גם אם את/ה חושב/ת שהיא לא צודקת היא כן צודקת (תלמדו קצת כבוד בסיסי בין בני אדם)

* רועי248   02/10/10 | 18:30

חבל שאת חושבת שילד מאומץ הוא ילד לא אהוב, הילדים האלה הם הילדים הכי אהובים - מניסיון.

* שרונה   02/10/10 | 18:28

הבעיה פה לצערי זה של האמא והבת. אמא כזו היא מסכנה כי היא מן הסתם קיבלה יחס כזה מההורים שלה אז קל להאשים אותה וקשה להבין אותה. הבת צריכה להבין את זה והכי חשוב לנסות לא לחפור בזה. אני הבנתי שאם אני רוצה חיים טובים בלי שהעבר שלי יעיב עלי מאחוריי אני צריכה להתנתק מזה. למזלי אמא שלי לא קרובה לזה אבל המריבות ביננו בעיקר פעם היו על בסיס יומי עם המון כאבים.....וכו.... מריבות פשוט ככה. אין לי קשר חברתי עם אמא שלי אלא מאוד בסדר.אבא שלי ?אני בכלל לא בקשר איתו. אז....... כל אחד נולד למציאות שלו .

* אני    02/10/10 | 18:17

* גדעון   02/10/10 | 18:15

לא חייבים לאהוב את מי שהביאו אותנו לעולם גם אני לא אוהב את הורי אני שופט אותם לפי בני האדם שהם ולא לפני קשרי הדם אין לנו שום דבר משותף וזה לא נורא....

* אני   02/10/10 | 17:44

תקשיבי, אני מבינה אותך לגמרי... מאז שהייתי ילדה הייתי עצמאית. תמיד מסתדרת לבד, לוקחת את אחותי מהגן לבד. אמא שלי כל הזמן הייתה בעבודה או לא יודעת איפה... בגיל 11 עלינו לארץ, אמא שלי כמובן הייתה צריכה לעבוד ואני הייתי בבית ספר. לא הסתדרתי איתה אף פעם. היא לא שכרה את הדירה הנכונה, לא היה לי חדר משלי. בקיצור, תוהו ובוהו. כשעליתי לחטיבה, בכיתה ז', אמא שלי רשמה אותי לפנימייה ואמרה שזה יכול להיות נחמד, כמו מחנה קיץ, רק שנמשך כל השנה.. בפנימייה מצאתי את הבית החם, את המשפחה-חברים. אני הבנתי שבבית אצל אמא שלי זה כבר לא יהיה זה, בעצם ידעתי מגיל קטן. והחברים שלי הפכו למשפחה שלי, בגלל זה אני גם בוחרת את חבריי בקפידה, ויש לי מעט חברים טובים, שאותם אני אוהבת אהבת נפש. בכל אופן, אמא שלי רצתה כל שנה להוציא אותי מהפנימייה הביתה, ולא הסכמתי. בכל ה-6 שנים שהייתי בפנימייה היא הייתה שם אולי 3 פעמים ליום הורים, וגם זה היה בכוח. כשסיימתי י"ב, 5 חודשים אחרי זה התגייסתי, ושירתתי באזור שבו הייתה הפנימייה שלי, ולכן ביקשתי לגור שם. גרתי שם חודש והיה לי קשה והחלטתי לחזור הביתה לאמא שלי. בזמן הצבא הייתי קמה מוקדם מאוד וגם אמא שלי, כי היא הייתה חייבת להיות בעבודה מוקדם ועוד יותר מוקדם בחדר כושר. אז כשהיא הייתה קמה איתי, מהבוקר הייתה מעירה לי:"למה את ככה? למה את לא עובדת? אני לבד... למה את לא עושה דיאטה?" למה זה ולמה זה... הייתה מציקה לי, שאין דברים כאלה. היא לא הבינה למה טוב לי איך שטוב לי. היא לא הבינה ועד היום לא מבינה הרבה דברים. ות'אמת לקום עם דברים כאלה על הבוקר ועוד להעביר יום שלם בבסיס זה לא קל.. זה כאב ראש מהבוקר. יום אחד היא עצבנה אותי כל כך, שבאתי לבסיס בוכה, וכשהייתי צריכה לחזור הביתה לא רציתי, כי הייתי מעוצבנת ממש, אז הלכתי לידיד שלי להירגע וחזרתי נורא מאוחר הביתה כשהיא כבר ישנה. לפעמים הייתי סתם באה לבסיס לישון עם חברים, כי לא רציתי להיות איתה וכי נורא אהבתי להיות עם החברים שלי. ואז הגיע רגע השחרור. השתחררתי, עשיתי פסיכומטרי, ועבדתי בעבודות מדמנות כאלה, עד שהייתה לי עבודה נורמלית. ושנה וחודשיים אח"כ טסתי לארה"ב. השנה הזאת שגרתי בבית כמובן שגם היא הייתה סיוט, מריבות ללא סוף..מה גם שיש לי אחות, שאותה אני לא יכולה לסבול. היא ילדה קטנה ומטומטמת, שלא מבינה כלום מהחיים שלה, ממש אבל ממש אהבלה, לא עוזרת ולא עושה כלום. היא לא יודעת להסתדר לבד ואיתה להסתדר זה אלוהים ישמור. אמא שלי לא חינכה אותה כמו שצריך מגיל קטן ועכשיו היא גם מתפעלת למה היא כזאת "נעל". טסתי לארה"ב והיה לי כיף, שנה לא הייתי בבית. לא התגעגעתי, אלא רק לחברי הקרובים. כשחזרתי מארה"ב באתי הביתה וגרתי שם עד שעברתי לצפון, רחוק רחוק, כדי ללמוד. כמובן, שאמא שלי לא מרוצה ממה שאני לומדת, היא לא אוהבת את זה.. היא לא מבינה מה זה..ות'אמת, זה כבר לא כזה מעניין אותי. אם אני מדברת איתה אז זה שלום שלום. הביתה אני מגיעה פעם בכמה חודשים, גם כי הנסיעות עולות הרבה וגם כי היא מחרפנת. בקיצור, מה שלי נראה זה שצריך לקחת צעד אחורה, לא לדבר, לא לנסות להתקרב. ואם לא תראי לה את הנכדים שלה, היא אולי תבין שהיא צריכה להירגע קצת. תרחיקי את הילדים שלך ממנה. חסר והם יושפעו ממנה... אני מבינה לליבך מאוד. את לא היחידה בעולם עם אמא מחורפנת שלא ממש מתייחסת אליך ולא מבינה אותך.

* ש.ש   02/10/10 | 17:43

מרגישה בדיוק כמוך ביחסים עם אמי. לאימי יש סוג של רוע שהפנתה כל השנים לאבא שלי, ואני תמיד הייתי לצידו כשבגרתי ויש לה מין טינה סמוייה כלפיי היא ביקורתית נורא ועושה לי רע על הנשמה מערערת לי את הבטחון אני מקנאה באמהות נורמליות ואוהבות תומכות ומפרגנות

* רות   02/10/10 | 17:03

אין לי מושג איך מסתדרים בלי אימא, אני מתה על אימא שלי ולא יודעת איך אני אסתדר בלי התמיכה הנפשית הגדולה שהיא מעניקה לי.

מנטה83   02/10/10 | 14:37

כשהייתי בת עשר בערך שאלתי את האשה שילדה אותי : "למה לא ומרתלי שת אוהבת אותי?" אז היא : "למה את לא אומרת?"

* דוגמא.....   02/10/10 | 11:46

תמיד חשבתי שזה לה בסד שאני מרגישה ככה... אני שונאת את אמא שלי היא בן אדם רע.... היריעה קצרה מלהכיל ת משקרה לנו. אי עכשיו כאמא לילדה מבינה יותר ויותר עד כה היא היתה מגעלה ואיכס... באמת! גם שאני חושבת עליה קשה לי לקרא לה אמא.....כי היפשוט לא אמא בשבילי. בנוגעלבא לך לפחות היה אבא שהתחברת אליו... לי יש אבא לא גרע כמואבהוא כמ בת יענ תפר בחול- לא ראיתי לא שמעתי.. גםהוא הפסיק לבאמר שזה בלל לחצים ממנה למדנו איך לא להיות הורים

* כתוב ממש יפה! ומהלב   02/10/10 | 11:44

אני בחיים לא אבין למה נולדים למישהו שלא מתאים לך ,שתשנא בעתיד ולא תתחבר אליו, למה הטבע לא עושה איזשהו חיבור נפשי ורוחני בין האם לילד וכן כל הסבל היה נחסך והחיים היו חיוביים יותר

* שילה   02/10/10 | 11:42

כול מה שאמרתן עד עכשיו נישמע די מבעס. אמא שלי ואבא שלי היו מיתעללים בי מגיל 0 נפשית ופיזית.הייתי ממש מוזנחת שניהם כול היום עבדו והישתכרו גדלתי ממש לבד. כשגדלתי והכרתי את "בעלי" ונולדה לנו ילדה. אמא שלי שכבה עם "בעלי"(הוא כמובן לא מודה,)כיאלו מה עוד אפשר להוסיף?! ואני כמו איזה מטומטמת סלחתי לשניהם.. והיום אני בקשר איתם ,וכול יום שעובר זה מהדהד לי בראש ממש כול יום לא יכולה לישכוח, ואני לא יכולה להפסיק לאהוב את אמא שלי. אבל יש בי כעס מאוד חזק

* מישהי   02/10/10 | 11:26

לפעמים נראה לי כאילו אמא שלי משמשת בי ככלי שרת שלה. כל מה שהיא צריכה לעשות בבבית היא מפילה את זה עלי. תעזרי לי ,תעשי ככה וככה וכו.. אמא שלי "חולה" על עונשים.. .חגורה זה דבר שמשמש אותה הרבה. אין לי כח ,מכאיב לי בכל הגוף . נמאס לי מההצלפות שלה ,

* מירית   02/10/10 | 10:21

אני באה ממשפחה חרדית היה לי קשר טוב עם עם אמא שלי אהבתי אותה מאוד והיינו חברות טובות חזרתי בשאלה לפני שמונה שנים אמא שלי ניתקה איתי קשר לגמרי לא דיברה איתי 5 שנים וגם המשפחה היה לי קשה מאוד וגם חשבתי להתאבד מספר פעמים בשנה האחרונה ניסתי לחזור לקצת קשר לפני החלטה האחרונה להתאבד הקשר שונה לחלוטין ועם מרחק אני מקבלת רק ביקורת ממנה והמשפחה ועקיצות אבל אני משתדלת להגיע לשמור על קשר בשבילי בשביל השפיות

* מירי   02/10/10 | 03:20

אי מזהדדה איתך 100 אחוז אמא שלי אוהבת את אחותי הגדולה הרבה יותר ממני , היא תמיד תבחר לתת לה הכול ובחיים לא היתה לי פרטיות איתה כול דבר אחותי היתה נדפחת ומה שאני מספרת עובר לאחותי . ועל אבא שלא נדבר שראיתיי אותו בחחיים שלי בדיוק כמה פעמים מסכנות שאני רואה את אחיות של החורגות גודלות כמו מלכות נוסעות עם אבא לטיולים לחול מקבלות הכול ואני כמו מסכנה פגשתי אותו בגיל 14 והיה יוצא לי לראות אותו רק שאני באה לבקר : ) אבל תגידי תודה ששהושפעת ככה ליחס של אימך אני נפלתי לעבריינות ומה לא . והמצב שלי אבוד : P אצלך עוד המצב טוב - התחתנת יש לך בעל תומך הכווללללל . אמא שלך עוד יבוא היום ותשתנה

* נוניטה   02/10/10 | 00:37

איזה אמא אומרת לילד שלה שהיא אוהבת אותו באותה מידה כמו הספר שלה?! איזה?1 תראו לי אמא אוהבת שכזאת ותוכיחו שאני טועה. אני מרגישה בדיוק כמוך

* אני   01/10/10 | 22:28

* ויש לי עוד הרבה שנים לסבול את זה   01/10/10 | 22:21

* עצוב לי גם   01/10/10 | 21:48

נותר לי רק לאחל לך בריאות אושר ואהבה, ושאת!! - תהיי אמא לילדייך כמו שאת, ואני היינו רוצות בחיים אחרים.. ל-13 נהנתי לקרוא את תגובתך, ריגשת אותי, כמה שאת צודקת.. הרבה אנשים כנראה לא מבינים איך החיים מובילים (קורים) אותנו! נוכחתי על בשרי להבין שבמציאות יש משפטים שהם לא קלישאות, "מה שלא הורג אותנו מחשל" ועוד כל מיני משפטי שטות למיניהם. אמא יש רק אחת אבל זכותי המלאה לבחור איך להתנהג איתה, כפי שהיא בחרה איך לנהוג איתי...

* עצמי   01/10/10 | 21:36

מאמא ביולוגית.... אני אמא לילדה מאומצת , חיכיתי לה עשר שנים היא האור של חיי , היא ילדה יחידה וחייה הם חיים של נסיכה . אם ככה אמא שלך מתנהגת זה בגלל שאת לא מאומצת ובאת לה בקלות מדי...

* אמא מאמצת   01/10/10 | 20:02

* להתעורר   01/10/10 | 20:01

לפי דעתי את כזאת ילדה אגואסטית ומרדנית בגלל שאת בת יחידה ורוצה שכל התשומת לב תהיה אליה וחוץ מזה את נישמעת כמו אחת שמקנאה באמא שלה אז חמודונת על תאשימי את אמא שלך כי היא בסך הכל צודקת

* שירן   01/10/10 | 19:08

אני ואמא שלי רבות המון,היא יושבת לי על המצפון ומשווה אותי כל הזמן עליה ,אני רק בת 13 ואני רוצה להנות ולכיף כמו כל החברות שלי,אבל היא תמיד משווה את עצמה אלי ומסבירה שבגילה היא לא הייתה עושה את אותו הדבר אלה הייתה נשארת בבית ועוזרת לאמא שלה-אמי פשוט לא מבינה כמה הזמן השתנה ושכל אחד חייב לפעמים לשחרר קצת,למרות יש מיליון דברים לעשות מסבבים,אבל לפעמים אם אני באה עליה בטון אחד ושונה טון חלש ונעים היא מתחילה להבין אותי,ואם את באמת רוצה תשלימי איתה,אם זה כל כך מפריעה לך את יכולה להרגיע את הטון שלך,ובאמת להראות שאכפת לך ממנה ושאת באמת רוצה להשלים ולקבל את אמא שלך מחדש.יכול להיות שהיא לא הייתה מוכנה לילדה כשנולדת ולכן היא מרגישה בעצמה כמו ילדה ומנסה לעצום את העיניים ולסגור את האוזניים ופשוט לברוח לעולם משלה עם בעל וחברה טובה.אל תקחי ללב,באמת לא כדאי לך,תסבירי לה יפה שזה מתסכל אותך ולא נעים לך מה שהיא עושה ואת מבינה שאם אתם הולכות ראש בראש אתן לא מבינות אחת את השניה ועושות יותר דווקא אחת לשניה. שיהיה לך בהצלחה!♥

* נעמה   01/10/10 | 18:43

תתביישי לך!

* אמא יש רק אחת.   01/10/10 | 18:22

* אבי1   01/10/10 | 16:47

תודה על שאת אוהבת אותי, וחכמה-ומייעצת לי, ושנונה, ושכיף לצחוק איתך,וכיף לי להיות איתך. ותמיד את עושה הכל בשבילי.

* בר   01/10/10 | 16:12

גם אני לא בקשר טוב עם אמא שלי. לא חשבתי שאני מאומצת אבל מאז שאני זוכרת את עצמי לא הרגשתי קשר ממשי אליה. כיום אחנו בקשר של שלום-שלום, אפילו ביום החתונה שלי הרגשתי שהיא לא שמחה בשמחתי. כבר לא שואלת שאלות, גם אני השלמתי עם המצב. תשמחי במשפחה הנפלאה שהקמת, כל השאר חפיף...

* תלמדי ממני   01/10/10 | 15:43

הצטערתי מאד לקרוא, אני מזדהה איתך בהרבה מהרגשותיך, הפיתרון המעשי הקשה מאד הוא ללמוד להיתמודד (כי זו המציאות, וא"א לשנות אותה )בדרך שטובה לך,אם זה לדבר, להנות מילדיך -ולהתמקד במה שיש

* משהי   01/10/10 | 15:16

* אני   01/10/10 | 15:07

היא הפכה להיות כל עולמה. אני היא הבכורה ולכן התייעצה אתי בהרבה דברים והעצות שלה תמיד היו הכי טובות. היום אחרי שאחותי נשואה קרוב לשלוש שנים , אני מספר שתיים. למה? אני אפילו לא יודעת. היא עוזרת לה בכל, כולל הכל. בין אם זה בישולים, שמירה על הילדה, כביסה (כן כביסה!!!), אפילו כשאחותי פתחה עסק היא נמצאת שם תמיד. עוזרת לה בעבודה, בניקיון ואפילו פתיחת העסק בבוקר! הזניחה את הבית את הבישולים למשפחה את האחים האחרים (היותר קטנים) את הכל. היום אם אחותי נמצאת בסביבה כולם אויר בשביל אמא, היא מדברת רק איתה, שמה לה אוכל, מסדרת לה את הבגדים, מאכילה את הילדה ואנחנו כלום! אפילו הדעות שלה השתנו, תמיד דיברה בהיגיון והיום אני מתפלאת מי זאת שמדברת, פתאום העצות שלה נשמעות כאילו אחותי מדברת, ריקות מתוכן. מהילדים שלי (ויש לי שניים ולא עשרה) היא רק מקטרת ומתלוננת (נכון שהיא שמרה עליהם הרבה בהתחלה והיתה מסורה להם, היום היא מראה את אי הנוחיות שלה מזה שאנחנו שם, היא אפילו אמרה לי במפורש: תבואו פחות!!) היא יודעת שאני צריכה אותה מאוד בתקופה הזאת (עבודה, לימודים, ילדים והריון) אבל היא בשלה. הכי חשוב זה אחותי, וכל העולם יכול להיחרב. אל תבינו אותי לא נכון, אני כן אוהבת אותה אך לא יודעת מה קרה שם. היא אישה טובה חמה ואוהבת אך אני לא יודעת למה היא פתאום נסחפה לצד של אחותי מול כל השאר וכמה שניסיתי לדבר איתה (בעדינות ובלי האיזכור של עניין אחותי, רק להגיד לה שהיא השתנתה) כלום לא מועיל.

* רוני   01/10/10 | 14:39

נראה לי שלאימא שלך לא היו חיים טובים עם אביך,ואני בטוח שאביך הוא כמו פליפיני בבית,וכל מה שאימא שלך אומרת הוא אומר אמן. אם היה לאימא שלך מאהב או גבר אמיתי,היא לא היתה מתעסקת עם הביקורות שלה כלפייך. זה נשמע אולי הזוי,אבל זו סימטומים של ההתנהגות הזו. שלחי אותה לעשות מסאג' אצל גבר כמה פעמים,והיא תתחיל לרדת מימך..... בהצלחה

* ואסה   01/10/10 | 13:38

כשקראתי את הכתבה הרגשתי הזדהות עמוקה. גם לי יש אמא דומיננטית וביקורתית, שום דבר שאני עושה לא נראה לה, אם זה איך אני מנקה, מבשלת או דואגת לבעלי. אני חלילה לא שונאת את אמא שלי אבל משתדלת לא להתקרב יותר מדי אליה. הכי חשוב שמצאת בית חם אצל הורי בעלך.

* אני   01/10/10 | 13:21

שילדים שנולדים שונים באופי מהוריהם מובילים לריבים ולחוסר תקשורת כנאה שאת ואימך בעלי אופי שונה זה הכל ולכן קבלי אותה כמו שהיא אתם פשוט שונים

* עדנה    01/10/10 | 13:07

שבחיים שלך לא תשווי את עצמך למאומצת. בתור חברה קרובה לילדה מאומצת אספר לך סיפור: בגיל 20 החליטה חברתי שסבלה די והותר (מכות, התעללות נפשית) במשפחתה המאמצת, והיא פנתה לרווחה. הם תיווכו לה משפחה חדשה אך היתה תקופת חפיפה שבה היא נאלצה להתגורר אצל חברות מזדמנות. ואז היא באה אלי יום אחד בוכה ואמרה לי: "את יודעת מה זה שאף אחד בעולם לא רוצה אותי? לא ההורים הביולוגיים שלי, לא משפחתי המאמצת שמהם ספגתי מכות עד גיל 20, אף אחד!!! אין לי בית, אין לי חיים משל עצמי, אפילו את שמי האמיתי והמוצא שלי איני יודעת"..... זוהי הרגשתה של מאומצת, אז עצתי לך, חבקי חזק את אביך והתנחמי במה שיש. כי פשוט מאד לא לכולם יש.....

* סיון   01/10/10 | 12:21

הסיפור היה יותר עצב פי 4.

* ליאור   01/10/10 | 12:05

שניהם העלל בי שנים. אבל אני קוראת את הכתבה, ומבינה שני דברים. אבא פינק וקיבל אותך איך שאת. אמא שלך לעומת זאת מבקשת את טובתך האישית, תתפלאי. לומר לך ללכת לחדר כושר ולטפל בעצמך לא מראה על שינאה, התעללות או דחייה. היא מנסה לגייס את בעלך שתקשיבי לה. אם ילדייך אוהבים אותה, לצערך, אז דעי לך ילדים לא מטומטמים, הם מזהים רוע. את לא יודעת מהי התעללות יקרתי, עושה רושם שאמא שלך יודעת להינות מהחיים ולשמור על עצמה, לטפח את עצמה. אניבת 40 הלאוי והיתי עושה חצי ממה שאימך עושה. דברשני, בעניין הספרית, אולי יש לאימך יחסים אינטימיים איתה לצד אביך. וזה קורה. אז מה. אני במקומך הייתי בוחרת בהתפיסות. יש לי רושם שאמך אישה חכמה שיודעת לחיות, אישה שאף גבר לא היה מעז לבגוד בה. את צעירה מלהבין, חבל!

* הדר   01/10/10 | 11:37

אך נדמה לי שמצאת משפחה טובה אצלך בעלך.. אולי שלבי אותה עם אביך, וכך יהיה יותר טוב :)

* נעמי   01/10/10 | 11:23

* לוסי   01/10/10 | 10:36

איזה כיף אני ראשונה בכל מקרה לדעתי את צריכה לקחת אותה לשיחה ולהסביר לה מה שקורה ומה מפריע יום אחד תצאו שתיכם לבית קפה או מסעדה ותדברו בינכם גם לי ולאימא שלי היה אותו דבר ודברנו והיום אנחנו החברות הכי טובות שיש הכל אני מספרת לה

* אני   01/10/10 | 10:00