תגובות (15 תגובות ב-12 דיונים)
12. אוטיזם
יש לי בן בן 15 נמצא על הרצף לא מוכן שנחבק אותו ולא הוא אותנו ולא את אחיו וגם לא אומר לנו שהוא אוהב אותנו אבל אנחנו מרגישים שהוא אוהב אותנו גם בלי מילים ובלי חיבוקים .
06/10/16 | 23:35
11. (:
01/01/16 | 16:48
10. ובכול זאת
מדוע אינך עונה מיכל?...כיצד ניתן לתקשר איתך...?
28/06/14 | 01:28
מן הסתם היא לא מעונינת..
06/07/14 | 20:08
9. קצת מכעיס...
קודם כל מאחל לכותבת המון בהצלחה בהמשך....
עם כל הכבוד, הכתבות זו והקדמות אינן מתארות אורח חיים של ילד אוטיסט ושל משפחתו. ניתן להבין שהילד בתפקוד מאוד מאוד גבוה...
אני מכיר ילדים מכל הקשת מהנמוך ועד הגבוה ולא רואה שום קשר בניהם לבין בנך... אני בטוח שרוב ההורים לילד על הספקטרום יסכימו איתי...
אורח החיים המתואר הוא כדבש בשבילנו...
27/06/14 | 23:56
8. אמלי לילית
מה הקשר בין הכלבים שלך למאמר הכל כך יפה .וניכתב מהלב על החיים והדילמות הקשות של חיים בצל האוטיזם.
את זקוקה לטיפול נפשי ומהר
23/06/14 | 00:56
7. הי מיכל
איך אפשר ליצור איתך קשר?
23/06/14 | 00:52
גם אני רוצה לדעת
אני כבר הרבה זמן עוקבת אחרי הכתבות שלה. יש לי ילדה בת שלוש וחצי וכל מה שהיא מתארת כאן זה בדיוק כמו הבת שלי. גם אני רוצה ליצור עם מיכל קשר ואין איך.
אין לי פייסבוק. מאקו, אולי תעזרו לנו כאן?
23/06/14 | 05:46
?
איך אפשר לתקשר איתך???
24/06/14 | 22:41
6. גם הבן שלי לומד באמצעות חיקוי
כל צעד וכל עניין חברתי פשוט שהוא טבעי אצל ילדים רגילים נרכש אצלנו בהמון סבלנות.
בהתחלה התגובות נראות לא טבעיות וקצת מוזרות אבל בסוף הופכות לטבעיות וזורמות.
זוהי עבודה קשה אבל תודה לאל שיש התקדמות.
22/06/14 | 15:30
5. קודם כול, תודה רבה על השיתוף. מאוד מעניין לקרוא!
שאלת מה דעתנו - אני ממש לא יודעת להגיד לך. הייתי נוהגת לפי האינטואיציה שלי (ולפי עצות מקצועיות, כמובן). לדוגמה, קצת קשה לי להבין עד הסוף איך ייתכן שקודם לא היה אכפת לו מי מנצח ופתאום נורא אכפת לו מי מנצח. אני לא מבינה את התהליך הנפשי והמוחי שקורה כאן. לכן מאוד קשה לי להגיד מה דעתי על כך. אבל באופן עקרוני, כל מה שעוזר לו להבין סיטואציות חברתיות - זה באמת חשוב ותורם. זה כמו למידת מילים בשפה.
אגב, הדחיפות בטרמפולינה, לדוגמה - לא בכל חברת ילדים תמצאי את זה. וגם בתוך חברת ילדים מסוימת, תמיד תמצאי כמה קבוצות של ילדים, חלקם אלימים יותר, חלקם פחות. אולי כדאי לקרב אותו לילדים שמטבעם הם פחות אלימים. או למצוא חברת ילדים שהיא פחות "קרבית". בלאו הכי בגיל מבוגר זה מתמתן וגם מתחלק לקבוצות חברתיות, שכל אחד מוצא את הדומים לו. אפשר להתחיל בזה כבר עכשיו. (ואין כוונתי לחברת אוטיסטים, כמובן, אלא לילדים שהם פחות לוחמניים.)
22/06/14 | 14:21
4. לא יודעת אם זה קשור, אבל אני נכחתי בתוצאות מאוד עגומות של ילד שחונך ב-ABA קלאסי וחי כמו רובוט
מדהים שתמיד יענה לשאלה איך היה? "היה כיף"- גם אם היתה לו חוויה קשה מאוד והוא לא נהנה. מדהים איך תמיד יענה לשאלה מה שלומך? "בסדר"- גם תוך כדי בכי או התקף זעם.
צריך לדעת למצוא את האיזון. וכן לפתח חשיבה עצמאית על מצבים ושאלות. לצערי המצב שלו מאוד מקובע וקשה לחשוב על שינוי אפשרי.
לא נותר שם ילד. נותר רק רובוט שמבצע הוראות.
ללא הוראות (ומיצי תקראו לזה הכוונה) הוא נותר קפוא ולא מבין מה רוצים ממנו.
22/06/14 | 12:35
3. מיכל את מקסימה והכתבות שלך מרתקות וכתובות נפלא
תהיי חזקה ותאמיני שהדרך שלך היא הדרך הנכונה ביותר עבור בנך המתוק. בהצלחה ותהני מהמסע :)
22/06/14 | 12:15
2. לא הורסת - פוגמת, אבל צריך למצוא את האיזון.
22/06/14 | 11:56
1. מבינה אותך....
אנחנו על אותו הגל.. בני בן ה5 וחצי אובחן לפני חצי שנה.. וכיום נימצא בגן תקשורתי... אני יכולה לספר לך שיש בו שינוי עצום אם מבחינת מגוון האוכל שנחשף וטועם.. וכן יש בו יותר רוגע כבר לא בורח ללא מטרה..... אך כמה שאת צודקת לגבי סיטואציות חברתיות.. פשוט נכון!! כולי תפילה שדרכם תהיה סלולה... ורק עולה ומועילה... בהצלחה בהמשך... יעל.
22/06/14 | 11:43