תגובות (2 תגובות ב-1 דיונים)
1. סיפור אמיתי:
בני הבכור היה במצג עכוז. הרופאים ניסו להפוך אותו בבי"ח רוטשילד (בני ציון) בחיפה אך לא הצליחו וקבענו תור לניתוח. הרופאים שם הפעילו עלינו לחץ ללדת בלידה רגילה ולהשתתף במחקר קנדי על לידות עכוז. הם לא הצליחו לשכנע אותנו כי היינו מודעים לסכנות (אבל הם דאגו לקבוע את הניתוח לשבוע ה40 כי קיוו שתתפתח לידה רגילה). הם כל הזמן אמרו לנו שאין שום סכנה בלידה רגילה. אבל זוג אחר שפגשנו שם כן השתכנע ללדת בלידה רגילה, למרות המצג עכוז. התוצאה: הילד נפגע בלידה בגפיים (האמא הייתה ידידה של דודה שלי וסיפרה לה). אך מכיוון שהם חתמו על טופס הסכמה להשתתף במחקר, הם לא יכלו לתבוע את הבי"ח. ועוד משהו: אני הרגשתי ממש רע כמה שעות אחרי הלידה (ניתוח). קיבלתי סחרחורת והתעלפתי. הדבר הראשון שעניין את הצוות הרפואי היה להחתים אותי על טופס שלא נפצעתי בנפילה. ומכיוון שהייתי לבד כמה שעות (בעלי היה בעבודה ואין לי הורים), לא יכולתי לגשת לתינוק ואיש לא הביא לי אותו אלי (האחיות לא חשבו על זה). כעבור כמה שעות הלכתי ממש לאט (מחוברת לאינפוזיה) לכיוון החדר תינוקות כדי לקחת את הבן שלי. הרגשתי ממש חלשה ופחדתי ליפול שוב. כשהגעתי לשם, היועצת הנקה נבחה עלי: "הדלת לא פתוחה לכבודך !" ניסיתי להסביר לה שלא באתי יותר מוקדם כי התעלפתי. זה לא עניין אותה. היא לא נתנה לי להיכנס ולקחת את הבן שלי. הייתה מכשפה אמיתית. פרצתי בבכי. גם האחיות לא עזרו לי ולא טרחו להסביר לה. חזרתי לחדר שלי בידיים ריקות וחיכיתי עוד כמה שעות. מקווה שהמכשפה נענשה מלמעלה על הרוע שלה. הייתה אישה מגעילה כלפיי וכלפי יולדות אחרות. אפס ביחסי אנוש.
16/12/19 | 12:12
זה היה בשנת 1998. כנראה שהכוונה למחקר שצויין בכתבה כאן.
16/12/19 | 15:59