שמי נועה אני בת 32 נכדה לניצולי שואה מפולין ועשיתי פעמים את המסע לפולין, פעם אחת בגיל 17 במסגרת התיכון ופעם אחת בגיל 29 במסגרת טיול שורשים. אני לא יכולה להעיד בשם ה״נוער״ כי אני כבר לא נערה הרבה שנים אבל מהחוויה האישית שלי מקומם אותי ולא ברור לי איך חולפת בראשם של אנשים לבטל את המסע לפולין בטענות באמת מבזות. המסע הזה קשה הוא היה לי קשה בגיל 17 ובגיל 29 ובשתי הפעמים הבריחה לסיבוב קניות, בירה או ישיבה עם חברים הייתה הפוגה נדרשת בתוך הכאוס של הרגשות והעוצמות שטומן בחובו המסע הזה. המטרה היא להזדהות ולקבל עוצמות עמוקות לזוועות אבל היא לא דיכאון היא עוסקת דווקא שם התקומה ותקווה אז די עם ההצטדקות הבריחה היא הכרחית. נכון להשתכר אינו לגיטימי במסגרת חינוכית אבל לעזאזל גם בטיולים שנתיים השתכרנו לא הפסיקו לנו את הטיולים השנתיים. בלויה מספיק עוצמתית כדי לשקוע גם אם לעיתים לאחר תקופה ארוכה של שנים. שנית באיזו מסגרת תיהיה הזדמנות להוציא כל כך הרבה אנשים לפולין במסע כולל הסברה והדרכה, אני מכירה מעט מאוד אנשים שכמוני הגיעו לפולין ביוזמה עצמאית. איתי במסע היו המון נערות ונערים שלפני המסע לא חשו שום חיבור והמסע הזה עבורם היה תפנית וגם אם לא המשמעותית ביותר בחייהם זה חיבור שלעולם לא היו חשים, לולא המסע הזה וכפי שאמרתי זו חוויה ששוקעת בספר החיים שלהם בוודאות. הפסקת המסע תגדיל את הבורות בנושא וחבל ... דור רביעי יהיה הרבה פחות מחובר וזו החוויה המוחשית היחידה שמעבירה את העוצמות. די להתייפייפות גם אנחנו עשינו שטויות וספגנו חויה עוצמתית ביום.

* נועה   03/05/16 | 20:04

כבר שבוע שאני שומעת ברדיו כמה חייבים להפסיק את במסעות האלו וכמה זה הנוער מבזה את המעמד... אז אומנם עברו הרבה שנים מאז הייתי נועה ואני בת 32 אבל , אני נכדה לניצולי שואה הייתי בפולין פעם אחת בגיל 17 בתיכון ופעם נוספת בגיל 29 בטיול שורשים וטיול מחנות עם המשפחה. ואין לי מושג מאיפה המסקנות החסרות ביסוס האלו שהמסע מיותר מוקדם מידי ומבזה. ראשית זה מסע קשה ממש קשה נפשית ואין שום דבר פסול בשינוי הפאזה שנעשה בערב שהתלמידים צוחקים ויוצאים וקונים... המטרה היא להתוודע פנים מול פנים לזוועות ולא להכנס לדיכאון אטומי ולחוש תחושת הזדהות המטרה היא להשאיר חותם. בתור מישהי שמחוברת לנושא ועשתה את המסע פעמים בגילאים שונים בשתי הפעמים חשתי את הצורך בהפוגות כדי לתת לדברים לשקוע או להתמודד עם התמונות הבלתי נתפשות. שנית מניסיון גם בני נוער בלי זיקה משפחתית נשארים עם חותם מהמסע שלפעמים לוקח מספר שנים לשקוע אך החוויה חרוטה בספר חייהם וזה לא יסולא בפז כי אין שום הזדמנות שבה חלק מבני הנוער היו ביוזמה עצמאית נוסעים לפולין. שתיית אלכוהול קורת גם בטיולים שנתיים די להתחסד. אי שליחת תלמידים למסע בשנות התיכון תחת ההדרכה וההכנה רק תעמיק את הבורות בנושא... אין כבר עדים ודור רביעי לשואה הוא כבר יותר מנותק רגשית, רק המראות המוחשיים יוצרים את המציאות המוחשית של השואה. אין דרך אחרת וזו טעות להציג את הצדדים השלילים

* נועה   03/05/16 | 18:50