תגובות (18 תגובות ב-16 דיונים)
16. לכן בעשרת הדברות - כבד את אביך ואמך -- הם איתך לנצח
10/10/12 | 15:57
15. נקודת מבט אחרת
בשנה האחרונה אני מתאבלת על כך שאבי לא היה חלק מהחיים שלי. הטור הזה נתן לי את האפשרות לראות את הדברים מנקודת מבט שלמה יותר, גם אנשים שזכו לחוות אהבה אבהית חווים ביום מן הימים כאב של פרדה. החיים לא עוצרים וכל הזמן ממשיכים הלאה. ואנחנו יכולים רק להסכים עם זה ולקוות שזה יספק מעט מזור לכאב הלב.
דבר נוסף, מיכל כתבה שהאב היה "ממוצע" עם עבודה "ממוצעת" ואישה "ממוצעת" אך בשבילה הוא היה גיבור. כמה יופי ואמת חבויים כאן. אף בן אדם הוא לא באמת ממוצע עבור עצמו ועבור הקרובים לו, אפילו אם הוא לא עונה להגדרות החברתיות שלפיהם קובעים מי מוצלח במיוחד.
ואולי הודות לעבודה הממוצעת שלו הוא הצליח להקדיש למיכל מספיק זמן ואהבה ולהוריש לה זיכרונות מרגשים.
מי קובע מה נחשב יותר ומה פחות? הסיפוק טמון במערכות היחסים שלנו ובאהבה והקבלה שיש לנו לחלוק עם הקרובים לנו.
28/05/12 | 09:57
14. אומרים שהגיל מוסיף חוכמה
אבל מה שווה כל החוכמה הזאת אם אתה סובל מאלצהיימר ודמנציה?
12/05/12 | 15:42
13. אני לצערי, אף פעם לא אהבתי את אבא שלי יותר מידי
נכון שזה יהיה עצוב שהוא ילך, אבל הוא פשוט מסמל בעיני את כל מה שאני לא אוהבת, חסר התחשבות, חם מזג, דיבור מגעיל, משפיל אותי או את אחיי פעמים רבות..
זה כואב להגיד את זה, אבל אנילא יודעת, אני לא ממש אוהבת אותו במיוחד
12/05/12 | 15:31
לא רק את
12/05/12 | 20:30
אני סלחתי לאבא שלי אבל לא שכחתי...להתגעגע?ממש לא
12/05/12 | 21:23
12. כל כך מרגש הסיפור על דוד אברם
כבן דודה של מיכל דליות אני זוכר היטב את האיש הנפלא הזה
"דוד אברם" היה מכונה בפי כל ... הבכור שבמשפחת דורון / צלניק ... איש מרשים ... ונעים הליכות ... שעד היום חסרונו מורגש .. . הכתבה מרגשת מיכל !!!
12/05/12 | 15:07
11. מרגש
כמה מרגש לקרוא את כל מה שכתבת כל כך אמיתי כל כך נאים לקריאה אם כתיבה כזו מיכל את יכולה להתחיל לכתוב ספרים את ממש ספרותית. וגם ממש מעורר קינאה כי הרבה ילדים היו רוצים אבא גיבור ובמקום זה הרבה ילדים דמות אבא אינה קיימת כי אבות לא גיבורים כמו פעם.
12/05/12 | 11:04
10. כל כך אמיתי - מזדהה
את כותבת כל כך יפה ואמיתי שאי אפשר לא להזדהות עם סיפורי חייך. הם שלנו.
12/05/12 | 08:44
9. געגועים ..
רק המחשבה לאבד את אבא גורמת לי להזיל דמעות ...בגיל 27( לפני 3 שנים) אימי נפטרה , והיא רק בת 62 ..המוות שלה עדין ניכר בי .געגוע אי סופי לחיבוק ליטוף הקשבה ,צמאה ממנה לעצה.ותודה לאל אבי פה איתנו ,ורק המחשבה לאבד אותו ביום מן הימים ממלאה אותי עצב..להנות מהם בכל רגע !!
12/05/12 | 05:41
8. מיכל - את מרגשת!
אני אוהבת את הכתיבה הכנה והזורמת של מיכל דליות, שבה מתבטאת הרגישות שלה והנשמה היפה שלה.
12/05/12 | 03:07
7. מרגישה
כמה היטבת לתאר את אשר אני חשה.
אשריינו שזכינו לאבות שכאלה
ו...מסתבר אין גיבורים....יש אנשים מרגישים ,מרגשים ואפילו עד יומם האחרון.
ריגשת אותי.תבורכי.
11/05/12 | 20:08
6. כתבה על אביה זל
11/05/12 | 18:46
5. הוא עדיין הגיבור שלי עדיין מנחה אותי מעודד עדיין מרגיע
אני שומעת אותו ואת מילות ההרגעה והעידוד שלו אני רואה בעני הדמיון את חיוכו . כן גם אני מתגעגעת לאבא.
11/05/12 | 18:10
4. מרגש עד דמעות....
11/05/12 | 14:21
3. אותו סיפור רק שונה טיפה
מיכל יקרה אני אמנם רק בת 25 אך לפני כמעט שנתיים איבדתי את אבי לאחר שהיה גם הוא בבית אבות חולה ומיוסר וצעיר כל כך.. רק בן 59.. הזכרת לי כל כך את מה שעברתי איתו במשך שנות החולי שלו זה עשה לי צמרמורת בכל הגוף לקרוא את מה שכתבת! באמת אי אפשר להתכונן לדבר כזה.. וזה הכי כואב שהגיבור שלך שהערצת כבר לא יכול עוד להיות גיבור..
11/05/12 | 11:33
2. מדהימה
את כל כך מקסימה.
11/05/12 | 10:34
1. מעריצה אותך מיכל
מיכל, את אישה מיוחדת חכמה. תמשיכי
לכתוב, מאוד נהנית מהכתבות שלך.
פשוט תענוג.
11/05/12 | 09:50