בכאב לב ובתדהמה רבה אני כותבת דברים אלה. אני ניצולת שואה, שריד יחיד של משפחה ענפה, ברוכה במעשים, ידע, השכלה ושפע כלכלי. נותרתי יחידה מהענף המשפחתי שחי בפולין ונכחד כולו במרד גטו ורשה. רציתי לפגוש אנשים שחיו בתקופה זו בפולין. פניתי לעמותה והתקבלתי לרשימה בחיוב. חגגנו את "ליל הסדר", ופגשתי חברה שחיה בפולין בתקופה זו. נפגשנו כמה פעמים במסגרת זו מתוך ידיעה שבגילנו (85 שנה) זו זכות וברכה. לא ידוע לי למה הפעילה בעמותה עזבה ובמקומה הגיעה אחת אחרת, שנהגה לא לשתף את כל הניצולים. החלה העדפה ברורה לרוסים שהגיעו בשנות ה - 60 לארץ. ביקשתי להשתתף במפגשים שערכה העמותה והשיבו בשלילה, כי מספר המקומות מועט, וכי רק בודדים יוכלו להגיע, וכי הפעם ישתתפו רק נצרכים ועוד מיני תירוצים. היו פעמים ששמעתי ברקע דיבורים כגון "סגרי את הטלפון. אל תגידי את מקום האירוע" וכו'. שעות ספורות טרם האירוע הם פרסמו בפייסבוק את כתובת המקום, וביקשו מתנדבים, תרומות ומתנות לניצולי השואה. החלטתי לבוא למקום. רציתי לפגוש את החברה מפולין. בפתח עמד איש מידו, "קאפו", ואמר: "את לא רשומה ולא תיכנסי." אני לא היחידה, שקיבלה יחס כה משפיל. שמעתי גם אחרים, אך זה לא מפריע לעמותה לניצולי שואה למקרים דחופים לבקש תרומות, מתנדבים ומתנות.

* ניצולת שואה   11/05/19 | 12:08

* א   12/05/19 | 07:01