פעם, ללכת לצבא היה נתפס כחלק ממסלול החיים של "להיות ישראלי", כולם, או יותר נכון למעלה מ90% הלכו כי "ככה זה", ואנשים הרגישו גאווה ללכת וחלקם אפילו התחרו מי יילך ליותר קרבי יותר יוקרתי יותר מסוכן מול האויבים על הגדרות. היום? היום אנשים בקטע שהם עושים טובה לצבא שהם בכלל באים, ושהם יקבעו במקום שיקבעו להם. והצבא? לא מעט פעמים נסחף אחרי התפיסה הזאת במסלולים הזויים כמעט כמו "מסלול טלנט" ועוד כל מיני שטויות. שולחנות פיקניק מחוץ לבסיסים? ביקורי משפחות בשבתות? מה זה השטויות האלה? במארינס הולכים לחצי שנה רצוף באפגניסטן, כשחייל בצי האמריקני מקבל עונש, אבא שלו מרים טלפון למפקד נושאת המטוסים? נראה לכם? בגלל זה לקח להם פחות זמן לנצח צבא עירקי של מאות אלפי חיילים ועשרות אלפי טנקים נגמ"שים וקני ארטילריה, הצבא הרביעי בגודלו בעולם, ממה שלקח לנו להוציא מקסימום תיקו מארגון טרור עם כמה רקטות תוצרת בית, על תא שטח של מקסימום 10 קילומטר עומק. נכון, צריך להשקיע כמה שיותר במעטפת של החיילים הלוחמים שמסתכנים וקורעים את כולנו יודעים מה, אבל זה צריך להיות בהיבט המבצעי(הכשרות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות מתאימות, ציוד הכי טוב שכסף יכול לקנות, תנאים בבסיסים ובשטח), ולא בכל מה שמסביב.

* שי   08/07/19 | 20:32