להורה יש 2/3 ילדים ולמורה יש כ-35 תלמידים, איך לעזעזל אמורה מורה לראות כל דבר שקורה לילדים אבל האחריות מוסרת מההורים? הורים תעשו לי טובה תשמרו יותר על הילדים ותדאגו שלא ילכו אחרי טרנדים חולפים. ובאשר לאישה בסרטון, ליבי איתך עם החויות הלא פשוטות שעברת, יחד עם זאת עליך מוטלת החובה לקום ולנסות לשפר את חייך . לכולנו יש בעיות ופגיעות שעברנו בילדותנו, מי בפגיעה מינית ומי בהזנחה, התעללות , מכות , חרמות הגירה וכ"ו אך האחריות לא יורדת גם מכתפינו . לפי הסב טקסט ניתן להבין שאין לך כלל אחריות על חייך כיאלו עדין נשארת בת 5 . אם זה היה המצב על כל אדם שחווה דברים טראומתים אז כולנו הינו יושבים בחדרי פסיכולוגים ו"בוכים" על מר גורלנו .

* נתנאל 13    29/06/18 | 07:50

ובחינוך המיוחד יש מעט ילדים בכיתות (פלוס סייעות ומורה נוסף), אבל הם לוחצים על ההורים לסמם את הילדים עם תרופות כדי שהילדים יהיו זומבים שקופים. העיקר שיישבו בשקט (הבן שלי לא ממש משתולל ומפריע...). אם הם ממש לומדים משהו זה פרט שולי מבחינתם. לתרופות יש תופעות לוואי (חלקן מסוכנות) ונזק בריאותי מצטבר. לא תמיד התרופות נחוצות ולפעמים הן גם לא עוזרות או בכלל עובדות הפוך. כשאני שואלת את המורים והמנהלת אם היו נותנים תרופות גם לילדים הפרטיים שלהם, הם לא עונים לי. הם גיבורים על הילד שלי. בתחילת שנת הלימודים, הדבר הראשון שהמנהלת אמרה זה: "הורים יקרים, הכי חשוב, לא לשכוח לתת לילדים את התרופות שלהם".

* בגלל עומס בכיתות   30/06/18 | 12:59

עצוב ממש לקרוא מה שעברת. וכן מה לעשות מוקים הם אנשים שפוגשים בילדים של ישראל יותר מחצי היום והגיוני שדווקא מורים שההיכרות שלהם עם התלמיד יכולה לביות ארוכה ןעמוקה דווקא הם יזהו מצוקה אצל תלמיד ן תלמידה. ונכון העולם רודף אחרי ציונים מצויינות וכל מה שבסגנון. היא לא מאשימה את מורים אלא את המערכת שרודפת אחרי מצויינות ולא רואה את הילד עצמו. לצערי צודקת. כמה םעמים אני שואלת את עצמי האם יש תלמיד או תלמידה שיושבים בכיתה שלי שפגועים ולא מספרים.

* מורה   28/06/18 | 20:59

כי בעלי לשעבר ("המקסים") ידע שאני עברתי תקיפה מינית ואח"כ אונס (שני מקרים שונים שאין ביניהם קשר) והוא לא היה מבין ותומך. התעלל בי נפשית משך שנים (עד היום) למרות שידע על המקרים הנ"ל וגם על ילדות קשה רצופת אסונות וטרגדיות (אב מכה ומתעלל בי ובאמא, מחלה ומוות של אמא בגיל מאד צעיר ועוד צרות). כשהיינו נשואים והיה מקטר על שטויות (למשל על המזכירה המכשפה במשרד שבו עבד), הייתי אומרת לו שיפסיק לקטר כי לא חסר לו כלום בחיים והוא לא יודע מה זה צרות אמיתיות. מה ענה לי האידיוט? "כן, אני יודע, רק את מסכנה". אדם רשע, אטום וחסר לב.

* אז   28/06/18 | 20:21

* נעמי   28/06/18 | 19:09

* צודק   28/06/18 | 16:15

* ולהקטין כיתות   03/07/18 | 19:09

היא אינה מאשימה את בית הספר אלא מנסה לפקוח את עיניהם של המורים/ות בבית הספר ולפתוח את ליבם גם לילדות השקטות. לדבר איתן , לשאול , ולא להסתתר מאחורי התרוץ שהילדות הסתירו אז הן אשמות.

* מיכל   28/06/18 | 15:32

זה נכון שיש רצון של המערכת ״להכיר כל ילד ולהגיע אליו״, שאגב גם זה ניתן לפרשנות של איש חינוך זה או אחר. הענין הוא האיך. היא מעבירה מסר מאד חשוב שעשוי להציל ילדים, היא מדברת על האיך. זה נכון שלא מוקצה מספיק זמן להיכרות אישית ומעמיקה של אנשי צוות חינוכי עם תלמידיהם, ובעיקר נכונה העובדה של מירוץ אחרי ציונים והצטיינות לימודית. מצבים כאלה לא צריכים להיות נתונים רק לאישיותו והשפעתו של מורה זה או אחר או שיש בתחושותיו כדי להבחין בילדים במצוקה. לא כל המורים והמחנכים מצליחים לזהות את המצוקה וזו עובדה קיימת, גם בסיפור כמו שלה. גם אם מורים עוברים סדנאות מקוצרות, זה עדיין לא מושרש מספיק בתודעה של המערכת החינוכית. היא צודקת בזה שמערכת החינוך משקיעה משאבים אדירים ומתכווננת כולה לטיפוח מצויינות וקידום הישגים ועל כך היא נמדדת כל הזמן. היה טוב יותר אם היה מנגנון כזה שמשקיע את אותה אנרגיה בחלקים הרגשיים של תלמידים ולאו דווקא רק לצורך מקרים קשים כפי המתואר. להרבה מאד ילדים יש קשיים רגשיים לא מטופלים כי אין מספיק זמן ואין מספיק משאבים ובעיקר אין מספיק תשומת לב וחשיבות כמו בתחום הלימודי. אחד המסרים שלה שילד שלא פנוי ללמידה לא יכול לממש את מלוא הפוטנציאל שלו הוא מסר נכון מאד. זה שהיא היתה ״שקופה״ לדעתה, לא קשור תמיד לאלו מחנכים היו לה, כי אם היה קיים מנגנון המטפל באופן שיטתי ומבחין באופן שיטתי בתחום הרגשי כפי שיש בתחום הלימודי, היה אפשר להציל הרבה ילדים וגם לטפל בטיפול משמעותי בחלקים הרגשיים, שישפיע על מימוש התחום הלימודי. אם היו שמים דגש משמעותי שכזה אז גם פגיעה שמוסתרת היטב יכולה היתה להיחשף באמצעות האמון שילדים יוכלו לתת במערכת. כשילד כזה שם לב שלצוות החינוכי יש סדרי עדיפויות והעצמה של תלמידים מצטיינים הוא מבין שיש התכווננות להצטיינות לימודית ופחות לטיפול בתחום הרגשי. יעידו יועצים חינוכיים שאין להם פניות לכל הקשיים הרגשיים או לפניה של ילד לשיחה עם היועץ החינוכי ואין הרבה אפשרויות לשיחות אישיות גם כשמורה פונה ליועץ בנושא של ילד זה או אחר, הוא מבין שיכול לקחת זמן רב עד שהילד יזומן בכלל לשיחה. אני חושבת שמסר כזה חשוב שיחולל שינוי גם בתפיסה של המערכת. ציונים זה חשוב, אבל הם לא חזות הכל. לדעתי כן יש אפשרויות ורעיונות איך לשנות את התפיסות במערכת החינוכית ואיך לבנות אקלים בית ספרי שיאפשר לבנות אצל התלמידים אמון רב יותר. יש לא מעט אנשי חינוך ואנשים מתחום הפסיכולוגיה ומתמחים בנושא ארגונים, כדי להעלות רעיונות לשינוי. כל הכבוד לה על הפניה האמיצה שלה לשר החינוך ואני חושבת שהוא צריך לאמץ את המסרים האלה לכדי שינוי.

* מישהי   28/06/18 | 15:41

היא מדברת על זה שלא הרגישה בנוח לפנות לאף אחד מאנשי הצוות בבית הספר, וזאת בעיה קשה. כל ילד חייב להרגיש בטוח בבית ספר וחייב שיהיה לו לפחות מבוגר אחראי אחד משמעותי שעליו הוא סומך. לכל אורך שנותיה בבית הספר 12שנים, לא הצליחה למצוא אחד כזה! זה נורא

* ענבל   28/06/18 | 15:45