לכן הם לא נותנים שום צ'אנס להתחיל מערכת יחסים. כל אחד חושב שהוא חזק ומגניב ומצחיק. למרות הוא לא. וזה מוביל להערכה עצמית מוגברת בעוד שאחרים סביבו נראים לו נחותים.

* האיש   19/12/19 | 16:39

ער"ן אינה עונה. חבל"ז. מתסכל. אולי היה פעם. עכשיו כלום. רק זה חסר לאדם בודד שהקו האמור לארח לו חברה לשעת לילה של יגון צוחר עליו עם מוסיקה. עדיף תקליט שיאמר: שלום. כאן ער"ן לשעבר. צר לנו אך נאלצנו להפסיק את השירות.

* מוישה   26/11/19 | 01:17

כותרת.

* Kadawa   08/10/16 | 10:28

אני רוצה להגיד שאני ממש לא מרגישה בדידות! אני נפגשת עם החברים שלי פנים אל פנים כל הזמן וכולנו יודעים שהטלפון לא יכול להחליף את השיחות האישיות והחוויות שאי אפשר ליצור דרך המסך. בנוסף אני מאוד זקוקה לזמן איכות עם עצמי- לעשות הליכות רגליות או לצייר רק עם המחשבות שלי.

* אנונימית   08/10/16 | 07:37

בדידות היא אחת מהן

* 777   13/12/15 | 19:15

מה שלא ניסתי, לא מצליח לצאת מהגיהנום הזה , גם כשיצאתי לבלות עם חברים הרגשתי ככה, היום אני כבר לא יוצא לשום מקום. אני לבד כל הזמן. זה ממש מחלה...אין חשק לכלום, אפילו לא לצאת מהמיטה, לפעמים אני לא מסוגל אפילו לדבר. לאט לאט זה גומר אותי.

* דוד   19/09/15 | 06:20

* ירושלמי   08/05/15 | 04:24

לראות שלא רק אני מרגיש בודד בעולם..

* אנונימי   28/03/15 | 11:18

הייתי אצל מטפל מעולה שעזר לי לבתגבק כל התחושות הללו, לצאת מהבדידות שהייתי בה ו להיות אדם קצת יותר מאושר.

* מיכל   12/01/15 | 16:38

ותראו איך הבדידות נעלמת.לאף אחד אין כח להקשיב לבילבולי המוח שלכם ולבכינות האינסופית.זה משעמם אותי ואין לי סבלנות אליכם ואתם כל הזמן רוצים תשומת לב ועוד קצת מהזמן שלי וזה מתיש

* מישהי   03/01/15 | 23:35

לאחר 3 שנים ניפרדתי מהחברה וזה כל כך קשה שחיפשתי בגוגל איך להיתמודד עם בדידות והגעתי לכתבה הזו,ויפה יותר מהכתבה הם התגובות של האנשים, לא להיתיאש,הכל יסתדר,מאחל לכולם אושר :-)

* רואי   03/11/14 | 07:51

* נתן זך   26/08/14 | 18:39

כשחושבים על זה לפני שהיה לי אייפון דווקא הייתי יותר בודדה... טוב ככה זה כשאתה החננה של הכיתה, לפחות האייפון יכול להעסיק אותך קצת

* ניצן   19/08/14 | 19:33

זה לא שאין לי חברים, יש לי..פשוט אין לי מישהו\י שאני יכול לדבר איתם על הכל. כל מה שאני חושב, כל מה שאני מרגיש לא יודע אם אפשר לקרוא לאנשים כאלו חברים, אולי הם סתם מכרים שאני רק יוצא איתם? אני לא יודע הרבה על העבר שלהם, על הרגשות שלהם, על המחשבות שלהם, הם לא משתפים(לא רק אותי, גם ביניהם) מה קורה עם מערכות היחסים שלהם..רק זורקים משפט בביטול..כאילו שחרר מהנושא אז כולם בורחים, עם סמים או אלכוהול..מעצמם, מהחברה..מפחדים להיחשף ולהיות פגיעים, אפילו מה"חברים" שלהם

* איש   19/08/14 | 07:12

כאילו שלא הייתי בודדה לפי הפייסבוק והסמארטפון,,.......

* בחייאת   18/08/14 | 17:01

זה פשוט בלתי אפשרי למצוא חבר אמת אחד. לא משנה כמה נשקיע בחבר קרוב וכמה טובים נהיה אליו, הוא מתברר עם הזמן ככפוי חברות שפונה נגדך בלי שום סיבה נראית לעין. הבעיה היא שאנשים הם רעים!!! הסיבה היחידה שלי לחיות היא הכלבים שלי

* הבדידות הורגת   18/08/14 | 16:54

המין האנושי (או לפחות המערב) הגיע לרמות כל כך חריפות של מטאריאליזם, אגוצנטריות וחוסר רגישות לעצמו ולסביבה שאין לו ברירה אלא לעבור טרנספורמציה או שהוא פשוט ייקרוס תחת המעמסה של עצמו. דווקא ה"דור הבודד" שמדברים עליו בכתבה הוא כנראה יהיה הראשון להתפכח לאשליות שטופחו על ידיו ועל ידי הדורות שקדמו לו, וגם זה שיחזיר לכדור הארץ את השפיות שנדמה שכמעט נעלמה ממנו בשנים האחרונות.

* בודד לשעבר   17/08/14 | 15:37

כל דבר חי ונושם כיסינו באספלט ובניינים עם חדרים אטומים ושקטים. העולם כולו הוא יצור חי, בטבע אין בדידות באמת. תמיד יש נחמה. תמיד יש מנגינה של רוח וציפורים. רק כשאנחנו בוגרים את עצמנו בחדרים שלנו החיים רחוקים מאיתנו... אנחנו נותרים לבד באמת.

* יצור חי   17/08/14 | 14:01

זה היה פחות או יותר מה שהרגשתי בגיל ההתבגרות- יחסים מאוד לא טובים עם ההורים, שכללו בעיקר ביקורות והשפלות כלפי, גם לפני חברות הלשנות של אחותי הקטנה עליי להורים, התאהבות במורה כתחליף לדמות אב, ושתי "חברות"- אחת שתלטנית, שפשוט לא יכולתי להביע את דעתי עליה מהפחד להישאר לבד, והשנייה- רעה, מכוערת וקרת רוח שניסתה לחפש מה לא בסדר אצלי. השינוי התחיל בסוף כיתה י"ב- התחלתי להכיר אנשים חדשים, לפתח קשרים משמעותיים שטוב לי בהם ולהתרחק מאנשים שגרמו לי להרגיש לא טוב עם עצמי. היום, שנתיים אחרי, אני מרגישה הרבה יותר טוב, והרבה פחות בודדה. תמיד יש סיכוי לשינוי, ומספיק בנאדם אחד, חבר טוב אחד אמיתי כדי להרגיש אהובים ולא בודדים.

* ...אופטימית   17/08/14 | 13:04

הייתי בחור של יציאות, מארגן את החבר'ה, בקשר עם כולם.... אבל הסמים עשו אותי בודד. מעניין כמה מהתגובות פה של האנשים שטוענים שהם בודדים, שמו לב שמאז הסמים הם נהיו בודדים. יש הרבה מעשנים, לא כולם מקשרים את זה. הבעיה בסמים מעבר לבריאות - זה שהם מעבירים את הזמן, שורפים אותו, מרגילים אותך להיות לבד ולא לעבוד על הקשרים שבחוץ ועל החיים שבחוץ, לא במקום שאדם יפתח תחביבים או יצא או יעשה ספורט וכו' אחרי העבודה, הוא דופק את המוח בסמים. וכל מה שאני חושב עליו בעבודה זה מתי אני מגיע הביתה לעשן סמים, וזה כבר כמה שנים, ובגלל זה אני לא בקשר כמעט עם אף אחד, רוב הטלפונים שאני מקבל זה שיחות מחברות/סקרים/טעות וכו', אין לי חיי חברה, אין לי חברה הרבה זמן (זוגיות) , האופי שלי דיי השתנה, ובקיצור תבדקו את העניין הזה מעשנים יקרים- כמה ממכם נהיו בודדים בגלל הסמים.... אוי לנו מהדור הזה... לאן הידרדרנו ולאן אנחנו ממשיכים להידרדר.... עצוב לי מהתגובות פה של אנשים, עצוב לי על הבודדים, אני עוד איכשהו סובל את זה , אבל יש כאלו שממש נשברים ... אל תהיו לבד... תכירו אנשים, תחייכו לאנשים - מניסיון - פשוט להיות נחמד לאנשים, ולעזור ולחייך , זה מקריב אליכם אנשים ... ולאט לאט תחזרו לחברה, תחזרו לשגרה שבה אתם בקשר יום יומי עם אנשים, ולא בהודעות כי זה חרטה זה לא באמת לדבר עם מישהו....

* רונן   17/08/14 | 12:52

אנשים יוכלו להכיר אנשים בשביל לבלות וכו' עדכנו אם מתאים לכם

* אביטל   17/08/14 | 12:15

מסכימה ומנגד אני מעריכה שהרבה אנשים שהיו מתאבדים מזמן מבדידות אמיתית נמצאים במקום קצת יותר טוב בגלל האפשרות ליצור קשר מסוים ברגע נתון של בדידות גם אם שטחי. אפשר להעזר בטכנולוגיה כמשהו שמחזיק אותך קצת על הקרקע בדרכך ליצירת קשרים משמעותיים ושיפור איכות חיי הנפש שלך. לא כפתרון כי זה לא.

* marv   17/08/14 | 11:47

התפיסה המעוותת הזו של החיים פשוט לא הייתה קיימת בתקופה של ההורים שלנו. אבל האירוניה היא, שדווקא ההורים שלנו דחפו אותנו לתוך המציאות הזאת, כי הם בתקופתם לא הסתפקו בחיי משפחה מלאים ורצו שאנחנו נהייה מדענים, רופאים וכו'...אבל רק היום הם מבינים שלפעמים זה בא על חשבון משהו אחר, כמו חיי משפחה. אני הבנתי את זה בשנה הראשונה ללימודים שלי באוניברסיטה וכבר יכלתי לראות את העתיד אם אמשיך רק להתרכז בלימודים. למזלי, אני לא נוטה להקשיב להורים שלי יותר מדי עוד מגיל קטן מאוד, וזה מה שהציל לי את החיים. תוך כדי הלימודים, התרכזתי פחות בלמצוא חברים חדשים ולהשתתף באינספור מסיבות חסרות תכלית, אלא התרכזתי בלהיות ביחד עם החבר שבזמנו גם למד וגר רחוק ממני. העדפתי לשמור על קשר רחוק טווח ועל האהבה, זה פיקס אותי וגם תרם המון להצלחה שלי בלימודים (גם כן הצלחה, ברגע שיוצאים החוצה מבינים שתואר זה לא מספיק ולהיות אישה צעירה וחסרת ניסיון עם תואר זה מאוד מאתגר). צריך תמיד לחיות בשני מישורים, אבל לדעת לעשות החלטות נכונות....כי להחלטות שלנו בחיים יש השלכות ארוכות טווח. רוב הסטודנטים באוניברסיטה מתרכזים בלימודים ובחגיגות עד אור הבוקר....טעות גדולה לטעמי. אז נכון, אולי היו לי פחות חברות להזמין לחתונה שלי, אבל תמיד עדיף חיי משפחה מלאים על פני חברות סתמית שבאה והולכת לפי המצב רוח. על הדרך גם הוצאתי תואר מיותר...זו החרטה היחידה שלי. הייתי מעדיפה לעבוד במקום זאת. זה היה תורם לי הרבה יותר. בקיצור, בדידות זה עיניין של בחירה, אם זה נוצר אז זה כתוצאה ממשהו שבא על חשבון חיי משפחה וחברים. אבל היופי זה, שאפשר לשנות את זה בכל גיל ובכל מצב, רק צריך להיות יצירתיים ולהיראות רגועים ונינוחים (ולא נואשים !). בהצלחה לכולם. מקווה שהתפיסה שלכם תשתנה לטובה ותבינו שאתם לא באמת לבד, אלא בוחרים להיות לבד. תשימו לב לזה ותיווכחו.

* או "צריך קריירה וכסף"   17/08/14 | 11:04

* מיקל   17/08/14 | 10:24

* אור .   17/08/14 | 10:20

אנשים בעלי אייקיו גבוה ובעלי חשיבה יצירתית מפותחת או כישרון חריף נוטים להתבודד לעיתים קרובות. זה נחמד לפעמים להיות מוקף באנשים רבים,אבל למען האמת ההמון מעודד לבינוניות וקונפורמיזם,אל תפחדו מהלבד..הוא בונה ומפתח.

* בודד מבחירה   17/08/14 | 08:48

אנשים יקרים שלום אני מאד מאד מזדהה עם התגובות בתור אחת שהייתי על סף התאבדות חיים שלי היו הכי בודדים שהיה בחיים(ועוד אני נשואה +3) עברתי התעללות גן מבעלי החיים היו הכי מכירים ובודגים שיכלו להיות !!!לא היה לי טעם לקום ולטפל בשלושת ילדיי מרוב תסכול ובדידות הרגשתי שבאתי שהמגמה תפתח את פיה ותכנים אותי לבנים ... אולי יהיה לי יותר טוב חברה הבדידות היא נורה אדומה !!אנחנו לא רוצים לראות את עצמנו !!! אנחנו חלק מ אלוקים... "נשמה שנפתח בי טהורה היא ..." נפחת... ה'נפח לנו נשמה כמו שמנחים בלון ... זה חלק ממנו יש לנו משהו חלק מעל אנחנו לא רוצים לראות את עצמנו כי מפחדים כל כך לראות את הילד /ה הזאת שוב פעם כואב כואב לה ... לא רוצים ולא מוכנים לשמוע .... בדידות היום בעיניי זה הדבר שאני הכי שואפת לשבת עם עצמי ולשאול את עצמי מה שלומי ?אעל היה לי היום?איזה נפלאה אני כל הכבוד לך על גל הדברים שאני עושה .. אני קמה בבוקר מתפלתודה בילדים וואוו ... מדהימה ... אני מתה עליש !!! אלוקים אוהב כל אחד ואחד מאיתנו ואם רק נשכיל לשמוע את כל הנשמה שלנו מדברת.. אנחנו לא רוצים לתת כבוד לרגשות שלנו להגיד לעצמי . באמת אני מרגישה בודדה ?למה ? תשאלו את עצמכם הילד הקטן שבכם יענה ... יספר לכם תעצמו את העיניים ... ותקבלו את הרגש הזה ... באמת ?! אתה ככה מרגיש היום ??ואו זה כל כך קשה להרגיש ככה !תקבלו את זה !!! כשמקבלים את הכאב יותר קל להתמודד איתו אחר כך תגידו לעצמכם נקודות טובות על עצמכם .. תראי כמה דברים עשית את הכי חשובה הכי מדהימה ..כל דבר הכי קטן תעודדו את עצמכם .. ותמיד תזכרו שאנחנו הכי אהובים בעולם אלוקים את רוצה לשמוע אותנו מהמקום הזה כמה קשה כמה אני בודדה אבא תעזור לי !!!לא בקטע של דתי ... אלוקים אוהב כל אחד ואחד מאיתנו ... דברו איתו שתפו אותו בכאב שלכם שירחם עליכם שיעזור לכם ... זה הא.מ.ת האמת שיש אלוקים בעולם שמתגעגע לשמוע את קולנו(יוכל מי שחושבת שזה עיניין של דת אז לא חברה אלוקים לא רק ש לדתיים אלא גם שלכם והאו אוהב ומקבל במקום שאתם נמצאים בו וזה בסדר הוא אוהב אותנו ... מבטיחה לכם מיליון הבטחות החיים שלי השתנו 360 מעלות ... כל יום אני עושה חצי שעה של דיבור עם עצמי ואם אלוקים מעודדת את עצמי על הדברים הטובים שעשיתי ולא נותנת לרע לנצח אותי נותנת לו מקום מכובד אבל אומרת לו בעיניים ... נכון שאני בודדה עצובה מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי ... נכון אבל האמת ... אני מתה עלייך הכי בעולם ואלוהים אוהב אותי כמו בת יחידה !!!! נכון ה '? ותמיד יש כל שאומר לי בתוכי אשריך את טובה ואהובה בלי שום קשר למה שאת עושה החיים שלי השתנו בזכות הקשר עם עצמי הפכתי להיות מאושרת מבפנים כל יום שרה שירים לעצמי רואה את היופי שבבריאה ... מודה על כל הטוב שה נתן לי על שלושת ילדיי על הבריאות והנס!!! לא בעלי הוא לא דתי אבל הוא התחיל לכבד אותי כמו שבמשך 8 שנים לא עשה הפסיק להגיד שאני חולת נפש ומפגרת כמו שתמיד שמעתי הפסיק להרביץ ... הוא כל הזמן רק מהלל אותי כמה אני יפה כמה אני טובה כמה אני אמא טובה נס !!!הבעל שברתי ממנו למכון לנשים מוכות התהפך אנשים לא מאמינים לא מאמינים .... אבל אני כן ... כי התחלתי אחריי שאני רואה את הטוב שלי ויש לי שלום עם עצמי (זה עבודה יום יומית) אז התחלתי לחפש את הטוב של בעלי שבהתחלה לא ראיתי ואמרתי את זה לעצמי ... מה הוא עשה בשבילי והתעלמתל מהרע כי יודעת שהרע הוא כיסויי לטוב שקיים בתוכנו ... אנחנו דומים לאלוקים במהות.... אנחנו טובים כי נבראו בצלם אלוקים !!! תתחילו לדבר עם עצמכם תשמעו את עצמכם ותעודות את עצמכם על הטוב שלכם ... תודו לאלוקים על כל הטוב שהוא נותן לכם יום יום (טוב אין סופי) לא צריך להיות אדם דתי אלוקים אוהב אותכם כי הוא ברא אתכם .... שתפו אותו בכאב שלכם ... בהצלחה לכולם:)

* משהי שרוצה לעזור ....    17/08/14 | 07:09

הקטע הבא לקוח מתוך שירו של גבריאל בלחסן ז"ל: "פרחים רעים והדיכאון חמוץ וארור אני שוכב על המיטה כל היום וחושב על איך אני מסיים את החיים שלי , כדור פורח אבוד בשמיים משקולות פלדה בגוף, בראש אני חולה אלוהים אני מסתכל על הזריחה בסרט בטלוויזיה ומתגעגע לשמש שהכרתי לפני שהתמוטטתי מתגעגע לצבע של הדברים לפני שהפכו כהים שום דבר לא מזיז אותי אני רוצה להקיא את כל הייאוש הזה החוצה והזמן מזדחל לו, דלת נפתחת, שמש מתה ציפורים מברזל מצייצות, העיניים שלי חצי סגורות מתבוננות בדשא וזה כואב כואב לשקוע ככה באמצע החיים למות כל יום מכל דבר שזז לעשן בשרשרת לחבק את הסיגריה לבקש ממנה להתפלל שהנה אתה קם בבוקר והכל היה ואיננו נספג בזיכרון וגבריאל קם ממיטת החולי ומתחיל לשיר שיר הלל לזמן האמיתי שבו אתה נושם את הנשימות האמיתיות שהן מלאות הוד והטל נוחת על הגוף המאושר שלך וממלא אותך חיים לנשום את השמים לדרוך יחף על אדמה לחה לחייך לרקוד באוויר כאילו בלי משקל להרגיש את המוזיקה בגוף מרחפת בחלל הנשימה לשיר, לקפוץ מהמיטה בהתרגשות מיום מלא הפתעות מסתם התרגשות כזאת לשתות קפה ולהרגיש את הטעם לחבק מישהי, לחבק משהו, לגעת ברוח לראות את הצבע של הדברים לשוחח עם מישהו סתם בלי לכאוב לא לכאוב איפה זה לאן זה נעלם חושך צלמוות איש חול מתפורר עם כל צעד הלמות הרגל על האדמה מפוררות אותי אני מתחבא מהעולם בתוך מיטה גלגל העין בוהה דומם חשיכה נראית צל מן העבר חולף, אני נחנק מה שווה עין עגולה מול השמש את כל הכתבים שלי שרפתי בכיור היד שאוחזת בעט מפחידה אותי כמו התהום הגדולה שלתוכה נפל עולמי שהוא קטן וצר כמו סמטה חשוכה והעין רואה את כל המכוניות והמגבות שתלויות על חבל נעות ברוח לוחשות לאבנים שלוחשות לצמחים גבריאל מה קרה לך, נע כמו צל רואה את המראות ולא יכול להם לדבר זה לשרוק את המילים מהריאות וזה מותיר אותי מותש תיקון יגוני מנחה לפניך כלב עם עין פצועה ננשך בקרב איתנים בלילה של תלמי אליהו ואין למי להתפלל ואין ממי לבקש כי הלילה שנפל על סדום חשוך מאוד והבוקר לא מאיר ולשמש אין צבע. כוס אוחתו כל המילים והמנגינות והדיבורים רק לקפה יש טעם וסיגריות בוערות וגם זה בקושי בתוך הגיהנום הזה אני מפוצץ בכדורים ולא רואה את הסוף של הדבר הארור הזה מסתובב כמו בחלום גרוע במיוחד ואין לי מילים בכלל לתאר את התחושה הכל חמוץ וסמיך איך אפשר לתאר סבל נפשי כזה הכל מת, מת הכל שונה אני זה לא אני אטום ודביק כוס אוחתו על הכל "

* סער   17/08/14 | 07:06

ואם הם לא טובים לכם תשנו גועל נפש כדורים פסיכולוגים רגישות יתר כל העולם נהיה רגיש כולם רוצים תשומת לב הזוי תבנו את החיים שלכם חיים בסרט

* יוסי   17/08/14 | 05:14

הייתי במצב הזה. בשלב כלשהו, לפני כ-7 שנים, החלטתי שזהו, הגיע הזמן לשינוי. התקשרתי ל'יס' וניתקתי את הכבלים. החזרתי לחברה את הבלקברי (שהיה שיא הטכנולוגיה) וחזרתי לטלפון הקטן של פעם, בלי אימיילים ובלי מסנג'ר. הפסקתי לקחת את הלפטופ הביתה, לא פתחתי פייסבוק ואין לי ווטסאפ ווייבר (אפילו ההורים שלי מלינים...). התחלתי לצאת מהבית. נרשמתי לקורס לימוד שפה, התחלתי להכיר אנשים חדשים. גם החברים שלי, כדי לשוחח איתי, התקשרו יותר ויותר. הכרתי מישהי חמודה מאוד, שהייתה לחברתי ואח"כ לאישתי. היום אין לנו טלוויזיה בבית, אבל אישתי מביאה את הלפטופ הביתה :), כך שאנחנו לא לגמרי מנותקים מהעולם... את התגובה הזו אני כותב מהמחשב שלה... הנושא כמובן מורכב הרבה יותר וההשתעבדות לטכנולוגיה היא לא הסיבה היחידה לבדידות. אך אין ספק שהיא מעצימה אותה. נסו להתנתק, במקרה הכי גרוע תתחברו מחדש. חוץ מזה, לכל המחפשים קשר וזוגיות - זה יגיע. ההמלצה הכי טובה היא תנו הזדמנות ואל תפסלו בקלות. לעיתים אני חש שרבים ממכרי פוסלים אנשים תוך השוואה לעולם הוירטואלי בפייסבוק, שם כולם מאושרים תמיד. ולכולנו ברור שזה לא כך. אז תנו הזדמנות, ואולי תרגישו פחות בודדים. בהצלחה.

* כבר לא בודד   17/08/14 | 04:50

* נווווו   17/08/14 | 04:05

לא מוצאת עיניין באנשים ליהיות חברים שלי.. אני אומרת שברגע שאני אוכל למצאו אנשים שעיננו אותי ליהיות בקירבתם יותר מספר טוב,אדיף תמיד להנות יותר בספר טוב.. את הספרי אני בוחרת ואף פעם זה זמן אבוד..את הזמן צריך ועדיף לנצל אותו כל רגע ולא לשמוע שטויות ודברים בלי תוכן..

* רונית   17/08/14 | 03:28

להעביר לגיליזציה, מריחואנה זה החבר הכי טוב ומלמד אותך איך להרגיש טוב גם שאתה לבד... כשיש לעשן הבדידות פחות כואבת. חבל שאת זה לא הוסיפו למחקר... תעשנו קטנה יהיה בסדר

* יוגב   17/08/14 | 02:01

* 20, ראשון לציון    17/08/14 | 00:51

איזה כיף לראות את התגובות.. זה קצת גורם להרגיש פחות בודדה.

* יעל   17/08/14 | 00:10

* בן 22   17/08/14 | 00:10

* ואו   16/08/14 | 23:45

אני הבנתי בחיים...שלא משמה מה תעשה ,תעשה מה שעושה לך טוב. למה אנחנו מרגישים בודדים כי אנשים רוצים לתת משמעות לדברים מסוימים בחיים..הבעיה היחידה היא שכל מה שאנחנו רוצים ללת לו משמעות הוא סופי..והוא יגמר בסופו של דבר..כי זאת ההמצאה של אנשים כאן לא המקום להרחיב.. אבל מה שכן..קראתי ספר של דייויד ברנס "בוחרים להרגיש טוב"והוא פשוט שינה לי את החיים בכל המובן של המילה..מי שלא מאמין שרק ינסה והוא לא ירגיש בודד בחיים כי כל מי ששולט על הרגשותייך ומחשבתייך זה אתה אך ורק את..ולא אחר.. בהצלחה חברים...אני מסיים בקרוב סטאז' בפסיכולוגיה קוגנטיבית והתופעה הזאת היא אחת המוכרות בעולם..

* דן    16/08/14 | 21:36

עד שהתגייסתי ברגע שאתה מתגייס זהו אין זמן יותר לפלאפון ולמחשב ונגמרת הבדידות...

* יוניג   16/08/14 | 20:53

than you will know you are never truely alone being alone is internal feeling detached from reality its a mind game its a fugasi it doesnt exist

* bored   16/08/14 | 20:53

ומרגישה תמיד יוצאת דופן כי כולם סביבי כל הזמן מספרים כמה הם נהנים ומבלים עם אנשים ולי קשה עם זה. אני אוהבת את הבית ואת הסביבה הקרובה והנעימה לי. לא מתה על לצאת כל שני וחמישי. כל כך אוהבת להיות בחברה אבל איכשהוא אני כמעט כל סוף שבוע לבד... :-( הייתי כל כך רוצה זוגיות, אבל לא מצליחה למצוא את שאהבה נפשי. וזה מתיש ומתסכל, וכל חג וחופשה וסופי שבוע מעיקים ונתפסים ארוכים מדי. עצוב לי מאוד. חשבתי שזו רק אני. אגב, אף אחת מהחברות שלי לא הייתה יודעת בחיים שאני כתבתי את זה כי כלפי חוץ אני אדם מאוד שמח, ובאמת כשאני בחברה אני שמחה. אבל בבית אני כבויה.

* בת 31   16/08/14 | 20:46

אף אחד לא רוצה לשמוע כשאת בודדה וכואב לך. בפייס אם אני כותבת הודעה עצובה בודדה או מבקשת חברה בשניות הפייס הופך צחיח כמו מדבר אבל פוסט דפוק אחד מצחיק משתטה ופתאום החיים חוזרים אליו. גם בחיים האמיתיים. אנשים בורחים מזה. אני בודדה. מאד בודדה. זה כואב בחזה

* בודדה   16/08/14 | 20:20

זה הפך את היחסים לשטחיים ווירטואליים במקום אמיתיים ולא נותנים שום ערך. זה בזבוז זמן

* וגם האינטרנט   16/08/14 | 19:14

זה כול כך מצחיק כמה אנשים בודדים יש בעולם ובעצם אם הרוב בודדים אז הם לא בודדים חחח האיך משתמשים ומנצלים את הרשתות החברתיות והסמארטופנים זאת הדרך שמח על הכתבה המעולה:)סוף סוף משהו פה שאני יכול להתחבר במיוחד עכשיו שעד שראיתי תכתבה הסתובבתי בבית בלי לדעת מה לעשות..מדוכא

* א   16/08/14 | 18:33

שישמור בעמדה לבד 5 שעות ואז יזיין את המוח על זה שאתה לא יכול להתמודד עם המחשבות

* חייל   16/08/14 | 18:30

בת 24 וכבר שלוש שנים שאני בקושי יוצאת מהבית ומדברת עם חברות . פעם הייתי יוצאת מדי פעם אבל עכשיו אני פשוט סגורה בבית 24/7 . לעיתים רחוקות כשאני יוצאת מהבית אז כשמתחילים לדבר איתי אני ישר מתחילה לגמגם ולא מצליחה להסתכל לבן אדם בעיניים . מאוד קשה לי . אני מוצאת את עצמי בוכה כמעט כל יום וסתם באמת סתם . אני מאוד רוצה לצאת עם חברים לאיזה פאב ולהכיר חבר אבל אני לא מסוגלת . רק המחשבה שאני אצטרך לפתוח את הפה ולדבר עם בן אדם כבר גורמת לי להתבודד עוד יותר . נקווה לטוב ואולי יום אחד זה ישתנה .

* יעל   16/08/14 | 18:28

dtxhevyossi@gmail.com

* יוסי   16/08/14 | 18:11

* דני   16/08/14 | 18:11

* דני   16/08/14 | 18:10