איך אפשר להפסיק את ההתנהגות הזאת במעשה הגיוני הקשור להתנהגות הלא רצויה?

* מור   02/07/12 | 16:37

אני דודה ובעצמי אני אמא לילדי המקסימים, מגדלת אותם ומחנכת אותם לערכים כשם שאנחנו חונכנו, אני ובעלי באים ממשפחה דתית ובמיוחד בזמן זה, בשבת אנו מנצלים כל דקה ודקה במשחקים עם הילדים שלנו ובשיחה והקשבה להם וגם זוכים לראות את הפירות, לצערי דבר זה לא קורה בבית גיסתי שהיא אינה מגדלת את ילדיה, הילדים כל היום זרוקים אצל הסבתא והסבא מול הטלויזיה, וחושבים שלקיחת הילדים לפסטיגל וקניית משחקים "מיותמים" בביתם תפצה על כך, בשבת האחרונה נוכחנו לדעת שהם זורקים את הילדים על הסבא והסבתא גם בשבת וגם בארוחת השבת שכן הם היו בארוחה בלעדי ההורים, ובשעת הצהריים כשילדיי ואנחנו נחנו, האמא שלהם חושבת שאנחנו צריכים לגדל כנראה עוד שני ילדים כשאנחנו מתארחים אצל הסבא והסבתא, כאשר גם לנו יש ילדים משלנו, הילדים שלהם זנוחים, את הבת בת ה ארבע היא שלחה אותה עם חולצה לבנה מקומטת ולא תואמת לעונת החורף , הסברנו לסבא ולסבתא שהם בעצמם פוגעים בנכדים האלה שהרי עם העזרה האין סופית הזאת הילדים יפגעו שכן אין תחליף לאמא ולאבא וכנראה הם יצטרכו לשלם עוד הרבה שנים לפסיכולוג, הסבא והסבתא ממשיכים לטפל בילדים כי הילדים האלה צריכים הרבה תשומת לב והם לא מבינים שהם לא יכולים להיות תחליף להורים. האם אני צודקת בכך שסבא וסבתא אינם מהווים תחליף להורים ומה אני יכולה לעשות כדודה שרואה את הילדים זנוחים ועזובים, לי בעצמי יש ילדים ואנחנו לא בנויים להיות משפחה אומנת. אני בעצמי הייתי אשת חינוך וחורה לי לראות את הטיפול בילדים האלה כל פעם שאנו מתארחים אצל הסבא והסבתא. חשוב לציין שאין כל קשר בינינו להורים של הילדים וניסינו לשוחח עם ההורים בעבר הרבה פעמים וזה לא עזר.

* דודה מודאגת   10/01/12 | 14:05

יש לי ילדה ששוכחת כל יום משהו אחר למרות שאני מזכירה לה כמה פעמים יום אחד ראיתי שהיא שכחה את הפיתה שלה שהוא עשוי ללא גלוטן כיוון שהיא צליאיקית ורגישה לגלוטן היא לא יכולה לקחת מילדה מהכיתה פרוזת לחם (שלא נדבר על תת תזונה חריפה שיש לה כי היא גם ככה לא אוהבת לאכול) מה עושים במקרה כזה? אני לאיכולה לשים במקומה את הפיתה מכיוון שאני יוצאת ממש מוקדם ועד שהיא תאכל את הפיתה עם הגבינה ב-10 בבוקר היא בוודאי תתקלקל לכן אני אומרת לה לקחת מהמקרר מה לעשות במקרה כזה אם אעשה כפי שאת אומרת - היא תבין את התוצאה של עצמה כי היא תהיה רעבה ובפעם הבאה לא תשכח - חשבתי שזה יעזור אך היא לא מרגישה תחושת רעב וזה לא מפריע לה ... מצד שני לשים לה את הפרוסה תגזול ממנה את האחריות וגם אני מפחדת שהפיתה תתקלקל מה לעשות במקרה כזה ?

* מאמא מודאגת    05/09/11 | 16:07

ההורים פה עושים טעויות וקשה להם להודות בזה! להורים היום אין זמן ואין סבלנות אז הם עושים מה שנראה להם באותו רגע של כעס. והם עושים הרבה טעויות בלי הרבה מחשבה. אני מאוד מסכימה עם דברייה של מיכל. כמובן אשה חכמה , למדתי והשכלתי. תודה וכמובן אל תיתייחסי להשמצות +ה+ כי כמו שציינתי הם רשומות כי כל המשמיצים מענישים עונשים לא קשורים מרביצים צועקים גוערים ומשפילים את הילדים שלהם, וככה הם חושבים שהם מחנכים טוב יותר... עצוב מאוד אבל זה ככה. וכל זה בגלל חוסר סבלנות חוסר מודעות ו"עיוורון" כלומר חוסר רצון ללמוד, לדעת, לקרוא, ולהשכיל מאנשים מנוסים ומקצועיים!

* אוריאן   11/08/11 | 18:32

מה זה התגובות האלו? מיכל דליות היא פסיכולוגית מוסמכת (עוד לפני שנהייתה "סופר נני"), והעצות שלה הן עצות של מקצוענית. מי שמרגיש שקשה לו ליישם - זה בסדר, אבל למה להשמיץ?

* גל   11/08/11 | 13:49

שלום מיכל, את הטור היום את מסיימת עם הציטוט "אין לי רשות לכפות על ילדי את רצוני", אבל נושא הטור הקודם היה "אי אפשר לשכנע ילד, צריך לקבוע לה עובדות". זו בעצם סתירה- והייתי שמחה אם היית יכולה לישב אותה. בנוסף- האם תוכלי לתת דוגמא לתגובה עם תוצאה הגיונית למקרה בו ילד מכה את אחיו? תודה רבה!

* אשמח להסבר   11/08/11 | 12:09

* מיכל דליות את חיה ב   11/08/11 | 10:17

למיכל שלום, הכל טוב ויפה היה כשהיו ילדים קטנים , לא הייתה לי כל בעיית משמעת וכל מה שקשור לכל הסיפורים ששמעתי עד היום אצל אחרים, אבל כשגדלו הילדים וכבר חשבתי לתומי שהכל יילך למישרין כפי שהיה עד כה הסתבר שהכל התהפך. מה קורה שיש ילדים גדולים בבית שלא משתפים פעולה ומשאירים הכל לאמא כשהיא חוזרת מהעבודה וצריכה לעשות הכל לבד. למרות כל הבקשות כבר הכל יצא מכלל שליטה, הרי אי אפשר להעניש אותם בגיל כזה ואני מדברת על גילאים של 26, 23, 20 ו- 18. הילדים כולם אומנם עובדים מחוץ לבית אבל כך גם אני, אבל כל הנטל של מטלות הבית נופלות עלי. הילדים טוענים שהם מאוד עייפים ואין להם כוח לעשות משהו אבל לצאת עם חברים יש להם כוח ויש להם פתאום זמן. התוצאה היא שאני מסתובבת ממורמרת כמעט כל הזמן וכועסת , עד לרגע שאני מחליטה שלא כדאי לי לכעוס כי אח"כ אני פשוט לא מרגישה בטוב ועושה את עבודות הבית בעצמי. ניסיתי זמן מה לא לנקות ולא לסדר להם את החדר וכו' אבל ממש לא הפריע להם . אם לא היה בגד נקי פשוט הלכו וקנו בגדים חדשים. מה את יכולה להציע לי לעשות על מנת לפתור את הנושא ואיך לגשת לנושא כי אני כבר איבדתי תקווה. תודה מראש ריטה

* ריטה    11/08/11 | 09:43

אני קוראת את הטור הזה שלך והדמעות עומדות בעיניי, הואיל ואני עוברת תקופה לא קלה במיוחד עם בתי המתבגרת, בת ה- 16, הויכוחים בינינו תכופים ביותר, אין שקט ורוגע בבית, אני מנסה להעביר לה מסרים אולם היא דוחה אותם כל פעם מחדש, הויכוחים גוררים למריבות, המריבות לענשים, עונשים שאני לא תמיד מצליחה לעמוד בהם ושבאמת אין להם לעיתים כל קשר לויכוח עצמו ולמהותו. ובטור הזה שלך פתחת לי את העיניים, אין ספק שאנסה ליישם את העיצות הנבונות האלו שלך. תודה לך מיכל

* אמא לילדים מתבגרים   11/08/11 | 09:02

מעולה כרגיל ומאתגר לפעול נכון בזמן אמת

* דקל   11/08/11 | 05:27

* שירלי   11/08/11 | 00:40

* מיכל תודה   11/08/11 | 00:01

* אדם.   10/08/11 | 22:27

* יפית   10/08/11 | 21:47

מה כן לעדות? מה הם תוצאות הגיוניות? ואם הוא בכל זאת מקשקש עם צבע על הקיר? מה עליי לעשות? מיכל אני מאוד מכריכה אותך אבל מהטור הזה לא הבנתי כלום.

* טלי   10/08/11 | 21:39

* חן   10/08/11 | 21:20

בכדור בסלון למרות שהוא יודע שאסור. מה להגיד לו במקום ''אמרתי לך לא לשחק פה. עכשו אני אקח לך את הכדור'' ??

* רוית   10/08/11 | 19:41

זה כל כך פשוט הגיוני וחכם מה שאת כותבת. כל כך קשה לחיות את זה, לפעול לפי זה, לראות את זה לבד. אך לקחתי לתשומת לבי ואנסה לזכור וליישם. תודה

* ששון   10/08/11 | 19:29

אין שום תקנה בחינוך היום הילדים שולטים בהורים כי אין גבולות. הורים מחפשים רק שקט לעצמם, לכן הכל אבוד מראש.

* דודו   10/08/11 | 12:40