כל פעם שעולה סוגיה שבה קטין מבצע מעשה נפשע, מתעוררת בי תחושה שהחוק לא באמת באמת לתקן משהו בחברה ואני חשה באזלת ידו, אלא שאנשים עושים לעצמם חיים קלים. אם היו רוצים באמת לתקן משהו, היו חוקרים לעומק את סביבתו של הנאשם ועל המבוגרים המשמעותיים והמשפיעים בסביבתו שצריכים אף הם לחלוק את האחריות במעשי הפשע. נכון שזה לא פשוט להגיע לאמיתות האלו ולהוכיח אשמה, אבל בדיוק בגלל זה אזרחי המדינה משלמים לחברי הכנסת, שצריכים להתאמץ ולקבוע חוקים מתאימים וטובים בנושא וכן לאנשי המשטרה שצריכים להתאמץ ולאכוף אותם. לא תמיד יש אשמה בהורים/ במחנכים או במבוגרים אחרים בסביבתם של הנוער, ולא תמיד קל להצביע עליה, אבל התחושה היא שמעט מאוד נעשה בנושא ושרבים מהנאשמים, שעדיין קטינים, מנוצלים, מוסתים או מוזנחים על ידי סביבתם הבוגרת ובוודאי מושפעים ממנה מאוד, ולכן, על אף היותם פושעים, הם גם במידה מסוימת קורבנות, ואם רוצים לתקן משהו בחברה, לא מספיק רק להפחית מעונשם, אלא חשוב לא פחות, לדעתי, להשית את האחריות על סביבתם ולדאוג לכך שאנשים יזהרו מהסתת ילדים ונוער למעשים נפשעים.

* אחת   15/05/19 | 23:15