תגובות (45 תגובות ב-35 דיונים)
35. הבחירה שלכם, והישראלים חטטנים, אבל הביולוגיה..
ברור שזה פשוט מדהים שאנשים מרשים לעצמם להעיר הערות כאלה. אפשר להשתגע. בוודאי שזו זכותכם המלאה לתכנן את גודל המשפחה הרצוי גם אם זה לא מתאים לנורמה מסביב. אבל, כשאת אומרת שאתם כן רוצים עוד ילד פשוט לא עכשיו, ואת בת 35 וטוענת שיש לכם עוד זמן, זה כבר מתחיל להיות לא מדויק מבחינה ביולוגית. כל רופא נשים יסביר לך מה הסיכויים להיכנס להריון ספונטני אחרי גיל 35 והזמן לא משחק לטובתכם.
29/11/16 | 01:33
החיים לא נגמרים אחרי גיל 35 אפשר ללדת גם בגיל 40
אולי אצלך מגיל 35 הפסיק המחזור ונכנסת לבלות
29/11/16 | 14:29
34. אמן אמן ואמן!!
גם אנחנו עושים הפרש "גדול". ילדים זה לא פס ייצור ולאנשים קשה לקבל שלא כולם רצים איתם בעדר.. מבינה ומסכימה איתך בכל מלה ומלה.
28/11/16 | 18:17
33. עצוב מאוד שהערסים והדוסים שולטים
זה שהחברות שלך הן מכונות ילודה בעיה שלהן אפשר גם להיות 1-2
ילדים ולא יותר לא כולם כולם מיליון שכפולים שלהם.
רק בישראל הערבית דוחפים את האף לרחם של נשים
תופעת העדר מה שטוב לאחד לא בהכרח טוב לאחר.
תקבלו צורות חיים אחרות.
ככל שאדם יותר משכיל הוא מתרבה פחות .איכות על כמות
27/11/16 | 17:17
32. רק בישראל זה ככה כל פרחולה מביאה יותר מ2
חיה ותן לחיות קצב הולדה מטורף ברוב המדינות זה לא ככה,
אירן זה כאן
27/11/16 | 17:12
31. בא לי עוד ילד, רק שמישהו אחר יטפל בו!!!
כמה שאני מסכימה אתך...!!!!!!!!!!!!!
הילדה בת שלוש וחצי, ואנחנו היחידיםםםםםם בכל חוג מכרינו שאין להם עדיין עוד תינוק/ת או אחד בדרך........
האמת, ממש בא לי לרצות לעשות לה אח או אחות. שיהיה לה עם מי לגדול וכל זה... לא אומרת בציניות, באמת בא לי.
אבל חראם.. שוב הריון? שוב לידה? שוב לילות בלי שינה? שוב "חופשת" לידה?
נחמד לי שסוף סוף נהייה לי יותר קל. שהיא כבר גדולה ומדברת וקל יותר לדעת מה היא רוצה וצריכה.
שלמדתי איך להתמודד עם קפיצות הגדילה שלה והאתגרים ההוריים החדשים שהיא מציבה לי כל פעם.
נחמד לי שהיא כבר גדולה, ולמדנו להכיר ממש טוב אחת את השנייה, ולעבור בשלום ובנחת את הטנטרומים שלה וה- pms שלי.
נחמד לי שאני צריכה לאסוף רק אותה מהגן.
נחמד לי שבערב כשהיא הולכת לישון אני יודעת שיש לי את כל הלילה לשינה, או לדברים נחמדים אחרים.
נחמד לי שאני צריכה לעשות כביסה רק 4 פעמים בשבוע ולא כל יום. נחמד לי שאני אנחנו יכולים להרשות לעצמינו לשלוח אותה לגן פרטי, שיש לנו שליטה על איכות החינוך שלה בגיל הכ"כ רך וחשוב הזה.
נחמד לי שיש לי רק יצור קטן אחד בבית שצריך את תשומת ליבי השלמה, ואת סבלנותי האין סופית בשביל השלווה הנפשית שלו.
אני מרגישה ממש מוזר להיות היחידה בסביבה עם ילדה אחת.
ממש מוזר. ואני יודעת שכולם שמים לב לזה.
המשפחה, החברים, האימהות בגן, השכנים..
אפילו עוברי אורח ברחוב, כשמסתכלים בעודי נהנית לי בגלוי לטייל ולעשות שטויות עם בתי האחת הגדולה והמהממת, בלי עוד עגלה, מנשא, ומשא נוסף של עייפות.
לפעמים יש לי אפילו רגשות אשמה, כמה קל לי בהשוואה לאימהות אחרות...
לכן בכל הזדמנות שאני מוצאת, בכל פעם שעולה לי ההרגשה הזו שאני שונה, שאני מרשה לעצמי יותר מדי, שמישהו או מישהי מסתכלת עלי בקנאה,
או כשאני קולטת מישהי שואלת את עצמה בראש "מה זה, למה לא עשיתם עוד?"
אני מרגיעה את עצמי ואומרת בשיא הכנות:
"ממש בא לי שיבוא לי עוד ילד.. אבל פשוט לא בא לי. אם מישהו אחר היה סוחב במקומי הריון, לידה, טיפול מסביב לשעון, הוצאות, מטלות סיזיפיות בבית ומאגר ענק של אורך רוח, אז סבבה- בכיף אני עושה עכשיו עוד.
אבל אם אני צריכה לעשות את כל זה- בחיי שאני לא שם עדיין".
אבל מצאתי פיתרון בינתיים לבעיית ה"שיהיה לה עם מי לגדול"!!!
אנחנו מאמצים כלב!!!!!!!!!!!!!
(כלב בוגר, לא גור. שיהיה ברור, כן?)
26/11/16 | 15:13
תהני מתוקה את נשמעת בחורה לענין
תעשי מה שנוח לך וטוב לך אל תתני לאחרים לנהל לך את החיים
הם רוצים שכולם יהיו כמוהם ולא מסוגלים לקבל צורת חיים שונה משלהם.רק בישראל לצערנו זה ככה רדיפה מטורפת אחרי ילודה.
משפחה זה גם ילד אחד מקסימום 2 ולאף אחד אין זכות לשפוט אותך
27/11/16 | 17:22
:)
תודה, כפרה עליך!! שכל אחת תביא כמה ילדים שטוב לה, בזמן הנכון, ודי ללחץ חברתי, ועוד יותר די- לשפוט אחת את השנייה על כל דבר שרק אפשר.. לא ככה?
29/11/16 | 10:50
30. בול! צאו מהרחם שלי
24/11/16 | 20:23
29. כנסו
היא ממש צודקת אני בת 29 נשואה ויש לי ילדה מקסימה בת 4 ועדיין לא חושבת לעשות לה אח או אחות..זה די מציק כששואלים כל הזמן מתי אנחנו מתכוונים להרחיב את המשפחה או אם יש לנו בעיות פוריות..אנחנו פשוט רוצים לתת את הטוב ביותר לילדה שלנו וכרגע רוצים לתת לה את כל הזמן שבעולם רק לה!!!
24/11/16 | 00:58
28. תפסיקו לשאול נשים על הריון כבר
אתם לא יודעים כמה זה מכאיב שבדיוק עברת משהו שלא צלח או חלילה נפל... פשוט די!
23/11/16 | 20:55
שיתחילו לשאול גברים.
כששואלים אותי " נו... מתי כבר ילד!"
אני אומרת דברו עם אבא שלו.
או זוקרת שעכשיו אני רוצה את הזמן לזוגיות שלנו.
ברוב המקרים אני אפילו לא עונה על השאלה הזאת.
28/11/16 | 00:17
27. הבעיה היא יותר מזה
הבעיה היא לא שלאנשים קשה לקבל שאת עושה משהו קצת אחרת (ובאמת אפשר לחשוב איזה דרמטי זה שיהיה פער של יותר מ-4 שנים בין אחים, ממש "מרדנות"). הבעיה היא שאנשים חושבים שכל דבר הוא עניינם ושיש להם זכות דיבור. הרי זה לא משנה איך מתי וכמה, כולם אוהבים להעיר הערות מטומטמות. אותי מישהו שאל פעם למה אני מחכה אם אני בת 33 ונשואה שנתיים. מחכה שהטיפולים יצליחו חתיכת אידיוט
23/11/16 | 18:42
26. מסכימה מאה אחוז. לצערי אחרי שני
ממשיכים לנגס למה רק שתיים.. כאמור לכולם יש מה לומר גם אם לא נשאלו.
23/11/16 | 16:12
עצוב מאוד שזה ככה תגידי להם שאת לא מכונת ילודה
ושיעשו הם עוד ילדים בשבילך חחח
27/11/16 | 17:26
25. צאו לנו מהרחם!
ממתי זה בכלל עניינו של מישהו כמה ילדים כל אחד יביא? מה השתלטנות והחטטנות הזאת בחייהם של אחרים?! אני בת יחידה ויצאתי בסדר גמור, נשואה באושר כמעט עשר שנים, אין לנו ילדים ואנחנו לא רוצים ילדים בכלל. מה תגידו על זה?
לכל הנשמות הטובות שמחלקות עצות מתוך דאגה ואהבה זכרו: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
23/11/16 | 16:08
24. ילד אחד מספיק בהחלט.
מאחר שכולנו די נרקיסיסטים, רובנו, בסתר הלב, עושים ילדים כדי שהילדים יאהבו אותנו. אולי סוף סוף יהיה מישהו שיאהב אותנו כמו שאנחנו, שיהיו מסור לנו באמת, שיאהב אותנו תמיד, לנצח. הזוגוש, כמו שנולית כותבת, הוא בסופו של דבר אפיזודה חולפת ומאכזבת, אבל ילדינו, שיצאו מבני מעינו, ברור שהם יהיו איתנו לנצח, הם לא יעזבו, הם יאהבו לנצח.
ומובן שבשלב הזה, אפוף האדים הרומנטיים, אף אחד לא מעלה על דעתו שילדיו כשיגדלו, ייגעלו ממנו, ישתעממו ממנו, ילעגו לו בפניו או מאחורי הגב, יסלדו ממנו, יעדיפו לעשות כל דבר רק לא להיות במחיצתו, והכי גרוע: ישנאו אותו. פשוט ישנאו אותו שנאת מוות. כל מי שמביא ילד, אפילו לא מעלה את זה על דעתו. גם לא אלה שלא סובלים את הוריהם. הם בטוחים שלהם זה לא יקרה. הילד שלהם יאהב אותם תמיד, לנצח. "הרי אני אדם כזה נפלא, ברור שילדי יאהב אותי, איזו שאלה?" חושב/ת המוליד/היולדת הממוצע/ת.
"גידלנו לעצמנו שונאים גדולים. ניקינו להם את התחת, הנקנו אותם, והם גדלו והפכו שונאים שלנו." לא האמנתי שאי פעם אשמע את השוס הזה יוצא מפיו של הורה. אבל אמרה את זה הסבתא של אביעד קיסוס בסדרה דוקומנטרית מצוינת בשם "סוף לסיפור" של ברק היימן, שמוקרנת ב"יס דוקו".
הסרט שובר הלב הזה אומנם עוסק בגירושים, אבל אחת הגיבורות, האימא הטרחנית של אביעד, נפגשת עם אמה הפולנייה, והאם הפולנייה אומרת את זה: "גידלנו לנו שונאים". מובן שהיא אומרת זאת בתלונה, מבלי להבין בכלל את חלקה, ואת חלקם של כל ההורים, בשנאה הזו של הילדים, שהולכת ותופחת בילדיהם מדי יום מרגע שהם עומדים על דעתם. כאם פולניה, היא אומרת זאת כדי לגרום לבתה רגשות אשם, שאכן, מעווה את פניה בגועל מעורב בזעזוע למשמע דברי אמה הזקנה.
אבל מה שהאם הפולנייה הזקנה לא הבינה, הוא שאמרה דברי חוכמה כה עמוקים, ששום הורה לא מוכן לקבל ולהבין, לא כשהוא עומד להביא צאצאים "שיאהבו אותו לנצח", ואפילו לא כשהוא כבר זקן, שנוכח על גופו, יום אחרי יום, בסלידה האיומה של ילדיו ממנו.
ומה שהכי גרוע, ששום הורה לא מוכן להבין ולקבל את חלקו המכריע, הקרדינלי, בשנאת ילדיו שבוא תבוא. חלק סבורים שזו רק פאזה כזו של גיל ההתבגרות שתעבור כשהילד יתאפס על עצמו כשיתבגר, ומקסימום, כשיהיו לו ילדים בעצמו והוא יבין "מה זה להיות הורה" – ובקיצור, זה לא באמת שהילד לא סובל אותי, זה רק "שלב מעבר כזו", והוא עוד יתעשת.
ומה שעוד יותר גרוע, שהורה, כל הורה, לא מסוגל להבין ולקבל שהוא האחראי היחיד לשנאה ולסלידה הזו שתתבשל בילד. הוא לא מבין שבכל דבר שהוא אומר, בכל דבר שהוא עושה, בכל שגיאה קטנה של הורות, אפילו הכי קטנה – הוא סולל את דרכו להיות שנוא נפשם של ילדיו בהתבגרם. הוא לא מבין שמבחינות רבות כל כך, הורות היא "עסק" מכור מראש, אבוד מראש. שהרי בלתי אפשרי להיות הורה טוב, ואפילו לא "גוד אינף הורה", כדברי הפסיכולוגים.
ראה לאחרונה ספר מחקר בשם "להיות או לא להיות אימא" של ענת שטיין, שהיא עצמה, צחוק הגורל, מנהלת מעבדת זרע להפריות. והיא עצמה, שעובדת בזה, ועברה בעצמה ניסיונות הפריה, הבינה שלפעמים הרצון להיות אימא אין לו שום הדהוד אמיתי בפנים הנפש. שישנן נשים שעמוק בפנים בעצם בכלל לא רוצות להיות אימהות, אבל הלחץ החברתי כה ענקי, והפחד להיות לבד, והפחד מלהיות חריג – כל אלה שולחים המוני נשים שלא היו עושות ילדים פעם (בגלל חוסר בבן זוג, בעיות פוריות ועוד) לעשות היום ילדים בכוח, רק בגלל כל מיני דברים חיצוניים, ולא בגלל צורך פנימי אמיתי להיות אם. אגב, המחברת עצמה, בכל פעם שניסיון ההפריה שלה לא עלה יפה, מצאה את עצמה שמחה על כך עמוק בפנים, חשה הקלה שלא הבינה מה טיבה, עד שהחלה לחקור את זה, והתחילה להבין שזה לא רק היא, זה עוד הרבה נשים שעושות ילדים בכוח למרות שכלל לא היו צריכות לעשות ילדים.
נו, ולו הראיתי לאותן נשים סרט מן העתיד שלהן, שבו הן היו רואות את הילד שלהן שגדל מתנכר אליהן ושונא אותן, האם זה היה משנה את דעתן? האם אז הן היו מחליטות לא ללדת?
אני בטוחה שרובנו בטוחים שהם הורים נפלאים, שהם אוהבים, ושהילדים שלהם יאהבו אותם בבוא היום בתמורה. וברור שאצל חלקם – וקרוב לוודאי, חלק גדול – מדובר בהונאה עצמית חמורה. הנזק שהם גורמים לילדים ודאי רב מהתועלת. והשנאה בוא תבוא. כמו שאומרת סבתא של קיסוס: "גידלנו לנו שונאים".
ואני בטוחה שחלק מן ההורים אפילו לא יודעים שהילדים מסתייגים מהם או לא סובלים אותם, או הכי חמור, שונאים אותם. כי יש ילדים שיודעים להסתיר. הם מחייכים להורים, נחמדים אליהן, ואחר כך, מאחורי הגב, אומרים לבן/ת הזוג כמה הם לא סובלים את אבא או אימא, ולפעמים אפילו, כמה הם מייחלים למותם של ההורים.
ייתכן שזוהי הטרגדיה האנושית הגדולה מכולן. "גידלתי בנים והם פשעו בי," נאמר בתנ"ך. אבל הורה שמשתמש באמרה התנ"כית הזו להוכחת הורותו המצוינת, שכח כנראה כמה הוא עצמו פשע לילדיו, כמה הזיק להם, שזה גרם להם לפשוע בו ככה כשגדלו. עצב אינסופי. טרגדיה אינסופית.
וזה מצחיק, ואולי מזעזע, שאפילו ילדים שאוהבים את הוריהם – ויש ילדים כאלה, אחרי ככלות הכול – גם הם מסתייגים לפעמים מההורים ולא סובלים אותם או נגעלים מהם. איזה גורל נוראי זה להורים, ועוד להורים אוהבים.
אני זוכרת כמה נגעלתי מאבא שלי, שאותו אהבתי אהבת אמת עזה, שכן הוא אהב אותי אהבת אמת עזה – ובכל זאת לא היתה לי סבלנות אליו, וגם נגעלתי לשהות בחברתו כי הוא היה מסריח מחילבה. כי למרות שלא היה תימני, אכל הרבה חילבה נגד הסוכרת שלו, ואני לא יכולתי לסבול את הריח, וכשהבאתי אל הוריי, הייתי משתדלת לשהות במחיצתו כמה שפחות. וברור שזה לא היה רק הריח. למרות שאהבתי אותו מאוד, כשגדלתי לא סבלתי להיות במחיצתו. לכי תביני. כילדה, רציתי להיות רק איתו כל הזמן, ולא היה אושר גדול מזה מבחינתי. והנה, כשגדלתי, האב האהוב הפך למין יצור ארכאי שעלי לסבול בכוח. איזה צער. איזה כאב.
ועם זאת, אנשים ממשיכים להביא ילדים מתוך אמונה תמימה, נרקיסיסטית וילדותית שהילד שלהם יאהב אותם וירצה אותם תמיד, ולא ישאיר אותם לבד, ולא יתרחק מהם ולא יאכזב אותם. והמוני אנשים חיים באשליה העקומה הזו, למרות שהם עצמם לא סובלים את ההורים שלהם.
ובטח לא מעט הורים והורים לעתיד שקוראים שורות אלה מהנהנים בראשם, אומרים לעצמם "כמה שהיא צודקת… אבל לא אצלי, הילדים שלי אוהבים/תמיד יאהבו אותי, זה בטוח."
•
23/11/16 | 15:06
23. מסכימה ובוחרת שלא להתעצבן
יש כאלה "נשמות טובות" שמסתכלים על הבן שלי (בן ה-6) או אפילו שמרחיקים לכת ומתפלקות להן המחשבות החוצה, משהו בסגנון של "איזה מסכן", "אין לו אחים", "הוא חייב אח"!
לא מבינה את הרחמים, השאלות , החיטוט אבל גם לא לוקחת ללב. העיקר שאנחנו שלמים עם הבחירות, כל השאר לא מעניין.
23/11/16 | 14:52
22. תעזבו אל הרחם שלי בשקא
אני בת 30 ויש לי ילד בן 5.
לא רוצה עוד ילדים וההחלטה הזו כמעט עלתה לי בזוגיות. לא רוצה! אנשים בטוחים או שוכחים שלא מדובר רק במשגל והריון של 9 חודשים. הרבה כוחות,סבלנות,הבנה,דריכות. משהו שהוא לא תמיד מולד.. אני רק נזכרת בדיכאון הריון ואחרי לידה שחוויתי ויש לי צמרמורות. מודה לרופאיי לבן זוגי ובעיקר לבני שחיכה בסבלנות עד שהצלחתי להפוך לאמא.לאהוב את הרעיון,להכיל את בני באהבה. אז אתם,אתם קרציות שאני פוגשת במקומות אקראיים,חברות ואפילו משפחה שכנראה כבר שכחו כמה קושי חוויתי במסע ההורות.
בלולי יהיה ילד יחיד.
יכול להיות שעוד שעה אחשוב אחרת אבל בנתיים זו החלטה שלי! זה הגוף שלי! ואין לי בעיית פוריות ואח לבלולי לא יפתור את הקושי בקשב וריכוז וכן יכול להיות שיהיה לי ילד כפוי טובה ואגואיסט.. אבל עברנו כלכך הרבה שאין לי שום בעיה עם זה. נעבור גם את זה! לא יעזור אם תפנו לבן זוגי ותחלצו עליו כי מדובר בהחלטה של שנינו. ועם כמה שהוא מוכן,אני לא. אז אם הוא מרכז את אהבתו כלפיי וכלפי בננו ומבין את זה. מי אתם?! פולשים רחם שכמותם!
23/11/16 | 09:27
21. גם בצד השני של המטבע יש הצקות
אצלי הציקו בין הראשונה עד שהשני הגיע בהפרש של ארבע ורבע שנים (נו כבר...נו כבר...), מספר שלוש וארבע הגיעו בהפרשים יחסית קטנים כמעט מיד אחרי מספר 2, ואז כבר היו הערות שאני וולדנית ואנחנו משפחה מרובת ילדים ואיך נסתדר עם ארבע ובלה בלה בלה. מה שתעשו זה לא נגמר, תמיד יש הערות, אני חטפתי משני הכיוונים.....
23/11/16 | 08:38
20. צודקת לגמרי, אבל "אשמתך" שמעירים לך.
למה לי לא מעירים על שום דבר שבעולם? כי אני לא משדרת שמותר להעיר לי. מעולם לא שאלו אותי מתי אני אתחתן או כל שאלה אחרת. נאדה. אני לא פתוחה להערות כאלה, ולכן אני לא מקבלת אותן. נסי ותיהני. (ולגבי ילדים - גם אני בעד מעט ילדים ובמרווחים גדולים מאוד; רק כשמרגישים שממש-ממש יש כוח ורצון ותשוקה לגדל עוד ילד.)
23/11/16 | 02:06
19. צודקת במיליון אחוז!
מבינה אותך לגמריי! לא רצינו ילדים וחיכינו וכל הזמן נו נו נו... ילדתי תאומים לפני 10 חודשים ואני אומרת ראשונים ואחרונים וכולם לא נכון! את תרצי עוד!
לא! אני רוצה לגדל אותם בנחת, בשלווה ובמקביל לחיות ולממש את עצמי בעבודה! לא הכל זה ילדים :)
22/11/16 | 19:57
18. די להדחף לחיים.יש כאלה שרוצים 1 או לא רוצים בכלל
נמאס מחטטנים.
22/11/16 | 19:34
17. תכלס מתי הילד הבא?
22/11/16 | 17:58
16. אנשים, תפסיקו להתרבות!
אני מסכימה לחלוטין עם הכותבת. אני בת 34 כמעט עם ילד בן 5. רוצה עוד ילד אחד וזהו! ואני אביא אותו לעולם שאני ארגיש מוכנה לכך. רוב האנשים פשוט משריצים ילדים. בלי להיות מוכנים לכך מכל הבחינות .
הבאת ילד לעולם זה לא עניין של מה בכך! הוא משמעותי מבחינתי בדיוק באותה מידה כמו אירוע של מוות במשפחה (לא עלינו). חוץ מזה עם כל החרא שיש בעולם הזה לפעמים אין לי חשק להביא ילד לעולם שכזה.
לי דעתי גם ככה אנחנו על סף פיצוץ אוכלוסין בישראל ובעולם בכלל וזה בא על חשבון הטבע ובעלי החיים שחיים בו.
מבחינתי הייתה אידאלי אם מדינת ישראל הייתה מחלקת קצבאות לאנשים שעברו עיקור וסירוס במקום קצבאות ילדים.
22/11/16 | 17:45
15. חוצפה ישראלית...
גם אני מזדהה לגמרי עם הכתוב.יש לי ילד בן 7 וכעת נמצאת בהריון בחודש השביעי,הריון שלקח כמה שנים טובות להשיג וכמות ההערות שאני חטפתי היו בלתי פוסקות....
״אתם אגואיסטיים״
״למה אין לו אחים?״
״יש בעיות...?״
״הוא לא מבקש?״
ועוד ועוד ועוד...
באחת הפעמים לא יכולתי לשתוק עוד ועניתי לגבר שהחליט שמותר לו לזרוק לי יציאה שיש לי טיפ בשבילו ובמידה והוא רואה זוג עם ילד אחד אז או שזו בחירה מושכלת או שהם מתקשים ובשני המקרים מי שמו לשפוט ולהעיר ושיואיל לצאת לי מהרחם תודה!
הערות תמיד היו ותמיד יהיו!
גם היום כשאני בהריון מנסים לברר עמי ״בעדינות״ מדוע רק עכשיו...
אבל ברגע שמפנימים שביקורת תמיד תהיה,הרבה יותר פשוט להתעלם ואף לצחוק מזה...
זוג שיוצא יחד- מתי חתונה?
אחרי חתונה- מתי ילדים?
ילד אחד- נווו מתי השני?
ילד שני מאותו המין- יאללה לשלישי ושיהיה/תהיה בן/בת
ארבעה או חמישה ילדים- למה כל כך הרבה? לא קשה?
בקיצור
שכל אחד ייתעסק בעיניינים שלו
קצת טאקט לא הרג אף אחד...
22/11/16 | 17:23
14. מזדהה לגמרי
זה כמעט לגמרי הסיפור שלי
אצלי יש פער של 4 שנים בין הילד הראשון לשני וחוויתי מגוון הערות ותהיות מהסביבה עד שנכנסתי להריון נוסף
22/11/16 | 15:27
13. אז תתארו לכם מי שרוצה ולא מצליח...
אם ככ אכפת לה תגובות הסביבה, כשהיא בוחרת אז זה, אז תחשבו כמה זה קשה התגובות האלה כשזה באילוץ, וטיפול אחר טיפול שלא מצליח...
ושאלת המליון דולר כמובן: "לא משעמם לו???" אותי משעממת השאלה הזאת... אז קחו לתשומת לב כי גם ככה זה קשה.
22/11/16 | 15:16
12. מרגישה כאילו זה נכתב עליי
מזדהה עם כל מילה.
תופעה ישראלית כעורה .
22/11/16 | 15:01
11. מרגישה כאילו זה נכתב עליי
מזדהה עם כל מילה.
תופעה ישראלית כעורה .
22/11/16 | 15:01
10. ילודה
אני מכירה כמה חברות שהיום הם מבוגרות שהצטערו שלא הביאו את הילד הרביעי
22/11/16 | 14:49
9. לי יש ילד אחד בן 8 ולא יהיו עוד
ממקום של בחירה מושכלת ונבונה
אין יום שאני לא מקבלת הרצאות מאנשים זרים ומוכרים כאחד ושתדעו זה רק במדענת ישראל. רק אצלנו אין תכנון משפחה מושכל האם יש כסף. זמן. בריאות. זוגיות ורצון בכלל להביא עוד אחד. כולם פה עושים ילדים ואין להם אפילו זמן להיות איתם. ילד מביאים כשבאמת עושים אץ כל השיקולים ך ולא סתם כי מלחיצים אותכם.
22/11/16 | 13:32
בדיוק כך....
את צודקת, באמת בישראל אנשים לא עוצרים רגע לחשוב מה טוב לנו, מה נכון לנו. אנשים לא מתכננים משפחה, פשוט מביאים ילדים מלחץ סביבתי. כדי להיות כמו כולם. אנשים לא מקבלים שיש אנשים שעצרו, בדקו והחליטו שונה מהם. זה נראה להם מוזר.
אנחנו עם שני ילדים, טוב לנו וזהו. לא רוצים עוד. אז מה?!
אנשים לא מפסקים להגיב ולהעיר.
23/11/16 | 08:27
גם לי יש אחת בת 8, וגם לא יהיו לנו עוד ! כל מילה שלך נכונה.
24/11/16 | 12:06
8. איך אנשים מעיזים לדחוף את האף שלהם??
יש לה ילד אחד לא צריך להסביר וזהו ככה הם רוצים מה ייתן אם ישאלו שאלות ??
22/11/16 | 13:00
7. לא מסכימה, ילדים זה נכס וכל ילד מכניס שמחה ואור לביתי.
22/11/16 | 10:48
לא מסכימה איתך
מה שעושה טוב לך לא בהכרח יעשה טוב למישהו אחר..
יש כאלה שהרבה ילדים יעשה להם טוב
ויש כאלה שרק ילד אחד או שניים
ולנו בתור חברה אין זכות להתערב.. כי בסופו של דבר זה לא את או אני שנגדל את הילד שלה.. היא תתמודד עם הילד הנוסף לבד
22/11/16 | 13:46
6. למגיבה מספר 4
את צודקת לחלוטין אני בהחלט מסכימה עם מה שאת אומרת ואף אחד לא יכול להטיף לאנשים מה לעשות כל אחד עם ההחלטה שלו
22/11/16 | 10:36
5. די לטרור ההמלטות!!!
זה לגמרי בסדר גם בלי ילדים בכלל!
22/11/16 | 10:20
4. וההערות של אנשים ששומעים שאני רוצה רק ילד אחד...
יש מינימום של ילדים פה במדינה וזה נע בין שלושה לארבעה...קשה לאנשים לשמוע שטוב לי עם אחד ואני משוכנעת שלא יהיו לו בעיות בעתיד- הכל תלוי איך מגדלים אותו! אני מכירה משפחות מרובות ילדים עם בעיות קשות אז שכל אחד יעשה מה שמתאים לו!
22/11/16 | 09:21
3. לגמרי איתך!
מרוץ מטורף, שלא מתאים לי אישית בכלל! ולדעתי, אף פוגע בילדים, לאור השחיקה והעייפות של ההורים... שכל אחד יעשה בקצב שלו, מה שמתאים לו.
22/11/16 | 09:05
2. מסכימה
מזדהה עם כל מילה ! אני אמא לילד מדהים בן 6 , וכל הזמן מצויה תחת הערות חוזרות ונישנות שמאיצות בי להרחיב את המשפחה, בעוד המעירים בעצמם קורסים תחת הנטל ... אז לא ! אני בוחרת ליהנות מהילד שלי ומהמשפחה שלנו יחדיו, וכשתגיע העת, אם תגיע, אז נתפנה להרחבת המשפחה. בעיני קטן ואיכותי עדיף !
22/11/16 | 08:39
1. נכון מאוד
הפרש הגילאים בין שני הילדים שלי כמעט 5 שנים, וזו היתה החלטה מעולה! בין לבין, הספקתי להנות מהלימודים וסיימתי תואר שני, יצאתי לשוק והרווחתי פי 2 מחברותיי, נהניתי מרוגע ושלווה וזוגיות מושקעת. והכי חשוב שכל ילד קיבל תשומת לב לבד, מה שסייע מאוד בהתפתחותם.
חשוב לציין שכל זה התאפשר כי החלטתי להיות אמא צעירה: את הבכורה ילדתי בגיל 25 וזה היה מאוד כיף. מומלץ בחום.
22/11/16 | 08:21
יכולת לבחור ללדת בגיל 30 ואז לא היית צריכה לדאוג
לתואר.
גיל 30 זה לא גיל זקן להתחיל להביא ילדים .
28/11/16 | 21:02
עדיף כמה שיותר מוקדם מגיל 18
28/11/16 | 22:11