* נתן   24/09/15 | 00:38

אבל ההורים שלי כל הזמן יורדים עלי. כלום לא טוב להם. אני תלמידה מצטיינת עם ממוצע 96, מתנדבת המון, עוזרת למי שרק נראה לי שצריך, כותבת והמורים שלי אומרים שצריך לשכפל אותי. אבל ההורים שלי? לא אכפת להם מזה. אכפת להם רק מהמגרעות שלי. הם רוצים שאני אהיה מישהי אחרת. תנו לילדים שלכם תחושת גאווה, אהבה וקבלה. תהיו הורים טובים.

* בת 17   23/09/15 | 21:35

כתבה מעולה, מעוררת מחשבה וחשובה ממש. כל הכבוד על הפתיחות, אחפש עוד טורים שלך. המשיכי לכתוב.

* אפרת   23/09/15 | 19:40

וואו הצלחת לרגש ללמד ואפילו להפחיד אותי קצת. כל הכבוד לך. חומר למחשבה!!

* אמא    22/09/15 | 16:46

* תמר   22/09/15 | 13:03

* אור   22/09/15 | 11:33

כתבת מעולה, דברים חכמים ולא הקלישאות הרגילות . נתת לי חומר למחשבה. מחשבה מורכבת, אבל מתחייבת וחשובה. אצטרך לקרוא עוד כמה פעמים ...

* שרון   22/09/15 | 09:05

אני קוראת את הטורים שלך בשקיקה. אני עתידה להתחיל פרקטיקום במסלול הנחיית קבוצות במכון ואת כבר מזמן מודל ודמות הערצה בשבילי. את נפלאה !!!!! פשוט נפלאה!!!!

* ליאת    22/09/15 | 08:49

גם אני חוויתי זאת על בשרי ועדיין לומדת להפרד מהמתבגרת הבולמית... מותר לטעות. זה הלקח הכי חשוב בחיים

* מיקה   22/09/15 | 05:16

מה שההורים שלך עשו ממש לא היה תקין. אין לזה שום קשר להורים שתומכים ובונים. לפי מה שאת מספרת, ההורים שלך התעללו בך (בלי להתכוון לכך, כמובן). להגיד לילד "הכי, הכי" ו"תנצח" ו"תטפס" - זאת טעות איומה, כמובן. ולכעוס עליו נורא ולדבר על אמון שנשבר מפני שהוא איחר - גם זאת התעללות. אבל מכאן ועד להטיף להורים אחרים - רחוקה הדרך. דבר שני - אין דבר כזה אדם "מאושר". אני לא "מאושרת" ואני לא יודעת אם הילדים שלי "מאושרים" ואני לא מצפה שהם יהיו "מאושרים". כל עוד הם אנשים שפויים ומאוזנים, שמצליחים להגשים חלק סביר משאיפותיהם - דיינו!

* מישי   22/09/15 | 02:50

ענת נתן ממליצה לך לקרוא.. ״חינוך באהבה״ של הרב ארוש דברים דומים למה שדיברת והרבה נקודות נוספות חשובות מאד

* יפה מאד    21/09/15 | 22:52

רק שאני כלואה באיזה מעגל שלא מורכב מ'אושר וכאב', אלא תחושה של 'בסדר', יחד עם תחושה של 'כאב'.. האושר לא נמצא כאן

* ס'   21/09/15 | 22:11