדברת מנסיון

* תל אביבית   29/10/16 | 11:32

* מעריצה אותך   29/10/16 | 10:27

את יודעת עינת, אני מאוד אוהבת את הטורים שלך, ותמיד קוראת אותם בעניין ואף למדה מהם, אך לא הייתה פעם אחת שלא חשבתי לעצמי - מה היא יודעת ומבינה בכלל, המתיימרת הזאת. כמה קל לשבת בכסא היועץ, להסביר מה טוב, איך טוב, למה טוב, למה לא טוב... כך חשבתי לעצמי. מתנשאת - כך ראיתי אותך בעיניי. מה כבר היא יודעת על החיים, חשבתי לעצמי ועל בני הבכור האוטיסט, ושני אחיו הרגילים שמתמודדים עם מציאות מורכבת כ"כ. וטעיתי. תודה לך על הטור הזה ועל כל הטורים האחרים.

* ממני אלייך   29/10/16 | 01:46

איזה אמא מדהימה. חזקי ואמצי

* טל   28/10/16 | 19:59

אף זוג לא רוצה לעולם לקבל ילד שכזה. כל זוג בהריון ,לאחר 9 חודשים, מאוד כמהה לקבל ילד בריא. ליבי ליבי עם ההורים שיצא להם ילד שכזה, ומאחל להם ולו רק בריאות. אבל זה ברור שהחיים מתהפכים , ומאותו רגע, הם לעולם,אבל לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו לפני. יש בזה משהו מאוד עצוב ומדכא לא מבין ממה אנשים התרגשו בכתבה פה

* ערן    28/10/16 | 18:33

איזו מדהימה את! הוכחת לי שוב שאם אנחנו בתור הורים לא נאמין בילדנו אף אחד אחר לא יאמין בהם וגם לא הם בעצמם, ישר כוח אמא יקרה.

* לימור   28/10/16 | 16:52

וואהו! כמה דמעות העלת בעיניי!! רק מי שחי את התרחיש הזה בעצמו, בכל ליבו יכול לכתוב יפה ואמיתי כל כך! תודה על השיתוף! את נוטעת תקווה בלב הורים וילדים רבים שחיים בתוך הסרט הזה בעצמם... תודה גדולה!

* עדי   28/10/16 | 13:40

את אישה חזקה ומדהימה. תודה על ההזדמנות להתרגש.

* הלל בן שחר   28/10/16 | 13:39

ריגשת אותי בטירוף אני סבתא לנכד כזה שהוא כל עולמי היטבת לתאר באופן מדויק .כאילו כתבתי אני כל מילה בסלע כל בכבוד לך אוצר גדול טמון בילדים אלה ואנחנו האנשים מסביבם הצינור לחיים עבורם .תודה לך אלופה

* שושי   28/10/16 | 10:14

* רגיש ומרגש   28/10/16 | 10:07

* שרון   28/10/16 | 09:39

בכל הקושי שלי למלאכית בת השלוש שלי כל כך חיזקת אותי היום במה שכתבת תודה תודה

* ליטל   28/10/16 | 09:16

* עילית   28/10/16 | 08:15

בחיי שבחיים לא בכיתי מהתרגשות ככה בקריאת כתבה. אתם הורים אדירים ובנכם בוודאי כמוכם.

* שרון   28/10/16 | 07:47

נהנתי לקרוא

* מיטל   28/10/16 | 06:01

כול כך שמחה לקרוא את מה שכתבת,כאמא לילד אוטיסט הדבר הכי חשוב זה הורה חזק שמאמין בילד ועובד קשה כדי לגרום לילד להגיע למקסימום עצמאות..

* אדי   28/10/16 | 01:16

אם תתנו אמון מוחלט בילד , הוא כמובן יבחן אתכם בלי סוף אם האמון אמיתי ומוחלט.. ואז פשוט יאמת את האמון שלכם ויכנס לתמונה שצייירתם בליבכם ודימיינתם אותו מצליח ומתגבר ומתקדם וכו

* הסוד הוא לתת אמון בילד    28/10/16 | 00:55

אנשים לא מבינים , הם פשוט לא נמצאים בחבילה שלנו, גם לי יש ילד אוטיסט

* אבי   28/10/16 | 00:49

כל כך אמיתי. כל כך מרגש. מרגישה כאילו כל מה שעברתי ועוברת מישהו הסריט והעלה על הכתב. תודה על הכתבה. הדמעות חונקות בגרון

* אמא לילד על הרצף   28/10/16 | 00:27

ואו! נגעת בלבי. יישר כוח והרבה כוח לך ולבנך ולמשפחתך היקרה.

* סיגלית   27/10/16 | 20:40

* גננת    27/10/16 | 20:32

עדיין יש כאן מעין תחושת בושה וזה מפריע...

* שירה   27/10/16 | 19:15

* רוית   27/10/16 | 17:50

כל הכבוד! אמא למופת.התרגשתי מאוד לקרוא את הכתבה.

* חלי   27/10/16 | 16:33

* עינב   27/10/16 | 16:21

זה חשוב כי תמיד תהיתי איך מחילים את "אדלר" על ילד עם צרכים מיוחדים.... תודה מראש להתייחסותך.

* נטע   27/10/16 | 15:41

מרגש כתבה שהורידה לי דמעות...כל הכבוד

* הודיה   27/10/16 | 15:40

זה נכון מאוד

* אלינה   27/10/16 | 15:39

קצת ארוך מידי מתאים לכתיבת ספר.

* כתבה מענינת   27/10/16 | 15:28

* קוקו   27/10/16 | 15:28

* אני   27/10/16 | 15:18

* נעמי   27/10/16 | 15:13

* מישי   27/10/16 | 14:54

* אמא   27/10/16 | 14:44

תקשיבי נגעת בי במקומות הכי אישיים וכואבים אצלי בלב .. איזה אשה מדהימה את !! מאיםה כוחות הנפש הגדולים והמיוחדים האלה ??? הזדהתי עם כל מילה.. כל פחד כמוס או גלוי שכתבת.. והכי חשוב נתת לי כח להמשיך הלאה תודה !!

* פשוט לקרוא ולבכות    27/10/16 | 14:19