פתאם מבינים שיש עוד ועוד נשים שחיות את האימה ולא יכלות לדבר. אל תפסיקו לדבר ואל תתנו שישתיקו אתכן

* מיש   27/08/14 | 00:32

רוצה לומר לך תודה ענקית. כמי שעברה את הגיהינום הזה. התיאור שלך כל כך מדויק כל כך מבטא את הרישום העמוק בנפש שלא נמחה לעולם.כל כך הרבה אומץ דרוש להיות.על גילוי עריות אכן צריך לצרוח בחוצות העיר. ניצה סקולניק מחברת הספר ״ שלום לך מסה הקטנה״ מחבקת ומעריכה

* ניצה סקולניק   26/08/14 | 16:34

או געגוע. למעשה נגעלתי מעצמי ככ שעד היום אני סובלת מאנורקסיה נורבוזה אני לא יכולה להיות מינית, או בקשר אישי כלשהו. ועברו יותר מ-15 שנה

* גם אני הייתי שם   26/08/14 | 11:52

קראתי בעיון רב את הכתבה, אין ספק שזה נשמע סרט כואב קשה וחשוב, למרות שאני בטוחה שיהיה לי מאד קשה לצפות בו אחפש אותו בקולנוע.. נקרע הלב לדעת לשמוע ולקרוא על נשים/ ילדות/ נערות שחוו או חוות סבל כזה... אין גבול לרוע האדם...

* רתם   26/08/14 | 10:13

הייתי שם באופן מסויים. אלימות ונגיעות אסורות. לא יכול לקרוא לזה גילוי עריות או אונס, אבל מערכת יחסים לא בריאה בתוך המשפחה. המון צלקות והשלכות לכל החיים על כל האחים והאחיות. ישנם ביננו שבחרו להדחיק, לפצות, להרים ידיים או לטפל, אבל המשותף לכולם זה שהמשכנו הלאה, לא נתנו לזה לחלחל לכל המקומות, מי יותר ומי פחות. המפתח הוא קבלת העבר, הגברת מודעות עצמית וסביבתית, השתדלות וקבלת ההווה. להישאר במקום המפוחד או הנקמני, פירושו של דבר התכחשות למה שקרה. ניסיון לתקן אבל לא ממקום מתוקן. עם זאת, גם זה סוג של הסתגלות ואינני שופט אף אחד. אבל רק שתדעו, שלפעמים מסרים כגון אלו רק מעוררים מחדש ציד מכשפות. לא פעם נפגעתי מאלו שנפגעו בעבר ומנסים לנקום. לא מבינים באמת את ההתמודדות. נשארו במקום הפגוע ומתחפרים בו. בסופו של דבר הם הנפגעים העיקריים.

* סטנד ביי   26/08/14 | 08:12

הורידה לעצמה איזה עשר שנים.

* מיכל   26/08/14 | 04:16

הרסת אותי,אלוהים ישלח לך רפואה שלמה אני לא מפסיקה לבכות בגללך.

* דנה   26/08/14 | 02:18

* גילי   26/08/14 | 00:30

* מאקו הפתעתם. בדרך כלל אתם כותבים על ג׳אנק   26/08/14 | 00:09

סופסוף יצא סרט העוסק בנושא כאוב זה! אני מקווה שאנשים יבינו בתמצות אפילו את הסבל שבחורות כאלו עוברות... זהו סבל מתמשך שרק נשים שעברו את זה יבינו. השתיקה המתמשכת, הזיכרון שנימחק, הפלשבקים, התחושת אשמה וגועל ,הבלבול ברגשות כלפי התוקף- שנאה מלווה בחמלה וכו'. כל אלו הם רק חלק של הדברים שאישה שעברה סיוט שכזה חווה במהלך חייה.בתור מישהי שחוותה משהו דומה אני מבקשת מכל הסביבה של הנאנסת להאמין לה. גם אם הדבר אינו ניתפס וזה לא נישמע לכם אמין במיוחד, תאמינו או לא דברים כאלה קורים. ואם הנאנסת בחרה לשתף אתכם בזה אתם לא מודיים לכמה כוחות זה שאב ממנה. חשוב לי לאמר לכם כי כאשר דבר כזה קורה לילדה בתוך המשפחה רוב הסיכויים שהיא לא תדווח כי מבחינתה לא יאמינו לה. ברוב הפעמים היא רואה בתוקף כקרבן והיא תעדיף שלא לצאת "רעה" ולהשליך אותו לכלא. ילדות לא מבינות את חומרת המעשה ואת החשיבות של גופן וכך הן גדלות, עם דימוי עצמי נמוך ועם הרס עצמי. הדבר היחיד שאני מבקשת זה שתיהיו בשבילן תמיד; ולא רק באותו חודש ובאותה שנה אלא כל החיים כי גם אם הילדה גדלה ונעשית אישה, הילדה הקטנה והפגועה נישארת איתה תמיד .

* אנונימית   25/08/14 | 23:18

את חושבת שזה מאחורייך שהחיים ממשיכים ואז הוא בא לך בחלומות במקרים אחרים את הפנים והנשימות המאומצות הבהלה ותחושת חוסר האונים אף אדם שלא היה שם יוכל להבין ההלם והאלם,כל כך הרבה פעמים מתפרסמים מקרים ששנים לוקח לנאנסת לדבר הפחד משתק,החרדה משתלטת ובתוך כל זה את נאבקת בו שטוען שאת משוגעת בורה ומדמיינת לבין הקול מתוך המהסה אותך לשתוק כי זו בטח אשליה. עמוק בלב את יודעת את האמת גם היום בגיל 27 אני ישנה עם עין פקוחה המראות והאימה לא יעזבו לעולם.

* הייתי שם   25/08/14 | 23:11

* התרשמתי   25/08/14 | 22:38

וחושבת שטוב שעשו כזה סרט. לא הולכת לראות כדי לא להתמוטט אבל יודעת לכתוב את הסרט הזה לבד בעצמי.

* ילדה אחת בת 28   25/08/14 | 20:16

* עברו הלאה   25/08/14 | 19:18

* אבא   25/08/14 | 16:19