כמה חיכיתי כבר להשתחרר. לא יכולתי כבר לסבול את הבסיס הקטן והמעפן הזה וכבר היה נמאס לי לראות את אותם הפרצופים כל הזמן. היום הזה נפתח בחיוך ענק, הגעתי לבסיס על אזרחי מושקע וכולם כל כך קינאו! עברתי משרד משרד להחתים את הטופס טרטורים הזה חחח והחיוך לא נמחק מהפנים. זהוווו זה נגמר וכבר אין יותר שמירות ושבתות כל שבת שניה, והנפצות לא מהעולם הזה, ומסדרי בוקר ומסדר ניקיון כל רביעי. הרגשה של חופש ושחרור, באמת שהשארתי את כל הריבים מאחור, ואפילו צחקתי על כל השטויות האלה. וכשיצאתי מהבסיס הפעם האחרונה, הרגשתי צביטה ענקית בלב, כי למרות שאפשר לומר שסבלתי, ולמרות שהזמן לא זז והיה נורא רוב הזמן, פתאום כשזה נגמר אתה מבין שבסך הכל תתגעגע למקום הזה ולאנשים שהכרת בו. שיהיה בהצלחה באזרחות לכולם :) ויאללה דרום אמריקה מחכה לכם

* עדי   17/09/14 | 23:10

לפחות חמישים שנה.

* אורית   25/07/15 | 17:59

* רחלי   17/09/14 | 09:26

* רותם   17/09/14 | 20:05

-הכי טוב לרמות, לנצל, לגנוב, להתקמבן.... בושה וחרפה.

* שי   25/07/15 | 18:01

לקחתם קשה, סה"כ התבדחה.. מה אתם בני מאה או משהו? אשכרה סאחים מביכים..

* מומו   13/07/20 | 07:54