אני נדהמת מכוחות הנפש שלך לעמוד תקופה כה ממושכת בכאב איום ונוראי שמתיש את הגוף ואת הנפש ,שלא וויתרת ,שנלחמת על זכותך לחיות ללא כאב כאחד האדם . אני ,שעוברת תהליך דומה מבינה אותך ללא מילים ...ריגשת אותי עד דמעות כשצפיתי בסרט "לחתוך את הכאב" כמה אומץ צריך בכדי לחשוף את נבכי ליבך, את הסבל שלך ושל כל המשפחה ,את הרגש ,את כל התהליך הקשה הזה.. שמחה עבורך שלא וויתרת ומאושרת שהצלחת להגשים את חלומך למצוא אהבה ולהקים משפחה ופשוט ,לחיות ... מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ,שתדע רק רגעי אושר ושימחה ולא עוד רגעי קושי וכאב , מכל הלב ,הילה .

* הילה   01/12/14 | 01:59

התרגשתי מהעוצמה וההכוחות שיש לך,המשך והצלח

* רחל   29/11/14 | 14:58

הייתי לוחם נפצעתי וכרגע אני במלחמה מתמדת בסינדרום הנוראי הזה, מי שאמר שהוא וויתר לא מבין כמה הבעיה הזו שוחקת כל רצון לצאת, לעבוד, לחיות. לא פעם ולא פעמיים עבר לי בראש לעשות את מה שהוא עשה ולחיות עם התוצאות אבל בלי כאב. אני החלטתי להתמודד עם הבעיה בגישה אחרת וחושב שכל בן אדם שמצליח לשקם את עצמו בכל צורה ולחיות חיים נורמליים לצד המגבלה הוא גיבור אמיתי כל הכבוד מתן על ההחלטה והחזרה של לחיים נורמליים:)

* יואב   28/11/14 | 14:18

ראיתי את הסרט. מרגש מאוד. כל הכבוד. מי יתן ומעתה והלאה חייך יהיו שלווים ומהנים.

* פזית   28/11/14 | 00:06

סיפור מרגש, כואב ולא פשוט... בחרת בחיים ובדרך הטובה ביותר זה בהחלט סוף טוב ( אחרי כל מה שעברת) החתונה וליאור הקטן הם ללא ספק הדובדבן והאושר הגדול בריאות, אושר, סיפוק ושמחה...

* דפנה   28/11/14 | 00:06

אתה גדול מהחיים לוחם אמיתי ריגשת אותי מאוד

* אושרית   27/11/14 | 23:46

רגע, לא יכולת להתמודד עם הכאב אז הורדת? לזה קוראים הרמת ידיים. אבל עכשיו בלי רגל זה ללא ספק נראה יותר טוב, עכשיו אתה גיבור של אנשים

* דורון   31/10/14 | 13:18

רגע, לא יכולת להתמודד עם הכאב אז הורדת? לזה קוראים הרמת ידיים. אבל עכשיו בלי רגל זה ללא ספק נראה יותר טוב, עכשיו אתה גיבור של אנשים

* דורון   31/10/14 | 13:18

* רוני   12/10/14 | 12:42

אנשים מיוחדים בליבנו תמיד כל יום תודה לכם בני בעוקץ ואני גאה יישר כוח וירבו ילדיך אמן

* יפה   10/10/14 | 08:12

פשוט מדהים. ללמוד איך אין דבר שאא להשיג. ולקחת פרופורציות ולהבין מה באמת חשוב בחיים. הכתבה הזו. הבן אדם הזה. שיעור לחיים.

* נעמה   09/10/14 | 20:48

אני פגשתי אותך לפני אולי 4 שנים כשבאת עם ניקי ועם עוד מישהו מהצוות שעובד איתך ללמד אותנו כלבנות. הסיפור שלך מיוחד והוא גרם לי לרצות להתקבל לעוקץ. לצערי לא התקבלתי אבל אני זוכר אותך... חג שמח ומזל טוב על הילד שנולד לך....

* רונן   08/10/14 | 14:48