רוח
תגובות (7 תגובות ב-4 דיונים)
4. אני מציע לך ללמוד תורה בפנימיות ולא לראות חצוניות
בסד שאלות: א. מי הם בלעם ובלק, ומה תפקידם בעבודה? ב. מהו סיפור האתון בפנמיות? יסודות בפנמיות התורה כאשר האדם יורד לשפלות, כל אחד ברמתו הוא, ובמקומו הוא. ב' רשעים בתוכו מעוררים בו קו שמאל. מצב הרשע מבטא את הרצון לקבל טומאה במלוא עוזה. על ידי יניקה מעזא ועזאל מהררי החושך. מעצם הרצון לקבל. כאשר מתעוררים רצונות אלו באדם, צריך הוא סיוע מהתורה. כאן באה ללמדנו התורה דרך פעולה זו של הקדושה, הנקראת בחינת מנעולא, שהיא אחד הכלים של קו אמצעי להילחם בקו השמאל. מנעולא פירושה התעוררות הרצון לקבל לעצמו בכל עוזו ותוקפו, בכל שפלותו. אך מכיוון, שמי שנמצא בקדושה יודע, שאין לקבל את הנרצה בדרך טומאה. חייב לקבל רק על ידי ערוב עם ימין ע''י קו אמצעי. על כן מחליט לא לקבל כלום, עד כדי שכאשר מתעוררת המנעולא, נועלת היא את צינורות השפע, ומכריחה בכך את האדם, בכך שנותר חסר כל, לחפש בגדר המותר. מדובר כמובן על אדם שפוי. אדם, שרוצה לעמוד במסגרת, בה הוא נמצא. שיודע, שיש מסגרות שאסור לפרוץ, היות והן נוגעות לאושיות קיומו בתוך המסגרת המדוברת. המסגרת המדוברת של אדם, המחפש דרך אמת, היא הקדושה. כך, שאם מתעורר באדם רצון גדול לקבל הארה, אך וודאי לו, שקבלת האור לא תהיה בקדושה, יסתלק אדם זה מקיום הרצון, אף אם יש בו הארה גדולה. עצם העמדת השאלה, המראה את הרצון במלוא עוצמתו, היא זו המבטלת את קיומו. כך על האדם לבדוק את רצונו. לקחת אותו לנקודה הקיצונית ביותר ואז לראות אם אפשרי הוא לקיום. אם לא, חייב הוא לחפש דרך של התפשרות. דוגמא: ילד שרוצה להיות עצמאי. האבא מעמיד אותו במצב של מנעולא. דהיינו אומר לו תהיה עצמאי לגמרי. תדאג למזונותיך, תדאג למגוריך, תדאג להשכלתך וכו'. במצב זה הילד רואה, שעצמאות אינה יכולה להיות מושגת באופן טוטאלי, על כן חייב הוא להתפשר, שהעצמאות תהיה רק בדרך האפשר, לפי כללים, המאפשרים את קיום העצמאות. כללים אלו חייבים להיות בלתי תלויים ומחייבים, גם כשלא נוח. כאן נבחנת נקודת האמת של האדם. מה נותן לאדם את האפשרות להתפשר? בחינת מפתחא- מפתחא נותנת את השילוב בין הרצון של האדם ובין חיוב המסגרת. הוא נותן את הזיווג של קו אמצעי. ראוי לציין, שקו אמצעי אין זה אומר, שעושים קצת מכל אחד. אם אחד רוצה לנסוע ללוד והשני לירושלים, לנסוע לבני ברק לא נותן פיתרון. אם אדם רוצה לאכול מתוק והשני רוצה לאכול מלוח, אוכל המעורב ממלוח ומתוק לא יספק אף אחד מהם. אם כך מהו קו אמצעי? קו אמצעי הינו ישות המשותפת לשניהם, הנובעת ממקור שלישי, המאחדת את השניים לאחד. במצב זה אחד ועוד אחד הם אחד יותר גדול, היות ואף אחת מהיחידות הפרטיות לא יכולה להתקיים לבד. הישות המשותפת במצב זה, בדרך כלל, לא תוכל להכיל את כל הרצונות של כל אחת מהישויות הפרטיות, על כן דרוש פה וויתור, לצורך זה היינו צריכים את בחינת המנעולא, שתגרום לוויתור. כך, כאשר האדם מגיע לשפלות. דהיינו, שרואה ששכינתא בעפרא. רואה, שהאתון רובצת, שהרצון של הקדושה שלו, שהאמת שבתוכו, יש לה טעם וחשיבות של עפר. אז מתעורר האדם להקים את חשיבות האמת שבתוכו, כדי לעוררה לקדושה. זוהי המנעולא, הגורמת למפתחא. זוהי הקליפה, השומרת על הפרי, עד הרגע, שעל הפרי לבוא לשימוש, לבחינת קו אמצעי. האם הארה זו צריכה לבוא מלמעלה או שעלינו לעוררה? אנו שומעים סביבנו את הטענה של החילונים באומרם על אלו, שחזרו בתשובה, הם ודאי היו במשבר, בדיכאון, לכן מצאו מפלט בדרך הדת. כפי שבכל שקר יש אמת, כך גם בדברים אלו. אכן האדם, כדי לחזור בתשובה, צריך להיות במשבר. אך המשבר הוא בכך, שרואה הוא, שכל חייו באופן ניהולם הנוכחי, בדרך החילוניות, בדרך של חיצוניות התורה, הזרות, הם חסרי ערך ביחס לאמת. רואה הוא, שעדיף לחפש את הוודאי , גם אם לא בטוח שהוא אפשרי להשגה, מאשר להישאר במקום, שבאופן ודאי לא תושג בו אמת. אותם שחושבים, שהכל טוב אצלם, ודאי שלא יכולים לחזור בתשובה. כוס מלאה אינה יכולה להתמלא עוד. אומר הכתוב "בעתה אחישנה". זכו אחישנה, לא זכו- בעִתַּה. דהיינו, יש מלכות שמים ויש מלכות הארץ. יש את מה שחייב שיקרה, שזה מלכות שמים, ויש את מה שנתון לבחירת האדם. אם האדם ילך בדרך האמת, בדרך של "ובחרת בחיים", יוכל לעורר בתוכו את המנעולא ובעקבותיה את המפתחא. לא צריך הוא לחכות שרגלו, דהיינו הרגליו ילחצוהו לקיר, ולא יוכל הוא ללכת קדימה, כל יסודותיו יקרסו תחתיו, כאתונו של בלעם. (משל הרכבת). על האדם בזמן עליה, לעורר את חסרונותיו ומתוך הכוח בו הוא מצוי, יוכל הוא למלא חסרונות אלו. אלו ב' דרכים, שמציב לנו הקב"ה, דרך אהבה ודרך יסורים. כל אחד שעיניו בראשו, ולא סותם את עיניו מדרך האמת, בע"ה יצליח. שהרי מובטחת לנו הצלחה זו מבורא עולם. שאלה א' מי הם בלעם ובלק, ומה תפקידם בעבודה? הנה מתוארת לנו פרשת האתון, וסתומה היא לעיניים, המביטות חוצה. האם אתון יכולה לדבר? למה מלאך ה' מתגלה דווקא לאתון? ועוד רבות השאלות, העולות מאליהן, לכל הרוצה להתבונן ואף מעט פנימה לתוך הדברים. נקדים ונאמר, שבלעם, שהיה יודע חוכמות עליונות, משך כל חכמתו מצד הטומאה. מאותם ב' מלאכים עזא ועזאל, כפי שמביא לנו הזוהר הקדוש ובהסולם בלק אות תי"ז: "כיוון שברא ה' את האדם וחטא, ויצא בפסק דינו לפניו, באו עזא ועזאל אמרו לפניו, פתחון פה יש לנו אליך, הרי האדם שעשית חטא לפניך. אמר להם, אם הייתם נמצאים אצלם (בעולם הזה) הייתם יותר גרועים ממנו. מה עשה הקב"ה? הפיל אותם ממדרגה הקדושה שלהם מן השמיים, את שניהם זרק להררי החושך, הנקראים הררי קדם". אותו רשע בלעם וכל דומיו, שיודעים את מקומם של עזא ועזאל, באים אליהם והם מלמדים לבני אדם אלו כשפים ונחשים וקסמים. הוא שאמר בלעם (פרק כ"ג ז') "מן ארם ינחני בלק, מלך מואב מהררי קדם". אלו הררי חושך נקראים הרי קדם, משום שהחושך קדם לאור בבריאת העולם, מצד הרגש הנברא. מלאכים אלו, שקשורים בשלשלאות של ברזל (קליפה), וטמונים בחושך, כל דרכם הוא בדרך של טומאה, בהמשכת ג"ר דחכמה ממעלה למטה, בכלי קבלה, מה שנפסל לשימוש במציאות של צמצום ב'. כל דרכם הוא בדרך של קבלת התענוג, שלא במסגרת ראויה. כל מה שמעניין אותם זו רק ההנאה, ולא משנה כיצד תגיעה. אותו בלעם, שהוא בחינת לב עם, לב האבן, היה ניזון מחכמתם של אלו. כל כוונתו ורצונו היה לקלל את ישראל, שהם בחינת לי ראש. ישראל הולכים בדרך של קדושה, וכל רצונה של הקליפה להזיק את דרכם של ישראל. קשה הדבר, מה לו לקב"ה, שנתן כוחות כאלו לרשעי העולם, שיוכלו להזיק את ישראל? ובאופן פנימי נישאל, מדוע נתן הקב"ה כוחות כל כך חזקים בתוך האדם, המבקשים את הטומאה? לקליפה ב' תפקידים: א'- שומרת על הפרי. ב'- לא נותנת לו להתגלות. בהיותה שומרת, טובה היא הקליפה וראויה לשימושה זה. ראוי לו לאדם לכבד כל בריאה של הקב"ה, גם אם קליפה היא. הרי לכל בריאה תפקיד בעולמנו, תפקיד לשם ישום תכליתנו. בלק בן ציפור אף הוא רשע גדול היה. שבחינתו היא כאותיותיו קבלה. דהיינו רצון לקבל לעצמו. רשע זה הוא מבני בניו של יתרו, שנקרא ציפור, שסר מדרכי אביו. כיוון שזקני מואב ומדין, שעניינם המשותף היה בעבודה זרה, על כן באו והמליכוהו עליהם באותה עת. אותו רשע בציפור היה עושה כשפיו, שציפור זו ממיני הכישוף של קסדיאל (שם של מלאך). היא עשויה בזמנים ידועים מזהב מעורב בכסף. זהב בחינת שמאל, חכמה. כסף בחינת ימין, חסדים. ציפור זו עשויה הייתה כדמיון לקדושה. בפיה היה לשון של ציפור הנקרא ידוע. זו הלשון ידוע, המובאת בלשון עבר, שונה מהקדושה. בקדושה הלשון היא בחינת דעת, דהיינו לשון הווה. זה הסימן, שהציפור בה השתמש בלק, עם הלשון הנקראת ידוע, חסרה את בחינת ההווה, את בחינת קו האמצעי, שהוא בחינת ההויה. זהו ביטוי לרדיפה אחר רגשות העבר האבודים, רצונות של צמצום א', הררי קדם. אותו רשע עשה כשפים עם אותה ציפור. (זוהר בלק ב') "לקח ציפור ודפק עם עשב ומפריח באויר. עשה מעשים ולחש לחשים, ואותו ציפור היה בא ובפיו אותו העשב, ומצפצפת לפניו, והכניסה בכלוב אחד. הקטיר לפניה קטורת, והיא מודיעה לו כמה דברים. עשה כשפים והעוף מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עיניים (עזאל) ומודיע לה והיא באה. ומודיעה לבלק וכל דבריו היו בצפור ההוא". ב' רשעים אלו מהווים את בחינת עמלק, שהאותיות שב' שמותיהם בלק ובלעם הם עמלק. בלק ידע, שלהכניע את ישראל לבד, לא יוכל. זאת ראה, כי באותה שעה, שעסק בכשפים עם הציפור, נפגעו הוא והציפור ממעשה משה, שבאותה שעה נלחם והשמיד את סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן. בלק ראה, שהציפור שחזרה אליו, שלהבת אש פרחה אחריה ושרף כנפיה. מה שראה הפחידו. במצב זה חפש תחבולה להתחבר עם בלעם הרשע להזיק לישראל. בלעם השכים בבוקר כמעשה אברהם אבינו בעקידה, והראה בהקדימו, כמה פלל להסכמתו של הקב"ה, שייתן לו לקלל את ישראל. כפי הכתוב (פרק כ''ב פס' ז') "וידברו אליו דברי בלק", דהיינו שדבריהם, לקלל את ישראל, דברו אליו ורצה בהם. עוד כתוב "וילך עם שרי מואב" ולא עם רצון ה', אלא עם רצון מואב לקלל את ישראל. על כן הקב"ה שלח מלאך להסית את אותו רשע מהדרך בה הוא הולך. דהיינו מדרך הכשפים והקסמים ומדרך הטומאה. שאלה ב' מהו סיפור האתון בפנמיות? האתון, שהיה ניזון מבלעם עצמו, שהיה אדונו, ברגע שקבל גילוי אלוקי, מיד רצה ללכת בדרך צדדית. אף שם עמד מלאך ה' לרועץ לו. עד כדי אין ברירה, ברובצו מתחת לאדונו. גם הכאתו במקל, שהוא קו שמאל, גילוי חסרונות, לא עזרו לשכנעו, לזוז מדרכו. עד שקם בפני אדונו ופקח גם את עיניו. כל מה שאמרנו עד כה, צריכים אנו לקשר לתוך נפשנו פנימה. ללמוד מה דרך עבודה יש לנו בכך? מה התורה באה להורות לנו בדרכנו לתכלית בריאתנו? בחינת בלעם, בלק והאתון הן אומות העולם שבאדם. הרצונות לקבל שבו. כל העת ובכל מצב אפשרי שואף הרצון לקבל, להסית את האדם מדרך של קדושה, מדרך של השפעה. הנה מראה לנו הקב"ה ברחמיו, סוד חשוב במעשה האתון. האתון בהיותו הגוף הפועל, הוא נפעל מסוף הרצון, השולט בו. הולך הוא אחר הרצון לקבל, לעצמו ששולט עליו בכל פעולותיו. בלעם, שהוא כפי שאמרנו, לב האבן, שולט עליו ללא מצרים. כפי שאמרה האתון, "אני אתונך, אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה". כך האדם הולך בתאוותיו וברצונותיו הגשמיים ונתון הוא להם בכל מעשיו ופעולותיו. כחמור לפני אדונו. כל מחשבותיו הם רק כדי לשמש רצון זה שבתוכו. מה יכול להצילו אדם כזה, שכל כולו נתון לאנוכיות שלו? מה יכול לגרום לו לחזור בתשובה, להתחיל לצאת ממצרים? קורה, שאדם חוזר בתשובה ומסביבו הוריו, אחיו, אחיותיו וחבריו, אינם חוזרים בתשובה. שואל הוא את עצמו, למה מה שנראה לי כל כך ברור, נסתר מעיניהם? למה הם אפילו אינם באים לבדוק את הדרך, אלא הולכים סתומי עין "במשעול הכרמים". דהיינו, בשביל ששרי שאר העמים ניזונים ממנו ומקבלים ממנו את כל שפעם? מקבלים שפעם מפעולות, שכל כולם הם טומאה, שמכך ניזון החלק, שנקרא אומות העולם שבתוכם. בכך משקיעים הם עצמם יותר ויותר בדרך זו של טומאה, נכנסים לאנוכיות גדולה יותר, על דרך הכתוב (שיר השירים א' ו') "שמוני נוטרה על הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי", שבדרך הגויים הם הולכים ואת דרכם האמיתית, את פנימיותם, את ישראל שבתוכם, אינם שומרים ללכת בה. מדוע? כך עולה שאלה בתוכנו. האדם מתחיל לחזור בתשובה ע"י הארה, שמקבל מלמעלה. הקב"ה, המרחם על ברואיו, מראה לאדם את דרך האמת. "ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו". כאשר מגיע זמנו של האדם לחזור בתשובה, מאיר לו הקב"ה את הדרך, מסיט אותו, את חמורו, את כלי המעשה שלו, ע''י הארה מלמעלה. מראה לו, שהדרך בה הוא הולך, אינה נכונה. "ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו". במצב זה כבר משנה האדם את מעשיו, גם אם כוונתיו עדיין רחוקות מקדושה, אך מעשיו בקדושה. בכך נוטה הוא מדרך של שקר ומתחיל ללכת בדרך אמת. "ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה" אך הוא בשלו מתעקש, יצר הרע מכה את האדם בכל מיני מחשבות של טומאה. במחשבות של מי ה' אשר אשמע בקולו? ומה העבודה הזו לכם? "ויך בלעם את האתן להטתה הדרך", אך הגילוי האלוקי גדול מההטיה. ועוד מגדיל האדם ומבקש לעקור את הרגליו, מבקש הוא, שגם הכוונה תשתנה, מבקש הוא ללכת בדרך של פנימיות התורה. "ותלחץ את רגל בלעם לקיר" אך יצר הרע מוסיף להכות "ויסף להכותה", רוצה הוא להכריחה, למרות הכל, ללכת בדרך של קבלה עצמית, בדרך של אנוכיות, לא רואה הוא, שאין כבר דרך חזרה. "ויוסף מלאך ה' עבור ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל" לאחר שהאדם כבר הציץ לדרך האמת, כבר אינו יכול לשקר את עצמו. אין הוא יכול ללכת בדרך של ימין בלבד, רק אמונה, ואין הוא יכול ללכת בדרך של שמאל, רק קבלה. חייב ללכת בקו אמצעי. בשילוב של השניים. קו ימין פועל לקבל. קו שמאל פועל לדחות. כל אחד ההיפך מטבעו, כל אחד מהפרטים פועל לאני המשותף. ע''כ במצב זה אין ברירה לאדם ומגיע למצב, שטוב לי מותי מחיי, עד כדי שמגיע לייאוש מוחלט מעצמו ואומר או קדושה, או לא כלום. בב' קוים כבר אי אפשר. או שאלך בקו אמצעי, או עדיף מותי. "ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם" בכך מונע כל התקדמות. ויצר הרע לא מתייאש וממשיך להכות, והפעם בצורה של אחיזה, גילוי חסרונות גדולים, ע''י מקל. "ויך את האתון במקל" במצב זה המעשה מקבל את שלמותו ומגיע לבחינת מדבר. הייסורים מטים את האדם מדרך השקר. האמת צועקת ולמרות זאת קשה לאדם לשמוע. הוא שומע, אך סותם את נפשו ולא מקשיב. "ויפתח ה' את פי האתון" מקבל בחינת המעשה שלמות ומבין, שלא די בעשייה סתמית. בכך ע''י התעקשות בבחינת המעשה, בבחינת האתון, ניתן להכניע את בלעם שבתוכנו בבחינה זו. עד שגם אל הרע שבתוכנו, דהיינו לבלעם, מתגלה מלאך ה'. אז אף הוא משתחווה לה'. בבחינת גמר התיקון מצד המעשה, אך הדרך עוד ארוכה, שהרי הכוונה עדיין לא תוקנה, אך יש במצב זה הכרה ברורה לאדם, שיש מנהיג לבירה, שעליו ללכת לפי ציוויו. כך, בלעם שבתוכנו, בלית ברירה, מסכים לעשות את ציווי מלאך ה'. אך אל לנו להתבלבל. שימו לב, כיצד עושה הוא את רצון ה'. "ועתה אם רע בעיניך, אשובה לי" בלעם מגלה דעת, שזה רע בעיני המלאך, אך לא בעיניו עצמו. היותו פוחד מהעונש, מפגיעה ברצון לקבל שבו, אומר, אשובה. אך מדוע הוא רוצה לשוב? האם כדי לעשות נחת רוח לבורא? או אולי למלאך ה'? ודאי שלא. אומר אשובה לי . על כן על האדם להיות זהיר ולא להקשיב לבלעם שבתוכו, אפילו אם יתראה בעיניו, כאילו צדיק הוא ועושה את רצון ה'. בלעם הרשע, גם שנראה שעושה את רצון ה', זה בשביל עצמו.
* ליהי היקרה   06/07/09 | 15:21
3. איזו בורות
זה בלק שביקש מבלעם לקלל את עם ישראל לא אלוקים.....
* דודי   06/07/09 | 09:50
כתוב שבלק ביקש מבילעם תקרא טוב
* הבנת הנקרא   06/07/09 | 12:24
בלעם רצה את אישור אלוהים
אפ פעם לא הבנתי למה בלעם שהיה מכשף ורשע היה צריך את האישור של אלוהים אם מותר או אסור לו לקלל את ישראל, הוא לא היה ירא אלוהים. מוזר לי
* משום מה   06/07/09 | 13:03
תקרא שוב ותראה שזה כתוב
למה ישר לזלזל?
* שירה   06/07/09 | 13:05
2. ???
לא כ"כ מדויק יקירי...זו עבודת תחקיר?:)
* אברהם אבינו   06/07/09 | 03:32
1. סיפור
מאיפה נפלת אתה???
* משיח   05/07/09 | 21:26