נורא כעסתי כשראיתי את התוכנית אתמול. אני מבינה את 'חוסר הרצון' שעולה מהתנהגותה של אורית, ואני אפילו מבינה למה זה מרגיז לראות את זה. כולנו רוצים לראות אש בעיניים כל הזמן, בטח ובטח כשאנחנו עומדים ממול על תקן של אלוהים כמעט, ויש באפשרותינו להעניק למתמודד את האפשרות להצליח בענק. אני מוצאת עצמי במקומות דומים מול צעירים כמו אורית, ההתנהגות של אורית היתה לי מוכרת עד אימה. אני מנחת סדנאות במקצועי ועובדת המון עם יוצאי העדה האתיופית ועם צעירים ממעמד סוציואקונומי נמוך, צעירים שנמצאים בצמתים בחיים בהם עליהם לקדם את עצמם ולקחת החלטות חשובות להמשך הדרך, בנוגע ללימודים, עבודה, מגורים, קריירה. דברים שעבורי היו כל כך מובנים מאליהם, עבורם הם לא. היה לי ברור שצריך ואפשר ללמוד לתואר ראשון, היה לי ברור שיש לי שפה עשירה, שאני באה מ'בית טוב' שאני 'עוברת מסך', שאני יודעת לעבוד ושיקבלו אותי לעבודה ראויה גם לפני שאסיים את התואר. היה לי ברור, כי כשפקחתי את עיניי בבבוקר ויצאתי אל הרחוב, ועוד לפני כן, כשנכנסתי בבוקר למטבח בבית הוריי, אלה המודלים שראיתי סביבי. אני מכירה את ההתנהגות המשועממת, האדישה, המתריסה לעתים, שיכולה להתפרש כזלזול בי - המנחה שעומדת מולם ורק רוצה לעזור להם במקומות הכי קריטיים בחיים שלהם. ויש לי המון דיאלוגים עם עצמי, והשאלה למה אני בכלל עומדת מול אנשים שנראה שהם לא רוצים ועדיין מנסה, עולה לא פעם. זה קשה לראות, כי אני מרגישה שמזלזלים בי וזה קשה כי זה מזכיר לי את המקום האפל בתוכי שלא רוצה לצאת מהמיטה בבוקר ליום של עשייה. ולי זה קל. אני נולדתי 'בצד הנכון' של המפה החברתית והכלכלית. אי אפשר להגיד לילדה שגדלה בבית עם 14 אחים (!) ומגיעה לתוכנית זו השנה השניה ברציפות שאין לה רצון. פשוט אי אפשר. וזה נראה ככה, בין השאר, כי יש כאן גם הבדלי מנטליות ותרבות. היא לא באה מבית עם מנטליות מערבית שרודף אחרי מטרות ויעדים מבוקר עד ליל (ואולי יש לנו מה ללמוד מהמנטליות הזו), ויש לה גם המון התמודדויות רגשיות, כי בכל מקום שהיא הגיעה אליו, בתי ספר, מקומות עבודה, שידרו לה שהיא פחות טובה. כי היא כהת עור וכי היא לא מתנהגת כמו שאנחנו 'רגילים'. יש גם סגירות רגשית מאד גדולה ומבוכה, וגם זה מנטליות ותרבות, אבל כל הרגש הזה פורץ בשירה. אין אדם בלי רצון לצמוח, ואין אדם בלי רגש. היא רק צריכה שיאמינו לה. ולא שינזפו בה בלי להבין את אפס קצהו של המקום ממנו היא באה. ונכון שגדולים וטובים הגיעו מרקע סוציואקונומי קשה, אבל רוב האנשים שגדלו במקומותה אלה, לא הצליחו לצאת ממעגל העוני, לא הצליחו להתנייד חברתית וכלכלית. אל תשכחו את זה. זה לא סתם שהם מגיעים יותר לבתי הסוהר, שהם נופלים יותר לפשע ולסמים, או סתם לתור בביטוח לאומי. לנו כפרטים וכחברה, יש אחריות לזה. ובתור התחלה, בואו לא נשפוט, בואו נשאל את עצמינו אם יכול להיות שאנחנו מפרשים את מה שאנחנו רואים בצורה שגויה. בואו נזכור שעומדים מולינו בני אדם שרוצים לגדול וצמוח, ממש כמו זרע באדמה שאין לו אופציה אחרת. ואל תגידו 'זה מרגיז, כי כבר אמרנו לה את זה' (אז אמרתם פעם אחת, וזה ימחק 18 שנים שהיו לפניכם?) ואל תפסלו אותה בגלל 'היעדר רצון', תראו את הטוב שבה ותאירו אותו. אורית, בהצלחה מתוקה, את מקסימה ויפה, את מלאה ברגש ואת שרה מקסים, מי יתן והאחד שחנן אותך בכל הכישורים האלה, יאיר את הדרך וירכך את לב השופטים, בתוכנית ובקרבנו.

* טליה   07/01/15 | 16:05

תודה רבה על הפירגון

* אפרת    25/01/15 | 18:28

היא טובה

* 45454   07/01/15 | 19:43

* לא פלילי ולא נעליים   06/01/15 | 14:36