הזדהיתי עם כל מילה בכתבה. ואני לא בת 15, ולא 14 וגם מזמן לא 13. אני בת 22. ועדיין הבנתי על מה הן מדברות, על החישובים בראש של הקלוריות, על ההלקאה העצמית על כל ביס מיותר. הבנתי הכל. היום נעמדנו חבורה של בנות באוניברסיטה כולן אכלו תפוח. לא אוכל,תפוח. ואפילו חישבו כמה קלוריות יש בו.כל אחת מהבנות שעמדה שם רזה, לא ממוצעת -רזה! (מידה 34-36) , כולן סופרות קלוריות. כולן חוו איזה קושי עם זה בתיכון - היו מהן שלא אכלו, שאכלו בסתר, הקיאו. כולן עברו את זה. אוכלות תפוח ומדברות בערגה על שוקולד. ואנחנו לא בגיל ההתבגרות כבר מזמן. וכולנו דיברנו על זה שהוצאנו מהראש את המחשבות של גיל 15, הבנו שזה לא טוב לנו ועדיין המחשבות בראש. עדין סופרות,לא לחרוג, אפילו לא במסטיק. אנחנו לא מטומטמות יודעות להבדיל בין תפל ועיקר (לצורך העניין זה תואר שדורש 730+ בפסיכומטרי) ועדיין זה לא מדלג על אף אחת. זה מתחיל מהערות קטנות, של אמא שרוהצ בטובת הילדה, שתאכל פחות ג'אנק פוד שתשים לב, ולמה את צריכה לאכול את זה ? מיותר! היא רק רוצה בטובתה ולא מבינה שכל העיסוק במשקל וההערות הקטנות של "את מתחילה להשמין תשימי לב" גורמות בדיוק ההפך, בדיוק לדבר שהן לא רוצות שיקרה. תשימו לב. תפסיקו לשפוט את עצמכן ותפסיקו לשפוט את הסביבה. תנו לנו להיות יפות כמו שאנחנו. גם אם אנחנו לא בדיוק האידאל. טוענים שהמידה הממוצעת של נשים בארץ היא 42-44. אני הייתי 38 כל חיי בערך. מאז שהתחלתי "לתפוח" בכיתה ח לפני כן הייתי מקל. אחרי הצבא היו לי כמה קילוגרמים מיותרים (3) והגעתי למידה 40. מישהו אמר לי שאני לא מספיק רזה וזה לא מספיק יפה. ואיך ירצו אותי ככה. לא הייתי שמנה.היום אני יודעת שלא הייתי שמנה. הגוף שלי חולק ממש טוב. והפרופורציות היו טובות. אבל היום אני נעה על 34-36 (לרוב 36 נדירות ה34) ועדיין אני מפחדת להשמין. כל כך מפחדת שקשה לי לאכול. שימו לב מה אתם מוציאים מהפה, לפני שאתם שמים לב מה אני מכניסה לפה. גם אם אני לא מדהימה, אני בסדר כמו שאני

* בת 22   18/12/14 | 19:15