לא יאומן עד כמה זאת אחת הביקורות גרועות שקראתי אי פעם. היא אינה מתקשרת למציאות ולתוכן הכל כך פשוט במורכבותו של הסרט. הסרט קרא לי בשמך הוא רומן העוסק ביחסים בין שני הגברים הצעירים שהבדל הגילאים ביניהם הוא שמונה שנים ונראה בסרט בהתאם. וגם אם לא בעיניך, המשחק חיפה על כך. הסרט עמוס ברגשות ובגילויים אחד על השני ועבודת הליהוק מרתקת. הטבע שצץ בכל פינה ומרגישים אותו נטוע בסרט יוצר פסטורליות. שלא לדבר על עבודת הבימוי של גואדגנינו, הפסקול והצילום היפהייפה. אם גארי אולדמן לא היה זוכה באוסקר, טימותי היה לוקח את הפסלון בהליכה, בזכייה מאחת המוצדקות שיכלו להיות אי פעם בטקס היוקרתי. והאמר עשה עבודה טובה לא פחות. הסרט עושה את שלו ולא מציג יותר מדי התחבטויות של השחקן עם עצמו. הוא מכיר בנטייה הביסקסואלית שלו וחווה את שני המינים. דמותו של אליו פשוט נסחפת אחר האהבה הראשונה שלו וכאשר הוא נפרד מאוליבר שחוזר לאמריקה, שברון הלב שהוא חווה פשוט ריאלי ועוצמתי. זהו היה רומן של פעם בחיים בין שני גברים ששיחק להם מזלם בזמן הקצר שבו היו יחד. פרט לכך, זהו ממש לא סרט על הומואים, למרות שמערכת היחסים המרכזית היא בין שני גברים. לראיה לכך יש מערכות היחסים של אליו ואוליבר עם נשים ואפילו בסוף הסרט אוליבר מודיע שהוא מתחתן עם מישהי שהיה שנתיים איתה בקשר לא רציף. אני מנסה להבין מדוע אתה חושב כך. יכול להיות שאתה משליך את הביקורת שלך על הקהילה הלהט״בית ומצבה כיום בארץ על הסרט וזה לא נכון לעשות כך. הסרט עוסק בראש ובראשונה במיניות בין שני הגברים ובאהבה שנרקמת בין השניים. מצד שני, תסריט הסרט זכה גם בפרס האוסקר וגם בפרס התסריטאים של אמריקה עבור התסריט המעובד הטוב ביותר... אז לא צריך להסביר יותר מדי. אלה אנשים שמבינים בקולנוע כנה ונפלא.

* אלמוג   24/07/20 | 00:34

מסכים לגמרי. איך אפשר לא להתרגש מהדינמיקה הקסומה בין הדמויות? סרטים רומנטיים יש בשפע, אך מעטים הצליחו להעביר רגשות כ״כ עזים באופן כל כך קסום, מרגש ומשכנע.

* אור   24/10/21 | 04:25

* .   11/04/19 | 12:34

בדיוק ככה. לא יאומן עד כמה אתה צודק.

* אלמוג   24/07/20 | 00:12

* taldo   27/01/18 | 15:06