תגובות (31 תגובות ב-22 דיונים)
22.
אולי את יכולה לשתף מה קרה מאז? איך התפתחו מאז היחסים ביניכם?
08/03/21 | 21:50
21. אצלי מעדיף את אבא כצ'ופר
אבל כשחולה.. באמצע הלילה.. כשעייף... נודקניק.. רעב וכו.. וכו צועק אממממאאא!! לשחק ולכייף זה עם אבא.אני המובן מאליו מבחינתו לדעתי הוא בכלל לא קולט שאני הולכת או חוזרת לא מייחס חשיבות מבחינתו אני תמיד שם. אבא בא מאוחר ורואה אותו הרבה פחות לכן זה צ'ופר
13/06/17 | 21:47
20. אצלנו אותו דבר
גדול כמעט ולא נותן לי לנשק ולחבק אותו, קטן מוכן כל יום לשבת עלי ורק לנשק ולנשק ולנשק..
19/01/14 | 13:30
19. אויש איזה שטויות
אני בטוחה שהוא אוהב אותך ושאת אמא מדהימה ושאין לך מה לדאוג.
אולי את צריכה לעבוד יותר על הקשר שלכם אבל אני אומרת לך בוודאות שגם אם הוא חסר רגשות אולי זה מצביע משהו על האופי שלו. (אני בטוחה שהוא ילד מקסים)
בהצלחה
24/11/13 | 11:14
18. נו, זה ברור. מישהו בגן הקריא לו את הטורים שלך
והוא קלט כמה את "שמחה" שהוא נולד, וכמה קל לך איתו ועם אחיו, וכמה "אושר" הוא הכניס לחייך. והיחס אליך הוא בהתאם.
24/11/13 | 09:58
כן
כי רק אמהות שמאושרות מכל צרחה של הילד שלהן בשתיים בלילה, שקל להן נורא עם הילדים שלהן ושמספרות לכולם כמה החיים לפני הילדים לא היו שווים לחיותם ראויות לאהבת הילדים שלהן.
24/11/13 | 16:38
17. איזה ילדים!
מתוקים ומקסימים!
לטרוףףף
24/11/13 | 08:59
16. לא בהכרח חולף
כשבני היו קטנים עבדתי במשמרות ולא הייתי הרבה בבית. בני הבכור הראה העדפה ברורה לאביו ואני חשבתי שזה טבעי , בעל זאת הוא היה הדמות הקבועה בבית, זה שנמצא כל לילה וכל בוקר. זה היה קיצוני ברמה שפעם אחת חזרתי הביצה אחרי משמרת ובני שהיה עם מטפלת בבית בא בריצה מחדרו לקדם את פני הבא וכשראה שזו אני נשכב על הארץ ובכה.
זה קרע את ליבי וזו היתה אחת הסיבות שברגע שיכולתי עברתי לעבוד במשרה הרבה יותר קלה למרות הפגיעה הברורה בהתקדמותי המקצועית.
היום בני הבכור בן 13. אני לא אומרת שדבר לא השתנה אבל למרות העובדה שמאז שהוא בן חמש אני הרבה יותר בבית, אני הדמות הקבועה, זו שהולכת לימי הורים, עוזרת בהתכוננות למבחנים, נמצאת כל הזמן כדי להסיע לחוגים, תומכת ועוזרת הפתרון בעיות... למרות כל זה הקשר בני לבין בני אמביוולנטי, יחסי אהבה- שנאה . מצד אחד הוא נעזר בי, שואל הרבה שאלות, מתייעץ ומצד שני בכל דבר קטן רע שקורה הוא מאשים אותי ומשתלח בי.
היחסים עם בני השני, שגם בינקותו לא הייתי נוכחת , שונים בתכלית השינוי. וזה כנראה נובע מהשוני באופי הילדים.
הבכור מאוד דומה לי באופי והדמיון גורם לחיכוכים.
זו המציאות והיום אני יודעת שזה לא קשור לעבודתי , זה פשוט לא ישתנה...
24/11/13 | 07:54
גם אצלי זה ככה
מתפללת שזה ישתנה
10/01/17 | 22:45
15. הוא מקנא באח שלו
זה שקוף
24/11/13 | 07:09
14. הסבר לתגובתי
בוודאי שהארעיות שבגיל הצעיר קיימת ותפקידה לשרת את צרכיו של האדם, לכן, ככל שאנו כבני אנוש, מתבגרים, החוויות שאנו צוברים נצרבים עמוק יותר בתודעתנו. אכן כך.
אבל, אל לנו להישאר מנוחמים מידיעה זו. תגובתי הייתה על מנת לעורר את האמא היקרה לבחון את התנהגותה והשפעתה על הילד היקר. הידיעה ש״זה זמני״ אכן מנחמת אך אין תפקידה להביא לשאננות. אנו כהורים, חייבים להמשיך לעבוד על עצמנו ולהיות ערנים לצורכיהם של הילדים, כל ילד לפי צרכיו. כמובן ללא הסטריה, אך עם השאיפה להשתפר. באשר לצרכים של הילד- ברור ברור ברור שילד צריך לשחק, להינות, הצגות וסיפורים, אך כוונתי הייתה שישנם דברים בסיסיים יותר כגון: הקשבה, סובלנות, רוגע, הערכה, כבוד, בדיוק מה שאנו בני אדם בוגרים צריכים.
23/11/13 | 23:05
13. יווו את גדולה
אני ממש מזדהה איתך , זה בול מה שקרה לי השבוע ,
כנראה שגברים אוהבים ביצ׳יות מלידה ;-))
23/11/13 | 21:12
12. אמא יקרה - כדאי שתתחילי להתרגל
אמא יקרה - אני אמא לשני בנים בוגרים וכבר סבתא לנכדים , גם הבנים הכרוכים אחרי אמא , מתרחקים מאמא בכל , מיני שלבים , ובדרך כלל הם נזכרים ומאוהבים בה כשהם בני 80 ואמא כבר איננה . כנראה שזה דרך הטבע .
כך שגם אני שבני היו מאוהבים בי כשהיו ילדים עכשיו כשבני בוגרים לא פעם אני נעלבת מהתגובות שלהם , עושה חשבון נפש של תפישת מרחק והתקרבות ומשתדלת לא לקחת ללב . בעיקר אם את אמא לבנים , תדאגי לעצמך
23/11/13 | 19:45
11. כשהיינו קטנים לא אהבנו את האוכל של אמא ואני זוכר שהייתה בוכה היום אנחנו מתים עליה ועל האוכל שלה בעולם
23/11/13 | 11:11
10. כשהוא יגדל עוד קצת הוא לא ישאר ככה
23/11/13 | 11:09
הוא יאהב אותך פחות -
24/11/13 | 09:53
9. אצלי בדיוק אבל בדיוק אותו דבר!!
כן, מעציב לפעמים אם כי לא נורא אם באמצע הלילה הוא מבקש את אבא :) יש לזה גם יתרונות .. לפחות לפי מה שקורה אצלי, נראה לי שזה קשור לדומיננטיות של האב בגידול הילדים, אצלנו הוא לא ׳עוזר׳ הוא עושה בדיוק כמוני, מקלח, משחק, מאכיל , מחנך... אני יכולה רק לנחם ולהגיד שזה השתנה עם הזמן
23/11/13 | 07:27
8. תודה על הכנות-נועה
22/11/13 | 22:09
7. חרדת נטישה
נבו בן שנתיים וזה הזמן שמתיחלה להתפתח אצל הילדים חרדת הנטישה ופיתוח העצמי שלו. בתקופה הזו נולד לכם במזל טוב בן נוסף ונבו הרגיש נטוש מכיוון שרוב תשומת ליבך עברה, באופן טבעי, לרך הנולד ולצרכיו ואילו תשומת ליבו של אביו נשארה כמעט ללא שינוי, כנראה. שיתופו של נבו בתהליך הגידול של ניצן יכול היה לעזור מאוד כמו גם הכנה ארוכה וטובה (זו דעה ולא ביקורת כי אני לא יודע מה נעשה לפני הלידה ולאחריה).
חוץ מזה נבו גם מרגיש את השינויים ההורמונליים שעבר גופך ולתחושתו הם אינם מעידים על יציבות ולכן הוא מחפש מישהו מוכר, שאינו נטש אותו ע"פ תחושתו ונשאר יציב. אבא.
22/11/13 | 21:41
מעניין מאוד.
השכלתי. תודה (:
22/11/13 | 23:49
6. לדעתי זה קשור לתקופת הלידה. הילד הרגיש נבגד.
גם אצלי קרה דבר דומה, למרות שהרעפנו עליו תשומת לב וכו.
הוא הרגיש שאמא נטשה אותו, ועוד בשביל בייבי אחר וחדש.
אצלנו עזר כשסיפרתי לו כמה הוא הילד הגדול והאהוב שלי, ושתמיד אני אוהבת אותו, גם כשאני רחוקה וגם כשאני קרובה.
22/11/13 | 12:56
5. :)
עצמאי,בעל אופי וחריגות מבורכת.ללא ספק עדיף על הנורמל שהולך שבי אחרי אמו.
מיוחד ויהיה עוד יותר מיוחד שיגדל.
22/11/13 | 12:28
4. איזו אמא יפה
22/11/13 | 10:49
3. מקסימה....
גם הבן שלי אוהב את אבא, ואת אמא גם..מעריץ ונושם את אבא שלו ברמות קשות, אבל אמא זה אמא והאהבה שם ובגדול, ככה זה. תתנחמי שבעלך אבא טוב ובחרת היטב. שבת שלום.
22/11/13 | 10:37
2. איזה טרחנות
22/11/13 | 10:30
1. מצטערת להגיד אבל..
האסכולה שדוגלת ב״זה דבר זמני״ ומורידה מהבנתו וערכו של הילד. נכון, אולי זה יעבור.. ואולי זה רק זמני.. אבל אולי גם לא. ילד בגיל הזה מבין מצויין את הרצונות וההרגשות שלו. אם הוא מתרחק להערכתי יש סיבה. ילד צריך הרבה פחות מהצגות, סיפורים ונישוקים כשכואב. אבל הפחות הזה צריך להיות מדוייק. ״חנוך לנער על פי דרכו״ זו לא סיסמה. צריך לבדוק את הצרכים המדויקים של הילד שלך. ואם הוא מתרחק, הוא מנסה לאותת לך לעשות עם זה משהו.
22/11/13 | 09:32
לא הבנתי
מה את מציע לעשות?
22/11/13 | 11:34
אוי כמה שטויות
בגיל הזה ילד צריך את הקרבה של ההורים: להשתעשע, לקפוץ, לרקוד, חיבוק אוהב וזמן איכות!! ילד בגיל הזה לא מבין מצויין! הוא מפתח את האני העצמי שלו והכל תקופות בחיים ונתון לשינוי!
22/11/13 | 19:57
זה לא נכון ילד כן משתנה בגיל הזה
23/11/13 | 11:10
את טועה.
זה זמני. את טועה. תגובה 5 יפהפיה.
23/11/13 | 19:31
הסבר לתגובתי
בוודאי שהארעיות שבגיל הצעיר קיימת ותפקידה לשרת את צרכיו של האדם, לכן, ככל שאנו כבני אנוש, מתבגרים, החוויות שאנו צוברים נצרבים עמוק יותר בתודעתנו. אכן כך. אבל, אל לנו להישאר מנוחמים מידיעה זו. תגובתי הייתה על מנת לעורר את האמא היקרה לבחון את התנהגותה והשפעתה על הילד היקר. הידיעה ש״זה זמני״ אכן מנחמת אך אין תפקידה להביא לשאננות. אנו כהורים, חייבים להמשיך לעבוד על עצמנו ולהיות ערנים לצורכיהם של הילדים, כל ילד לפי צרכיו. כמובן ללא הסטריה, אך עם השאיפה להשתפר. באשר לצרכים של הילד- ברור ברור ברור שילד צריך לשחק, להינות, הצגות וסיפורים, אך כוונתי הייתה שישנם דברים בסיסיים יותר כגון: הקשבה, סובלנות, רוגע, הערכה, כבוד, בדיוק מה שאנו בני אדם בוגרים צריכים.
24/11/13 | 08:25