זה ההבדל... היהודים איל להם על מה להילחם בגלל זה הם בוכים ומחפשים כסף

* מוחמד   02/06/09 | 13:34

אשרי העם שככה לו אשרי העם שהשם אלוהיו אל חכי שופר: אל חכי שופר בקול אריע , מי לי מעמי ,אזנים קשובות, מרי שחי אשפך,תלונתי אשמיע, אשמיע תאנתי לנפשות האהובות, לנפשות האהובות בנות עמי הרם, ההולכות במגרש החיים ,לצרותיהן האימות שגדלו כים, והולכות וגדלות עד חג שמים,{מתוך אורות הראיה הרב קוק}

* הרצל   05/05/09 | 02:29

* הודיה   28/04/09 | 09:42

* רות   28/04/09 | 09:25

אניסטודנטית שמעוניינת לעשות עבודת סמינר בנושא. אשמח לערה מכל מי שמוכן

* מורן   16/04/09 | 19:50

גם אני נפצעתי במהומות ב- ספטמבר 96 בראשי . למדינה יש עוד הרבה חלב לשתות, זאת חכמה לשלוח חיילים למלחמה אבל איפה החיבוק ?

* יהודה   04/04/09 | 13:01

פשוט בושה וחרפה מה המדינה שלנו עושה לאנשים המדהימים האלה...גועל נפש!!!

* איל גלס   03/04/09 | 22:53

אחד שהיה מוכן למות בשביל להגן על המדינה במלחמת לבנון השניה .עוד כמה תוכניות וסיפורים אתם צריכים לשמוע בכדי להבין שאתם אגף שיקום צריכים שינוי ודחוף במיוחד מחוז חיפה

* נכה צה"ל    31/03/09 | 14:07

לאחר כל הכתבות והסיפורים העצובים והמשפילים והחיבוקים איפה אירגון נכי צה"ל למה הוא לא עושה משהו בכל מה שקורה הגוף שכל נכה משלם להם כל חודש בחודשו דייייייי מי אנחנו ?

* נכה צה"ל   31/03/09 | 13:57

כאחת שהיתה בתוך המערכת כחיילת אני רוצה לציין שהיחס של העובדים במשהב"ט הוא מזלזל כאילו אומרים לנכים מה אתם רוצים עכשיו? לכו תסחטו מישהו אחר. הגיע הזמן להחליף את כל המערכת באנשים אנושיים ולרענו מידי כמה שנים את כח האדם להחליף בין האגפים כך יוטב לנכים וגם לעובדים.

* אנונימית   31/03/09 | 12:18

מישהו צריך להתעורר שם באגף השיקום לעשות חשבון נפש ,חבורת הזבל שם מתעללת בנכים באופן חופשי ואף אחד לא נותן את הדין על כך רק הפגנה רבת משתתפים צעקנית ושימוש בכל האמצעים כניראה תעורר כאן מישהו

* עמי   31/03/09 | 08:47

עד מתי נוכיח שהכל עובד בצורה משפילה ולא צודקת בגלל אנשים כמונו מדינת ישראל קימת ומה כבר דורשים יחס אישי טיפול הולם שחכתם שאנחנו פה בזכות ולא בחסד

* נכה צה"ל   30/03/09 | 22:37

ממש לא מאמין למה שאני רואה ושומע ממשרד הבטחון חילים נותנים את הנשמה וכך עושים להם יש לי בן שבעוד כמה חודשים חייל אני אעשה הכל כידי שלא יתגיס לצבא אני רואה על גלעד שליט וכיביוכל גם על פצועי מלחמה בושה וחרפה

* דוד   30/03/09 | 22:22

אני נכה צה"ל ממלחמת לבנון השניה ושייך לשיקום חיפה בושה וחרפה ממה שקורה באגף .מוטי אסייג לך הביתה לפני שהכל התפוצץ לך בפרצוף כי יש עוד הרבה אבל הרבה דברים שעומדים לצאת אתה לא אנושי איפה היתה בקיץ 06 ? שחכתי היתה במרחב מוגן .תתביש לך ........

* נכה צה"ל   30/03/09 | 22:18

יכול לסייע במאבקם של החיילים נא פנו אלי mayadm@walla.co.il אביתר דהאן היה חזק יכול לסייע . ד.מ

* ד.מ. רס"ן מיל   30/03/09 | 22:17

אנחנו לא מבקשים שירחמו עלינו או יגידו כמה אנחנו מסכנים או שיגדו שאנחנו גיבורים ...אני רק מבקש להגיע לוועדה ולא להרגיש מוזר שכל חברי הוועדה יתנו לנו תחושה מאוד מוזרה וחברי הועדות לא יושפעו ע"י גורמים לא מקצועיים וזה קורה רק בחיפה ויש עוד המון בלב ...שהשתיקה שווה זהב

* אייל   30/03/09 | 22:01

אף אחד לא יקח מהם את המעשים הנשגבים שעשו, עבורנו נקודה. אנו חייבים להם את הכל. המעט שאפשר לעשות זה לתת להם סיוע נפשי, כספי או סיוע אחר שיבקשו. הם לא מבקשים זאת סתם. אלה אנשים שאין להם יום ואין להם לילה, שלא לדבר על סבל המשפחות. משרד הבטחון, תזיזו את התחת, ותעשו משהו. בואו ותקלו את הכאב על הפצועים.

* שלומית    30/03/09 | 21:41

הדרך היחידה לתקוף את המערכת הוא בכח סביר מה זאת אומרת להפעיל מעקב כנגד אסייג ווצוותו אני בטוח שיימצאו כמה דברים מענינים. בטוח שיש פה כשל ערכי מערכת י ולך מר אסייג בשה וחרפה תסיק מסקנות בטוח שבבית קיבלת חינוך קצת יותר טוב מזה אל תלקק לאנשי השררה שמבקשים ממך לחסוך בהוצאות "החיילים לא חסכו בגופם" בושו והכלמו איך אתם חיים עם זה?

* מאיר   30/03/09 | 21:32

בושה וחרפה לבזבז כספי מדינה על מעקב של חוקרים במקום לתת לאותו חייל שנלחם למען המדינה הזאת שאותם רופאים שיושבים בוועדה יוכלו לשבת בכלל על הכיסא שהם יושבים זה פשוט שערוריה שאין כדוגמתא. הואיל ובמדינה הזאת לאף אחד לא אכפת משום דבר ואם היתה מדינה מתוקנת מחר בבוקר הייתה צריכה להיות הפגנה גדולה על העניין הזה.

* יהודה    30/03/09 | 21:21

כאב להלום קרב אני עד ליחס הגרוע שבני קיבל בוועדות שאינן מתחשבות במסמכים הרפואיים שהן מבקשות להביא לעיונם ולא מכמתים נכון את מצבם הנפשי של הלומי הקרב. תחושה זו אופפת הורים שמשתתפים יחד אית בקבוצת תמיכה לנפגעי נפש שמשרד הביטחון אירגן. רק לאחר 10 שנים בני קיבל את דרגת הנכות שמשקפת את מצבו התפקודי לאחר שעבר 5 וועדות מיותרות למרות ההחמרות החוזרות ונישנות על סמך פסיכיאטרים שלחלקם נאלצתי לשלם סכומי כסף לא מבוטלים וגם לעורכי דין שייצגו את בני בוועדות. לסגירת המעגל טוב היה אם הורים להלומי קרב ישתתפו בתוכנית טלויזיונית נוספת

* שמואל גלעדי   28/03/09 | 19:08

* יעל   26/03/09 | 20:20

כמי שעוסק בתחום (אך לא חלק ממערכת אגף השיקום או משרד הביטחון), כאב לי מאד לראות את הסבל של הלוחמים ואת ההתמודדות הקשה שלהם עם כל מה שקורה. חשוב באמת לנסות ולהתאים ו"לתפור" לכל אחד את "חליפת השיקום" המתאימה לו ולהיזהר מכניסה לקיבעון של נהלים וטבלאות. המטרה בסוף צריכה להיות ברורה - שיקום אופטימלי של כל לוחם (או פצוע אחר). אבל, אחרי שאמרתי את כל זה, צריך להבין שמה שדבריו של דובי למשל שתקף בחריפות כזו ("מה השטויות האלו של מאה פלוס? אני שנתיים בגיהנום!") פשוט בלתי אפשריים. בעולם מציאותי אי אפשר לתת לכל אדם תקציב אינסופי, ובסופו של דבר צריך לבצע דירוג מסויים. החלוקה של אחוזי נכות (עם כל הבעייתיות שיש ביישום שלה, ועם ההטיה הברורה של המעריכים לתת אחוז אחד פחות מהאחוז שמעלה לדרגה הבאה) היא הכרחית ואפילו נכונה. מה לעשות דובי, אתה עדיין יכול ללכת, ויש הבדל בינך - עם הרגל הפגועה שלך - לבין אדם קטוע שתי רגליים מעל הברך, או אדם משותק בשתי רגליו או אף יותר מכך. אם אתה צריך לקבל מאה פלוס, אז מה הוא צריך לקבל? מאתיים פלוס? הרי השם של אחוזי הנכות הוא שרירותי, וברור שאדם פגוע יותר צריך לקבל יותר (לא כ"פרס תנחומים" אלא כצורך אמיתי לסייע לו יותר כדי להתמודד ולהגיע לרמת תפקוד ואיכות חיים טובה). בשולי הכתבה החריפה והעצובה הזו כדאי גם להזכיר שמשרד הביטחון באמת נותן המון דברים שכל כך התרגלנו אליהם שהם פשוט הפכו להיות מובנים מאליהם: כסאות הגלגלים האיכותיים ביותר (לפעמים אחרי תהליך, אבל ברגע שהנכה זוכה להכרה על ידי המערכת מקבלים הכל!), התותבות המתקדמות ביותר שעולות מאות אלפי שקלים (בעוד שאדם רגיל מקבל מביטוח לאומי תותבות שעולות אלפי שקלים ספורים), טיפולים, לימודים, הרכבים הגדולים והיקרים ביותר (מי אמר שצריך דווקא טויוטה או לנדרובר? יש מיניואנים זולים הרבה יותר וגבוהים באותה מידה). רק להבהיר - זה טוב שהמדינה נותנת כל כך הרבה, וזה לא נראה בעיני (למרות שיש שחושבים כך) "פינוק" או "מותרות". אני יודע עד כמה קשה לשרוד אחרי פציעה או טראומה, ואני חושב שצריך לסייע ככל האפשר ואם אפשר גם לפנק אנשים שנתנו הרבה עבורינו. אבל אסור לשכוח שהדברים האלו אינם טריוויאלים, ולא קיימים במקומות אחרים בעולם, ולמרות שטבעו של העולם היא שהחריג של היום הופך לנורמה של מחר, צריך לזכור זאת כאשר באים לבקר בצורה חריפה כל כך את המערכת. והעיקר - שתחזרו כולכם לחיים טובים, מתפקדים, שמחים, ושלא תצטרכו יותר כדורים וקצבאות!

* נמרוד   25/03/09 | 09:54

* שדרותי   25/03/09 | 09:42

פשוט זה לא תלוי בנו כמו שאתם מבינים זה תלוי רק בכם אנשי הטלויזיה איזה תוכניות להביא לטלויזיה במקום להביא תוכניות ריאלטי שחושפות עוד רוע וטמטום יכולתם לחשוב לתת קצת במה לאלו שיצאו להגן על מדינתנו, על הפצועים בבתי החולים על תהליך ההחלמה שלהם. התוכנית הצליחה לגרום לי להלם ולשאול את עצמי למה לשלוח את הילדים שלנו למלחמה אם אין מי שידאג להם כשחלילה נשבים או חלילה נפגעים. הכאב שלהם נגע בי. וכאב לי לראות כאלה חברה מדהימים, אם כל כך הרבה סבל. מקווה שתמצאו מזור. מחבקת אתכם.

* טלטל   25/03/09 | 08:47

הכתבה נגעה מאוד לליבי.. אני כלל לא חושבת שאתם בכיינים או דורשים יותר מדי.. להיפך.. הבאתם על קצה המזלג רק חלק מתחושותיכם ואני בטוחה שהקושי אותו אתם נושאים איתכם יום יום קשה מנשוא.. חשוב לי לומר כי יש היום המון מחקרים בנושא פוסט טראומה והלומי קרב בפרט. אני עובדת סוציאלית, טיפלתי בנפגעי נפש ולמדתי על פוסט טראומה בקורס מיוחד באוניברסיטה. ידוע לי שיש חוקרת מסוימת בארה"ב שפיתחה שיטה לטיפול בפוסט טראומה, היא עבדה עם נפגעות אונס ויש לה הצלחות גדולות.. אני מקווה שמישהו מהמשתתפים בכתבה יקרא את תגובתי ויחליט לבדוק את הנושא לעומק ולנסות לעזור לעצמו.. הכי גרוע זה לעזוב את זה ולשקוע יותר ויותר.. פוסט טראומה הוא אחד הנושאים שככל שמטפלים בו מוקדם יותר מגיעים לתוצאות טובות יותר.. אשמח לעזור.. אפרת

* אפרת   25/03/09 | 04:56

חבל שכך נראית מדינתנו שיפסיקו לטרטר את אותם נכים שהגהנו על מדינתנו בגופם פשוט בושה הי בהלם מוחלט מהכתבה

* אהרונוביץ אמיר   25/03/09 | 01:47

אין מילים בפי לתאר את ההערכה האין סופית שהנני מוקיר לכם על פועלכם ועל ההתמודדות היומיומית הקשה עם הבירוקרטיה המזעזעת. אוכל לומר בלב מלא לצערי הרב שמערכת הבטחון הינה מערכת א-סימטרית שיודעת לקחת ולא לתת. כלוחם ומפקד אני מבקש להעביר לכם את ההזדהות וההערכה ולחזק אתכם ואת בני משפחותיכם בתקווה שהכתבה הזו תצליח להביא לשינוי בתפיסה ולסיוע הנחוץ על מנת שנוכל לגמול לכם ולא במעט על תרומתכם האדירה. מי ייתן ותדעו רק אושר כל ימי חייכם אתם ובני משפחותיכם.

* יונתן   25/03/09 | 00:19

שלא תחשבו לרגע שאין בעם ישראל הערכה עמוקה כלפיכם. אתם הגיבורים שלנו וההשראה האישית שלי. בזכות ההקרבה שלכם המדינה יקרה לי יותר. המחיר ששילמתם גבוהה ולכן אני בתורי מתכוונת לשמור על המדינה בדרך באמצא לנכון כל חיי. יש רחשי תודה והערכה בעם. לא יודעת מה יוצא ממשרד הביטחון אבל היו בטוחים שהביורוקרטיה המקשה אינה מביעה דבר או חצי דבר מרחשי העם הפשוט.

* ירדן   24/03/09 | 23:04

כל מה שהם אמרו הוא אמת מהתרופות עד הבדיקות הבטחוניות והבירוקרטיה המדכאת נפצעתי קשה ברגל-הייתי מרותק למיטה חודשים והייתי צריך להוכיח להם שאני זקוק להסעה ולפזיוטרפיה ואם לא מתאים להם מה שהאורטופד כותב , הם מבקשים עוד חוות דעת, אולי זה ישתנה ואני כבר לא יהיה פצוע אה כן - הצלקות זה כנראה ממשהו אחר ?

* פצוע   24/03/09 | 22:32

זה ממש כואב היהלשמוע את אורי לרנר אשר מביא את הנבואה השחורה. אני נכה צה"ל מזמן לבנון הראשונה. כעת בני התגייס לפני חודשיים ונפצע במהלך תרגיל. עבר ניתוח וכעת צה"ל משחרר אותו על 24 לצי שנה ולא משלים לו את צרכיו הרפואים, החזיר ת'חוגר בבקום, ולאחר חצי שנה אמור להתגייס שוב. אני לא יתן לצבא שמפקיר את חילייו לשרת שנית. ולא מספיק מה שאני חוויתי על בשרי ואת ההשפלות של הועדות הרפואיות, כיום אני לא הולך לוותר להם בכזו קלות. הבת שלי אמורה להתגייס לצה"ל ביוני ואני כבר פוחד. אודה על הכוונה לאילנה דיין.

* נכה צה"ל 1982   24/03/09 | 22:19

לבי אם כול החילים .לאילנה אולי אתם תוחלו לעשות משהוא למען החילים שנפגעו פיזית,ונפשית במקום שמשרד הביטחון מטרטר אותם לשלוך אותם לחזית זה טוב אבל ..............לדאוג לאם לאחר מכן זה כבר קשה ומסורבל בשבילם.תתעוררו ותפסיקו לשחק איתם בקטנות.אנחנו מתקרבים לפסח אז שיהיה לכם חג פסח שמח ורק שימחת חיים שתיהיה לכם.ולכול צוות עובדה אתם עושים עבודת קודש וגם לחם חג שמח........

* קובי   24/03/09 | 21:33

בתור נכה צה"ל אשר נפצעתי בשתי פעולות מבצעיות שונות חובה אני את אותם דברים במהלך תחילת השיקום שלי היה במסגרת הצבאית אשר טופלה במסירות ורגישות בשלב שבצבא הבינו שפצעתי אינה מאפשרת להמשיך בתפקידי ואין באפשרותם למצוא תפקיד מתאים למגבלה שנוצרה הועברתי למשרד הביטחון להמשך שיקום (אילו ידעתי איזה טעות זאת תהיה)של השפלות וטירטורים מצד משרד הביטוחן במהלך טיפולי הפיזיטרופיה גילתי לדאובני שקימים שני סוגי נכים של משרד הביטחון הסוג הראשון הם נכים אשר נפצעו בתאונות דרכים ותאונות ספורט תאונות משרד וכ"ד אותם נכים מקבלים כל אשר יבקשו וירצו ממשרד הביטחון מכיון שהעלות הכספית הכרוכה בשיקומם משולמת עבורם למשרד הביטחון מביטוח התאונות אשר ניגבה מכל חייל ממשכורתו באשר לנכים שנפצעו במהלך מלחמה פעילות מבצעית תאונת אימונים ביטוח זה אינו חל על מקרים אלו(נכים סוג ב) נכים אלו אמורים להיות מכוסים כספית מתקציב משרד הביטחון בלבד(וכמה קשה להם להיפרד מהכסף)גם במיקרה מוות מדובר אז בביטוח החיים שמשולם ע"י כל חייל ממשכורתו באשר לאירגון נכה צה"ל הוא אינו מיצג את כלל הנכים מכיון (הסכמים אשר קיימים מול משרד הביטחון?)נכים אשר יקבלו פחות מ-20% נכות או שהמקרים שלהם עדיין לא נקבע אחוזים אז אירגון נכה צה"ל אינו רשאי ליעץ וליצג את אותו נכה בפני משרד הביטחון בנוסף חשוב לדעת שחוק בריאות ממלאכתי מאפשר לקבל חלק מין הטיפולים בקופת חולים (אם הם כלולים בסל הבריאות)חוק זה מאפשר למשרד הביטחון לקבוע אחוזי נכות נמוכים מ-20% לנכים ולהפנתם לטיפולים בקופות החולים שתקציבם של הקופות אינו מגיע ממשרד הביטחון על החתום לוחם הנדסה

* נכה צה"ל   24/03/09 | 18:26

ישבתי אתמול וראיתי את הכתבה. פשוט כאב לי לראות שאחרי כול המלחמה אנשים נלחמו וחלקם גם כבר לא איתנו בחיים וכולם עשו את זה בשבילינו כדי שלנו פה יהיה יותר טוב להגן אלינו. וזה מפתיע אולי לא כול כך מפתיע אלא מעציב שזה היחס שהם מקבלים! תהיו חזקים! ריגשתם את כולנו ואני בטוחה שכל מי שראה את הכתבה זה עשה לו לחשוב יותר על מה שקורה במדינה שלנו

* נויה   24/03/09 | 17:53

באלךלקום ולצרוח -תעשו בדק בית בהתנהלותאגף השיקום. לא יתכן לאפשר למצב הקיים להמשיך הלאה. מדובר באנשים שנקלעו למצב שלא בחרו בו,כך באמצע חייהם, וזאתלאחר ששירתו נאמנה אתהמדינה. ו.... יש אגף המיועד לטפל בכל אותם בחורים נפלאים שכולנו חייבים להם תודה גדולה וחיבוק,ואותו גוף מקשה באי מתן טיפול הולם והמכבד את הנזקקים לו למען יחיו חיים טובים וקלים יותר גם במצב בו הם נמצאים שבטוח שאינו קל. אני פונה לאגף השיקום בשם אזרחי המדינה-אנא מספיק עם הבירוקרטיה המסובכת והמעליבה.

avital76   24/03/09 | 16:48

באמת אתם צודקים. אחי נכה צה"ל שעבר קרוב ל 5 רשלנויות רפואיות רק עי משרד הבטחון... לנכים שחושבים שעי הכתבה הזו זה יעזור אתם טועים, כנראה שלא הכרתם את "אנשי הצוות המטפל והדואג" במחוז חיפה. הזמן יגיד ועוד תראו שהיום זה דבש לעומת מה שמצפה המחר.

* אחות של נכה צה"ל   24/03/09 | 16:42

מתוך עמי אנוכי מדבר, לחמתי בשתי המלחמות האחרונות ואף נפצעתי. הפציעה הפיזית והפגיעה הנפשית ניכרים וברורים אך הזעקה נובעת מתוך חוסר ביטחון בצדקת הדרך! אילו הלוחמים הללו היו בטוחים שהמחיר האישי שהם שילמו היה חשוב היו רואים הם בפציעה אות גבורה ואת החלומות בלהות היו מחליפים מורקי"ם אך בעקבות הדלגימציה שעושים במדינה כל תקשורתן בעל אינטרסים כלכליים או עיוותים אידאולוגים , גם הגיבורים הללו שואלים עצמם , בשביל מה? רק שבמקרה שלהם תשובה שהאינה מספקת גוררת קשיים נפשיים. לא מאוחר, את הכוחות שאתם מכוונים למען שיפור היחס אילכם השקיעו בחינוך סביבתכם, והלוואי שביום שבנו של לרנר יגיע לבקו"ם מה שיעבור לאביו בראש זה ההזדמנות הנדירה שבנו זכה לשרת את ארצו ומולדתו.

* א.ד   24/03/09 | 16:21

במדינה כמו שלנו, אם אתה טוב מנצלים אותך ואם אתה מוגבל שוכחים אותך. מה לעשות ככה ניראת מדינת ישראל בשנת 2009

* מימו   24/03/09 | 15:41

הנני נכי צה'ל ורוצה להוסיף על הכתבה של אתמול,, אז כך התנהגות אגף השיקום לנכי צה'ל היא פשוט התעללות בנו העובים באגף חיים במשכורות שמנות ואילו לנו הנכים מקצצים בתרופות ,בטיפולים רפואים אם פסיכולוג ואם פסיכאטרי ..מעשה הוא כך את\ה מגיע לאגף קבוצה של מאבטחים מפשיטים ובודקים אותך כאילו אתה מחבל ..ואם תעיז לומר מילה נגד מנהל האגף דמך בראשך הוא ישר יומר לך יש לי זכות להוציא צו שלא תכנס לאגף וזה מונע ממך המשך טיפול ....תריאו איך מסתובב מאבטח בחיפה עם M-16 בהכנס כאילו אתה בימלה אחת מחבל בישרות המדינה איפוא מבקר הדינה איםוא שר הביטחון ןכל החברה שאמורים לעזור לנו ....

* נכי צה"ל   24/03/09 | 13:48

אח שלי היה בלבנון לפני 14 שנים. ראה זבעות שלא ניתן לתאר. מתוך 11 חברה נשארו שלושה הסיוטים לא עוברים. מאז הצבא הוא מופנם בלי חברים ולא מוכן כמעט לדבר על כך. המעט שהוא מספר מצמרר וכמעט בילתי נתפס. לאסוף אצבעות לשון רגליים ועוד כמה חלקים לתוך שקית בגיל 19 זה לא אנושי אני לא יודעת איך לעזור לו אם מישהו מכיר דרכים יעילות להציל אותו מהחושך הזה אני אודה מאוד....

* אסתר    24/03/09 | 11:32

ראיתי בכיתי איתכם זה לא חדש גם לגבי קשישים עם נכות בחצי גוף עוברים השפלה. כול מה שעובר עליכם אני כבר מתחילה לשקול עם הבן הקטן שלי ייגויס לצה"ל מצער מאוד שהגעתי למחשבות כאלה "למדינה שלנו" הממשלה צריכה להתעורר אבל מהר ולשנות חוקים ת ת ע ו ר רווווווווווווווווווווו.

* חגית   24/03/09 | 11:31

משרד הבטחון תתעוררו חסרי רגישות שכמותכם כתבה מרגשת ישר כח לנפגעים

* רן אלון   24/03/09 | 11:22

יש לשבח את הכתבה ואת החשיפה. חבל שרק היום הדברים עולים בעוצמה ואוטנטיות כזו למרקע. למרות חד צדדיותה של הכתבה (ואולי בצדק) מן הראוי להאיר נקודה אפלה בהתנהלות הממסד שהיא לדעתי אחת מ"אבות הטומאה" בסאגה עצובה זו. כאשר משהב"ט גם המוציא והמביא בעניין הוועדות הרפואיות וגם זה אשר החלטות וועדות אלה "נוגסת" בתקציבו יש בכך יותר מאשר טעם לפגם. שכר אנשי וועדות אלה מאושר (וגם משולם) ע"י משהב"ט. אשר על כן יש להוציא מידי משהב"ט ומשרד האוצר את השליטה בוועדות אלה ולהפקידה בידי ידיים נייטרליות. למשל - וועדה בראש שופט מחוזי בדימוס שתקבע באופן אובייקטיבי וללא מחוייבות לממסד את מחוייבות הממסד לנכה בהתחשב בצרכים ולא בהתחשב בתקציב או בגחמה שלטונית. היתרון ברור- החזרת האמון והקטנת הקיפוח הנובע מאילוצים תקציביים או "העברה מסעיף לסעיף" בהתאם לצרכים זמניים (שהופכים לקבועים). חשוב להעיר ולהאיר את נושא עובדי השיקום שעושים מעל ומעבר ובעצמם נלחמים במערכת הקשה והדורסנים של משהב"ט ומשרד האוצר. אותם יש להעריך ולכבד (זה גם עלה מהכתבה) - מלאכתם מלאכת קודש שאיןלה אח ורע בכל העולם. הרבה בזכותם שופרו אמצעי השיקום, הגישות הידע וההשקעה המקצועית במהלך השנים. אולם, חלק גדול מכך הוא האמצעים שמתקצבת המערכת אשר ידה קפוצה יותר ויותר. לנכים ומשפחותיהם אשר נתנו הכל מגיע הרבה מאד - חוב שלא ניתן לכמת או לקבע בטבלא. נכון, תמיד יש מתחזים או אופורטיוניסטים המנצלים או ינצלו את המערכת לצרכיהם. האם זוהי סיבה מוצדקת שאפילו נכה אחד יסבול בשל כך? הטענה של משהב"ט שהם מכירים את הנכים טוב יותר מכולם היא נכונה ובמיוחד נכונה לגבי עובדי השיקום העושים מלאכה קדושה עם הרבה אהבה, כשרון וכאב שנלקח הביתה בתום יוםהעבודה. אבל, לא בעובדי השיקום מדובר - מדובר בשר הבטחון, שר האוצר, ראש הממשלה ועוד אנשים חשובים (וגם קצת אטומים). שורה תחתונה: יישר כוח להצגת הכתבה. אולי זה יתרום מעט וירכך את הלבבות האטומים והערלים של היושבים על המשאבים (ויכולים בהינף קולמוס לשלם אתננים קואליציונים רק על מנת שיוכלו לשבת על הכסא המרופד... גילוי נאות: איני נכה צה"ל

* משה   24/03/09 | 11:17

חברים, נשמח אם תיצרו עימנו קשר בטלמסר 054-6800000 חשוב לנו לשמוע את הסיפורים האישיים שלכם ואת דעתכם. ניתן להשאיר הודעה ונחזור אליכם בהקדם. אנא ציינו בתחילת ההודעה את מספר הטלפון שלכם!! תודה

dubi_genish   24/03/09 | 10:50

אין לי מה להגיד חוץ מזה שאני מתבייש. כנראה שאני באמת פראייר שאני ממשיך לעשות מילואים. אבל מה אני אעשה? אנטוש את החברים שלי? הרי היום אם אלך למלחמה, זה לא יהיה בשביל אף אחד מכם אלא רק בשבילם. בשביל להיות שם ליד האחים שלי כשיצטרכו אותי. כולי מלא בושה להיות ישראלי.

* מילואימניק גדוד 5034   24/03/09 | 10:29

בעלי הלום קרב מלבנון השנייה- לא מוכן להכיר במצב. אני עברתי את חווית המלחמה בחיפה. חשוב לי לספר כי בסופו של יום יש אותנו-הנשים של-שנשארות עם הסיטואציות האלו ביומיום. גם לי לקח שנתיים וחצי עד שהכרתי בעובדות-כיום אני מטופלת בנט"ל-מסלול נשות לוחמים ומטפלת בשברים של שנינו.האנשים הללו עושים עבודת קודש לעומת תגובות קשות שקיבלתי ממשרד הבטחון. 1-800-363-363

* חיפאית   24/03/09 | 09:53

מעבר לכאב הנורא שעובר על הפצועים, ומעבר לסבל שמוסיף להם משרד הבטחון. אולי מישהו יחשוב כאן, בעיקר כל אלה שצועקים בכל דרך אפשרית "להכנס בהם" , למוטט אותם, לא לוותר להם", אולי כל אלה יחשבו עוד פעם אחת על המחיר הגדול הזה שמשלמים הילדים, הבעלים, האבות שלנו ???? אולי כבר מישהו יזעק....די!

* דליה   24/03/09 | 09:08

איך זה שהלוחמים האלה מקבלים את הצו בדואר והתיק שלהם כבר מוכן ליד הדלת בלי שאלות ובלי בירוקרטיות , בושה למדינה שמייצרת נכים אבל לא יודעת לדאוג להם .כך נראה הטיפול בפגועים כך נראה הטיפול בשבויים פשוט בושה למדינה שלא דואגת למי שבאמת אכפת מהמדינה -איפה המוסריות האכפתיות ואידיאולוגיה שעליהם גדלו לוחמים אלו כנראה נקברה אי שם עם המנהיגים שייסדו את המושגים האלה

* דינה   24/03/09 | 09:05

דובי אהלן, כל הכבוד לכולכם. החשיפה הזו נורא נורא קשה! אני דר. דודו ששר. רופא. שיררתי כרופא בגדחה'ן צנחני מילואים של אוגדה 98 ונפצעתי קשה ב-9.8.2006 בכפר דבל, בארוע נהרגו תשעה חברים שלי. פיזית, איבדתי את תפקוד יד ימין. גם אני עדיין במאבק יום יומי לשלוט מחדש בחיים שלי ולעשות את מה שאפשר, לחזור למה שהייתי לפני הפציעה.פיזית ונפשית. דובי, תכנית כזו צריך למנף! צריך להתארגן יחדיו ולפעול לתיקון של מה שקלוקל. גם את ארגון נכי צהל אמור לעזור בקרב הזו. היום במקרה שמעתי שבבחירות להנהגה של הארגון ( שעומד להתקיים עוד חודשיים וחצי ) אין אף נציג צעיר. אין אף פצוע מלבנון II. נכה צהל אמור להיות גאה. אנחנו השחקנים הפצועים שהוצאו מהמשחק. אנחנו צריכים להזכיר לכולם למה ובישביל מה צריך להצשיך להלחם. לעמית ואפרת בראל יש את הטלפון שלי. אנחנו חייבים למנף את מה שעשיתם. צרו איתי קשר. דודו

* dashash   24/03/09 | 08:51

ומעבר למה שנאמר - העדר כל יזמה מצד אגף השיקום ליידע את הפצועים אפילו בדבר זכויותיהם שכן הוכרו... לכל צריך להגיע לבד. והמשפחות שנהרסות - להן אין כל תקנה... אני מתכתב עם כל הגורמים במגדלי השן לגבי תיקונים בחוק ובתקנות, אך עד עתה - אפס תוצאות! בקרוב, אם לא יהיה שינוי, אאלץ לפרסם את תגובותיהם

* אב לפצוע קשה מלבנון   24/03/09 | 08:06