מי קבע שרק החל משבוע 22 זה מתחיל להיות מצער להרוג את התינוק שלך?

* איש   12/08/16 | 09:29

הפלה מאוחרת כך הרופאים קוראים לזה... זה קרה במחלקת נשים ולא בחדר לידה, חוץ מבעלי לא היה שם איש צוות לידי עד שהעובר נפל. היום אני שנה אחרי, עם הריון חדש בשבוע 31. מצפה ללידה ורק מקווה לצאת בידיים מלאות הפעם. את אישה מדהימה וחזקה!

* ישתבח שמו   07/03/16 | 18:56

* ח.   04/03/16 | 01:31

ושוכחים מאיפה הגיעו.

* אפרת   01/03/16 | 07:57

ונגדל זקן. נסרב פקודה אם נצטרך. נלחם על שמירת השבת בירושלים ובית שמש. ולא נסכים שתשחקו בנו.ומה זה צריך להיות שאמר אומרת בחדשות 2 אתמול. מה זה הפסוקים האלה? למה הילד שלי צריך אותם? ! בורים ועמיי ארצות. מה יש?! תלמדו הלכה קצת. אתם קוראים לעצמכם יהודים? איפה היהדות שלכם? ?מצטערת כך לא מתנהגים יהודים. אלא רק גויים!

* אפרת   01/03/16 | 02:59

* אפרת   01/03/16 | 02:19

* אפרת   01/03/16 | 02:17

* אפרת   29/02/16 | 09:03

בכתבה היא כתבה שהיא הגיעה לשבוע 39...

* בשבוע 38 עושים זירוז אחרת העוברים עלולים למות   29/02/16 | 08:25

כמה פעמים שמעתי חילונים שאומרים שהם שומרי מסורת ושבת. נחרדתי לגלות שאחרי קידוש נוסעים לבלות. חחחח אז איזה שומרי מסורת אתם?! אולי שומרי נסורת חחחח השם ירחם עליכם אבודים שכמותכם!

* אפרת   29/02/16 | 01:22

צריך לקום בחיים. לא להישאר בבוץ. נשים כמו רינת וליאת אומללות. אני בת של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לא טוב לכן אל תגיבו. אני עוד אחזור לכאן. אני עוקבת אחריי התגובות נגדי. אומר שוב את דעותיי. ומי שלא מעוניינת שתתכפפף. כך לא מדברים על אלוקים! רק הוא מחליט לא אתן. מי אתן שתיכעסו עליו. בשנים אחת הוא יחליט ואתן לא ... עדיף לי לשתוק.

* אפרת לרינת.    29/02/16 | 00:26

אלוקים הוא זה שקובע מה יהיה אותך ומה יקרה לך. תישקלי מילים ומעשים. שלא תיצטערי. מציעה לך להיזהר!

* אפרת   28/02/16 | 23:04

רק אחרי שקראתי את התגובות הרבות הבנתי לצערי הרב כמה זה שכיח. שבוע 36..לידה שקטה.. אפילו עכשיו אחרי 10 שנים אני זוכר כל רגע שחיבקתי את התינוק הבלונדיני המושלם וניפרדתי ממנו לכמה דקות שהיו לנו יחד. הזמן עוזר אך לא מרפא.. כתבה וכתיבה מקסימה.

* אסף   28/02/16 | 22:49

עינת את מדהימה מבינה אותך יישר כח!!!!

* סיגל    28/02/16 | 15:02

ריגשת אותי מאוד! אני לעומתך דווקא כן רציתי לראות ולהיפרד. הרגיע אותי לדעת שלא יצאה איזו מפלצת משם. היתה בובה קטנה ויפיפה שפשוט לא שרדה. אכן לידה רגילה עם כאבים וצירים וכל "עסקת החבילה" רק ללא הבכי וללא "הידיים המלאות". אחד הדברים שגם לי הפריעו זה שלא הכינו אותי לחלב. אני עמדתי מול המראה וגיליתי פתאום כתם בחזיה. זה היה נורא. האובדן מתעצם עוד יותר. הימים שלאחר הגילוי עם רטיות של כרוב קפוא קשורות סביב שדיי היו לא קלים לעיקול. אני מודה על שאנחנו חזקות יותר ומתגברות וממשיכות הלאה. לי אמנם יש ילד אחד ולא 5 בלי עין הרע אבל הוכחתי לפחות פעם אחת שאני יודעת גם להביא חיים לעולם. מאחלת לך המון אושר ונחת מהם. ומאחלת לכל הזוגות שעברו ולצערי יודעת שיש כאלה שעוד יעברו, שיהיה להם קל ככל האפשר ושבסוף יגיע האור.

* אתי   28/02/16 | 14:22

את צריכה לחיות באמונה שהכל זה מלמעלה. העוברים הללו היו תיקון. היו אמורים להיות בתוכך 9 חודשים. ולסיים את חייהם. ומי שמבצע הפלות התיקון שלו לבוא בגלגול בתוך האישה לחיות במשך כמה חודשים וללכת מהעולם הזה. זה כואב אני מסכימה איתך. ומאחלת את זה לאוייבים שלנו.ולך אני מאחלת רק טוב וחיים ארוכים ובנים שיחיו בעזרת השם. אבל מכאן ולומר שאלוקים נרדם לא מקובל עליי. תישקלי מילים!

* אפרת   28/02/16 | 13:40

גם אני עברתי לידה שקטה בהריון הראשון. משתקמים אבל אף פעם לא מפסיקים להתאבל...

* חגית   28/02/16 | 07:47

* יפעת   28/02/16 | 02:33

אחרי לידה ראשונה שכמעאט והופסקה ואכ עצירה והפלות ואכזבות נשנותלמדתי ללהעריך את מה שבורא עולם נתן והצלחתי ללדת 8 ילדים מקסימים וורעשניים .תודה לקל

* צביה   28/02/16 | 00:08

הרסת אותי בערב שבת זה, כמה חוזק, כמה עוצמה, איזה ניסיון העבירו אותך, אלוהים! איך אפשר לקום מזה ולהיות מי שאת ? אני קוראת ונפעמת ממך. אחרי הפלה של שבוע 7, ועוד שנתיים של Ivf כושלים, אחד אחרי השני, אחרי השלישי.. והנה אני לפני סיבוב נוסף ושואבת ממך כוחות.. אפשר לעבור הכל, לקום ולהמשיך הלאה. נהדרת שכמותך, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!...

* איריס   27/02/16 | 21:46

עצוב ומשמח יחד. גם אחרי כאב גדול יש בנו יצר חזק מאוד שנאבק לשרוד, להמשיך בחיים למרות....

* דידי   27/02/16 | 20:48

* אורית   27/02/16 | 20:01

היי גם אני עברתי לידה שקטה בהריון ראשון שלי שבוע 40 הבן הבכור שלי מת וגם אני נאלצתי להפרד ממנו אחרי 4שנים של טיפולים פוריות אבל אפשר להתנחם שאחכ הבאתי רצוף בת ותאומים בן ובת ואת האהבה אני מעניקה להם אבדה אף פעם לא שוכחים וזה נחרט בזכרון חזק אבל נסתרות דרכי האל

* רחלי   27/02/16 | 19:54

תודה!!!

* מיטל   27/02/16 | 19:51

* יעל   27/02/16 | 19:28

את אישה עוצמתית ומדהימה! עברת אירוע קשה מנשוא וצורת ההסתכלות שלך על החיים גרמה לי להתפעם! זוג מדהים, תזכו רק לאושר ושמחה כל הימים.

* rufd   27/02/16 | 19:25

ריגשת מאוד. אני כל כך שמחה שמילאת את ביתך בצחוק ילדים.

* מרי   27/02/16 | 18:50

תודה על השיתוף הנחוץ כל כך. ריגשת וחיברת אליך ולכאב.

* אלה   27/02/16 | 18:46

מדהימה

* חני   27/02/16 | 18:28

* הילה   27/02/16 | 18:23

* טלי   27/02/16 | 18:10

אין מילים להסביר את הכאב עברתי את זה לפני 7 חודשיים ילדתי בלידה שקטה הגעתע לבית חולים אם צירים אחרי 10 דקות נכנסתי לבדוק דופק ולא מצאו את הדופק אין מילים לגדול הכאב והסבל גם הזמן לא עוזר יושנים עם זה קמים עם זה

* אורטל ברדוש   27/02/16 | 18:04

עינת אין פה הרבה כתבות טובות ובתור גבר נורא קשה להזדהות עם התחושה שהאישה עוברת בזמן לידה אך הצלחת להעביר את זה בצורה מדהימה ומרגשת!!

* גיא   27/02/16 | 18:01

* כל כך מיוחדת   27/02/16 | 17:11

בשלב כלשהו לא ראיתי את הטקסט מרוב דמעות.

* דורה   27/02/16 | 16:58

* ...   27/02/16 | 16:53

לא מסוגלת לדמיין את הכאב גם אני אמא

* וואוו כואב כל כך   27/02/16 | 16:26

חוויה מטלטלת שאף אחד לא בוחר אבל מרגש לקרוא על הכאב השבר האכזבה הצער- וההתמודדות. תודה שגרמת לי להרים את הראש מהקיים ולהבין ששום דבר מזה לא מובן מאליו. תודה על הכנות והאומץ הגדולים.

* לירוו   27/02/16 | 14:35

* אבא לשניים   27/02/16 | 14:32

* רק טוב   27/02/16 | 13:35

כל שורה שקראתי גמרה אותי! העצבתי שמחתי והתרגשתי איתך חבל שסאת כתבה בת כמה שורות בקלות זההיכול היה להיות ספר טוב.

* נירה   27/02/16 | 13:13

את מדהימה. נורא נורא מרגש ועצוב. תודה על השיתוף!

* גל   27/02/16 | 11:51

קראתי את הכתבה, והבנתי כמה את אישה חזקה, ומדהימה.

* עמית   27/02/16 | 11:19

* לינויי   27/02/16 | 11:09

* לינויי   27/02/16 | 11:09

כואב... כוחות של אישה!!

* רחלי    27/02/16 | 10:40

כתיבה מאד מרגשת שגם אותי לוקחת הרבה אחורה..זה קרה לפני 32 שנה.סוף חודש שמיני.רק אז התגלה שיש לבצע הפסקת הריון!!השמיים נפלו עלי והייתי רק בת 22!!הריון ראשון!! נתנו לי טשטוש והייתה לי לידה רגילה שבסופה גם אני נותרתי ביידיים ריקות וכשמסביבי בחדר הלידה בכי של תינוקות מלידות אחרות.לא נתנו לי לראות את התינוק שנולד מת.לא איפשרו לי להיפרד.אני כן רציתי לראות ולגעת.אמרו שכך עדיף.לא לראות.היה שבר ובכי מאד גדול.. לאחר תקופה מסוימת נכנסתי שוב להריון ויש לי תודה לאל שתי בנות אבל הצלקת נשארה לכל החיים.והיא עד היום יושבת לי במחשבות..אילו רק יכולתי לראות ..אילו רק היו אומרים לי את מין היילוד..ומדוע הייתי צריגה ללדת ולשכב לאחר מכן עם נשים שילדו וחיבקו את תינוקם בעוד אני נותרתי בידיים ריקות.במהלך השנים גם הנישואים נסדקו ..התגרשתי.הבעל לשעבר לא היה אדם תומך דואג ואיכפתי.אדם שלא מביע רגשות ולא ראה באותו זמן של השבר של חיי לאיזה תהומות ירדתי ולא עזר כדי לחלץ אותי משם.בכוחות עצמי חזרתי לחיים.רציתי ילדים ומיד.ואכן זה קרה .אבל משהו תמיד ישאר שם.שבר כזה טורף את כל הקלפים..ולוקח את שמחת החיים.את לא נשארת אותו בנאדם. רק מי שעברה את זה יודעת ומבינה

* @@   27/02/16 | 07:02

מרגשת, כואבת, מרתקת. כל כך שמחה שהצלחת להקים משפחה לתפארת.

* רותם   27/02/16 | 02:51

כתבה מרגשת ביותר.... לא הייתי בסיטואציה כזו אבל כן בסיטואציה של כמיהה לילד.... כמה זה לא מובן מאליו וכמה צריך להודות לאל כל יום על הילדים שיש לנו....וכמה את צודקת אין כזה דבר ילדים בלי רעש.... מאחלת לכל ההורים שילדיהם לא יפסיקו להרעיש!!!!

* אמא מאושרת   26/02/16 | 23:11