קראתי את זה וראיתי את עצמי ואת ילדי (אומנם רק 2 כי בגלל צבא אני פשוט לא יוכלה לתאר את עצמי עם עוד ילדים (אני גם עובדת 9 שעות ביום).ממש כמו בסיפור של אדוה, ממש בכיתי הבנתי במילים שלה בדיוק את הרגשות שלי- במיוחד עם בעלי פתאום באה הביתה מוקדם ולא מודיע (לרוב זה ככה כי אף פעם לא יודעים אז עדיף כבר ) אז לשמוע את באוטו שלו פתאום ליד הביתה, את הדלת נפתחת ...זה אושר לא נורמלי ואז אבל מתחיל בלגן... ילדים לא הולכים לישון, צריך לזרוק כביסה ולרוץ לבשל לו אוכל ולשבת איתו קצת ופינוקים וכו,,,, ואת כבר רגילה בשגרה יום יומית שלך ...קשה... ובבוקר ילדים שוב לא רואים את אבא והם בקריזה מזה . לפעמים אני אומרת לבעלי- עדיף אם זה אחרי שעה 8 שכבר לא תבוא אחרת זה ממש עושה להם טרואמה

* יעל   08/06/17 | 12:23