לעומת זאת, בישראל, יש קרבנות אונס ורצח שכבר מזמן שכחו מהם. הרי ידוע שפעל בארץ אנס ורוצח סדרתי בשנות ה70 וה80 (אמנון לוי עשה על זה תוכנית לפני כמה שנים בערוץ 10). זה מעניין כאן מישהו? קרבנות רצח כמו הדס קדמי ומיה זינגר ז"ל ועוד רבות אחרות שכנראה כבר לא יזכו לצדק. המשפחות שלהן כבר לא יקבלו תשובות ולא יסגרו מעגל. ואת עמוס ברנס זיכו, אבל לא טרחו לחקור מחדש ולחפש את הרוצח האמיתי של רחל הלר. ככה זה במדינת חלם ושחיתות. מקרים שכן נפתרו בשנים האחרונות (של נועה אייל ורינת רואס ז"ל) נפתרו לגמרי במקרה, לא בגלל שמישהו התאמץ שם במשטרה. אני אישית הבאתי למשטרה אינפורמציה על מגש של כסף על אדם שתקף אותי והצלחתי לברוח ממנו בנס (היה לו מבט מטורף בעיניים והייתי בטוחה שירצח אותי). הבאתי להם מספר רכב, תיאור מדויק של הנהג והרכב. חושבים שהם תפסו אותו? תחשבו שוב. חקרו אותי משך שעות כאילו אני הפושעת. זהו. לא התחשק להם להתאמץ ולמנוע את החטיפה/אונס/רצח הבא. מתי המשטרה כן מתאמצת? רק כשאפשר להכריז בגאווה בתקשורת שהם תפסו את הרוצח, כמו במקרה של תאיר ראדה ז"ל. אם זה האדם הנכון או לא זה כבר פרט שולי מבחינתם. אבל אי אפשר להשוויץ בתקשורת אם זה לא רוצח. מה יגידו? שתפסו אדם שתקף נערה שהצליחה לברוח ממנו? זה לא מספיק גרנדיוזי בשבילם.

* כל הכבוד לאמריקאים   26/04/18 | 17:03