המחלוקת היא על שחקנים לבנים שמגלמים גם לא לבנים או, שחקנים סיסג'נדרים שמגלמים טרנסים ועוד מהמגדר הנגדי (כמו אל פנינג ב-3 דורות). במצבים כאלה יש מקום לטענה. כי יש שחקנים לא לבנים או טרנסים, שכתוצאה מהשונות הפיזית כמעט לא יכולים לגלם דמויות שמחוץ למצבם אם אתני או מגדרי ואז אפשרויות הקריירה שלהם במשחק מצתמצמות על אף כישרונם. שחקנים סופר מוכשרים כמו אדי מרפי או דנזל וושינגטון לא יכולים לגלם לבנים או סינים וכו'... המצב קשה פי כמה כשמדובר בטרנסים שאפשרויות התעסוקה שלהם עוד יותר מצומצמות. אבל, לדעתי כשמדובר בנטייה מינית, הדבר אינו דומה - היום יש מספיק שחקנים גאים שמלוהקים למספיק תפקידים באיזה נטייה שהם רוצים. דארן כריס; דניאל דיי לואיס; קייט בלנשט ; גייל הנדוו ועוד רבים סטרייטים אחרים הפליאו בגילום גאים וגאות נהדרים וראויים. ספק אם יש שחקנים גאים ברמה של דיי לואיס... עובדה שפוקס עצמו (במאי ויוצר הנתנקשות בג'יאני ורסאצ'ה) בחר את דארן כריס לתפקיד, יל אף היותו סטרייט. לא עוד, אלא שבמקרים רבים גאה, שמגלם גאים בראשית דרכו, נתקע בטייפקאסטינג ומלוהק אך ורק לדמויות גאות... מה שיוצר אפקט הפוך לקריירה של השחקן.במקרים רבים ההפקה פונה לשחקן מפורסם - כוכב - כדי להבטיח הצלחת הסרט מסחרית. במקרה של סקרלט ג'והנסן, היה צריך להשקיע יותר באיפור שלה או, שבעצם היה עדיף ללהק לתפקיד כוכבת אסייתית - קלי הו או מישל יאהו לדוגמא (הן לא פחות כוכבות מסקרלט ואפילו היתה נחסכת עלות פעלולן כי הן אומניות לחימה מוכרות ומבצעות פעלוליהן בעצמן). לפעמים השיקול המסחרי מוביל וגורם לאנשים לאבד את הראש.

* דני   24/12/18 | 19:21