כאחד שבילדותו היה "ילד כאפות" וסבל התעללות בלתי פוסקת ופשוט פחדתי ללכת לבצפר שזה אחד הדברים הכי נוראים שאפשר להרגיש וגם אם זה פיתח אישיות חזקה יותר זו צלקת לכל החיים

* אחד שעבר את זה   31/03/11 | 00:08

אישיות חזקה בתחת שלי. אנחנו רק משחקים אותה שמים ז** על כולם ולפעמים זה באמת ככה אפילו אבל יחד עם זה באים דיכאונות וחרדות. כן אני הרבה יור אינטיליגנטית מהרבה ילדים בני גילי וכן אני כיביכול חזקה נפשית אבל בתאחלס אני תמיד ארגיש לבד כי הדברים האלה זה צלקות וזה לכל החיים ככה שאף פעם אי אפשר באמת להיות מאושר. ב-ו-ל-ש-י-ט

* אחת   13/06/10 | 17:58

כשנכנסתי לכיתה ו' והייתי מהעולים הראשונים של עליית שנות ה90. הסתכלו עלי כמו על חייזרית והציקו והרביצו וקיללו והטרידו מינית. היום יש לי עור כל כך עבה שאני לא רואה אף אחד ממטר ותמיד עושה רק מה שנראה לי. אני אגב, ידעתי להחזיר מכות ככה שמהר מאוד התחילו לכבד אותי ולהתרחק.

* **   30/05/10 | 17:18

זאת אחת השטויות שקיימות! ואני אומר את זה כי זה בדיוק אני. לא, אני לא ילד כאפות, אבל כן אני קורבן. אפשר להגיד שכל הזמן היו מציקים לי וזה לא עזר לי בשיט! להפך, זה הכניס אותי לסיבוכים רגשיים. גם לדיכאון. כנראה שהחברה הישראלית קשה יותר מארה"ב. שהפסיכולוגית הזאת תעשה את המבחן בישראל ותראה שהכל שטויות...

* מישהו אמיתי   27/05/10 | 18:59

* מ   25/05/10 | 18:30

פצעים שלא מתרפים ברבות השנים ילדים שעברו חרם והצקות בילדות לא שוכחים ולא סולחים זה כאב שנשאר לנצח גם אם תגדל להיות מנכל כור עדיין ישאר בך אותו ילד מפוחד ובודד שהייתה

* מחקר-דה-לה-שמטע   25/05/10 | 18:24

* אמיר   22/05/10 | 17:38

ביסודי כל עוד זה נמשך זה מוריד לך את הביטחון שאתה עובר לחטיבה אתה מת מפחד לדבר עם ילדים אחרים כדי שלא יגידו לך דברים כמו מה אתה רוצה ממני או היי ביי אני צריך ללכת אתה נישאר בלי חברים לאורך החטיבה וגם בתיכון אולי אתה מוצא לך חבר\ה או שניים וזהו וככה יגמרו הלימודים שלך עם ביישנות יתר חוסר ביטחון עם בני המין שני ואז רק הצבא נשאר התקווה האחרונה ליצירת קשרים אבל גם שם לא הולך הכי טוב שיש בראיונות עבודה אתה משדר את חוסר הביטחון והפחד שלך ואף מעביד לא רוצה עובד ביישן תמיד הרגשי נחיתות יחיו אי שם בתוך הלב אבל תמיד המילים של ה"חברים" יהדהדו לנו בראש שמן מכוער שינים עקומות אף גדול ובגלל זה קשה מאד אחר כך ללמוד לעריך את עצמנו ומשם גם נובעת האנורקסיה הבולמיה וכל התופעות האלה למיניהן

* ******   22/05/10 | 15:33

מה צריך לעשות? בעיקרון אני מסכימה עם הכתבה וגם ראיתי דברים בסיגנון ואין ספק שביטחון עצמי ולעמוד על שלך בהחלט מושך הרבה אנשים (מי שאוהב את עצמו אחרים יאהבו אותו) אבל איך גורמים לילד לא להוריד את הראש אלא להילחם?..

* מיקה   21/05/10 | 20:50

* אניגמה   21/05/10 | 17:55

לדעתי רוב הסיכויים שילד עובר הצקות כבר מגיל קטן הוא שהוא יצא מופחד להתקרב לסביבה עם אנשים ובטחון שלו ממש ירד. אני חוויתי את זה וזה פשוט נוראי. עד היום אני לא יכולה לסלוח או לשכוח אפילו שזה היה בגיל קטן.

* מור   21/05/10 | 17:31

"שונאים את הילד שלך? טוב מאוד!" לא יכולתם לנסח משפט קצת פחות מעוות ? רע מאוד!!!

* זוהר   21/05/10 | 14:53

אולי זה נכון לגבי ילדים שיש להם אומץ להתמודד,אבל מה עם הרוב שאין לו מה לעשות חוץ מלהשפיל את הראש?ושגם אם ניסה להתמודד זה לא עזר לו בשיט ורק החמיר את המצב,שמתייחסים אל מה שהילדים האלה אומרים אז אחרים אומרים לך להתעלם והם יפסיקו,ושאתה מתעלם הם עדיין ממשיכים.אם מתעלמים הצחוקים המרושעים לא פוגעים פחות!מה מחזק בזה בדיוק???זה סתם מגדיל את עננת הבושה שמרחפת מעל ראשך! וכפי שאפשר להבין אני מדברת מניסיון!זה לא מחזק זה דופק!

* מישהי   21/05/10 | 12:36

* גיא   21/05/10 | 10:20

זה ככ לא נכון המחקר הזה, בתור מישהי שכל הילדות שלה הציקו לה(מסתם מכות ועד הטרדות מיניות) וכל העזרה שקיבלתי מהסביבה הייתה "אין מה לעשות, ככה זה"... ממש לא גדלתי להיות אדם חזק, אלא בן אדם שחושב תמיד שהוא אשם בהכל, ששונא את עצמו(שתי ניסיונות התאבדות), שלא יודע להתמודד עם דברים, ורק בשנים האחרונות אני מתחילה להתגבר ולהתחזק. זה מאד תלוי באופי של הילד ואי אפשר לסמוך בכלל על המחקר הזה כי אתם יכולים פשוט לדפוק את הילד, אני השתניתי כי מצאתי את האנשים שאוהבים אותי ודרך שנכונה לי(מדיטציות), אבל לא כולם כאלה... צריך פשוט להיות שם ולשים לב מה עובר על הילד, לעזור, ולכל דבר להגיב בהתאם..(אותי תמיד לימדו לא להגיב ולא לדבר, לתת לדברים פשוט לקרות... עד היום אם מישהו ירביץ לי אני לא אהיה מסוגלת להגן על עצמי) וזה אולי נשמע לא נורא ככ "בסך הכל ילד לא מקובל... הוא צריך ללמוד להתמודד"... זה נורא, וזאת הילדות שלך זאת התקופה הכי משפיעה שלך.. אל תתעלמו מהילדים שלכם, אם אתם רואים שרע להם זה לא סתם.

* ...   21/05/10 | 00:13

* ברגו   20/05/10 | 23:58

עלי עשו פעם חרם וזה ממש מגעיל אבל היום אני אמא לילדים בת 30 וזה לא משהו שחיזק את הביטחון שלי ממש לא זה גרם לי להיות חסרת ביטחון עד היום. היו לי בכיתה ילדים רעים שלא אהבו את הגוון שלי ואת איך שניראתי היום אני רואה אותם את מלכות הכיתה שעדיין לא הביאו ילדים אבל ניראות כאילו ילדו 5 ואני שילדתי עדיין חטובה וסקסית הרבה יותר מהם.

* היום כבר אמא   20/05/10 | 23:53

גם אני לא הייתי מעולם מקובלת אבל זה לא חיזק אותי ולא את הביטחון שלי אלא להיפך גרם לי לדימוי עצמי נמוך ולחוסר ביטחון לכן היום אני מחנכת את ילדיי להתחבר לכמה שיותר חברים ומלמדת אותם שחברים זה דבר חשוב זה נותן תחושת שייכות וכייף ללכת לבי"הס.

* דורית    20/05/10 | 23:47

לא להסתמך על המחקר הזה , זה מאוד תלוי באופי של הילד , בכמה אנשים מציקים לו וכמה זמן זה נמשך . בבקשה , תעשו לילדים שלכם טובה ותלמדו אותם לענות למי שמציק להם , שמגיל צעיר יקבלו את ההרגשה שהם מספיק חזקים להתמודד מול ההצקות . אם לא הילד יכול בקלות לגדול ליהיות אדם בעל ביטחון עצמי נמוך , שלא מאמין בעצמו . במידת הצורך אפילו להעביר כיתה , אבל תדעו שזה משפיע עד לגיל מבוגר ושיש לפתור את זה מוקדם ככל הניתן . בהצלחה

* לא כ"כ נכון   20/05/10 | 23:25

זה עצוב לדעת שכאשר אתה שולח ילד לבית-הספר או לגן, מחזירים לך ילד פצוע ומנסים לנחם אותך בכך שאחרי ככלות הכל, ואחרי כל התלאות הוא יהיה לאדם חזק. כי כל ילד הוא אדם מבוגר עם רגלים קצרות, והצלקות שהוא סוחב עמו נשארות מהילדות מבלי שיטשטשו, גם אם בתור אדם מבוגר הוא יהיה אדם חזק.

* טל   20/05/10 | 20:58

יש לי ילדה בת 11,יפיפייה ומקסימה אבל לא מסתדרת עם בנות כיתתה,אני מאוד מקווה שאכן היא תתמודד עם הקשיים החברתיים במהלך הלימודים. לצערי מורי בי"ס שבו היא לומדת לא יודעים לטפל בבעיות כאלו.

* לולה   20/05/10 | 19:58

הצלקות שנשארו בלב והביטחון העצמי הלא משהו בחברת אנשים זרים ובנוסף אישיות צינית הפכו אותי לאדם לא הכי חברתי בעולם.

* עוד מחקר בשקל   20/05/10 | 18:10

מכיתה א' ילדים הציקו לי עד כיתה ו' לערך מאז התחלתי לעלות ברמה החברתית עד שבתיכון הייתי בערך זה שכולם מתייעצים איתו. כמישהו שעבר את זה אני יכול לומר שהתבגרתי בגיל 14. מבחינה לימודית תמיד הצטיינתי והמורים צפו לי גדולות ונצורות ואובחנתי כבעל אייקיו גבוהה ביותר. כיום אני בעל תואר שני בפסיכולוגיה ואני לומד לעוד תואר (אלקטרו-אופטיקה) ואיש עסקים די מצליח. אני חושב אחרת, לא מי שהציקו לו אז הוא גודל להיות עם אישיות מוערכת אלא שילדים יודעים לזהות ילדים שונים, ולא מתוך רוע, אלא מתוך סקרנות מתגרים בו ומציקים לו כדי לראות איך הוא יגיב. הורים לילדים כאלה צריכים לומר לילדיהם לנסות ולהתנהג רגיל ככל האפשר, ולא להוכיח לילדים המציקים שהוא באמת שווה, רק כך אפשר להפסיק את ההצקות. חשוב מאוד לתמוך בילד וכל יום לדבר איתו ולהסביר לו שמקנאים בו. לצערי ההורים שלי לא ידעו לעשות את זה והתגברתי על זה לבד. אה... והדבר הכי חשוב אם אתם שולחים את הילד עם מותגים כאלו ואחרים או עם אייפון אל תצפו שלא יציקו לו.... בהצלחה איתם.

* מישהו   20/05/10 | 16:49

בסדר אז המחקר אומר שזה עושה ילדים שיש להם בעיות חברתיות אנשים יותר חזקים אז בסדר אבל בתור אחד שגדל עם לא מעט בעיות חברתיות אז אני יכול להגיד שזה עושה הרבה יותר נזק מאשר יתרון אז מה כל כך טוב בזה שילדים אחרים עושים לך רע תאמינו לי שזה ממש לא טוב ולא שווה את זה

* רוי   20/05/10 | 16:32

כך או כך הילד יישאר פגוע נפשית לכל החיים !

* לואיסה   20/05/10 | 16:12

* אניי    20/05/10 | 16:06