תגובות (14 תגובות ב-11 דיונים)
11. 1 -3 אמהות ללא יכולת לדחות סיפוקים
מיכל את צודקת במיליון אחוז. תסתכלו היום מי נמצא בחוגים של ספורט הישגי... הילד שבפעם הראשונה נתקל בהיערה או צעקה של המאמן, חוזר הביתה בוכה, ובמקרה הטוב הילד לא חוזר לחוג. במקרה הגרוע ההורים וקרובי המשפחה באים לחוג "להראות למאמן מה זה", מאיימים בתביעה בבית משפט או פיטורין מידיים של המאמן. הורים יקרים, אתם צריכים להבין שהחיים יזמנו לילדיכם המון סיטואציות מאכזבות וכואבות... אתם אלה שצריכים לתת לילדיכם חום ואהבה, לחבק ולנחם אותם בבית! והילדים צריכים ללמוד להתמודד עם התסכולים.
17/11/12 | 15:57
10. מיכל את חייבת לקרוא
אני כבר סבתא אם לשלושה שהיום בני 30+, כשילדי היו קטנים היה צפוף וקשה כי עבדתי במשרה מלאה וגם למדתי כשהקטנה שבהם הייתה בת שנה וחצי הסתובבה סביבי הלוך ושוב עם קלמנטינה ביד חשבתי שמצאה משחק כדור חדש ואני שהייתי עסוקה עם עוד שני ילדים אומרת לה עוד שנייה אחת,,וכאשר התפניתי סוף סוף ראיתי את הנסיכה יושבת עם קלמנטינה שהספיקה לחורר עם האצבע הקטנה ושותה מיץ ישר מהפרי,,, חברתי מ' שבאה ללמוד אתי למבחן זוכרת עד היום את המחזה, הייתה המומה מהתושייה של הקטנה, ומכל השלושה שאני מאוד מאוד אוהבת נראה לי שהיא יצאה יותר סתגלנית ויותר נוחה לעצמה ולאחרים ואולי זה רק לטובה שלא תמיד היה לי זמן לפעמים זה רק עוזר לו למצוא דרך יצירתית, שתשרת אותו בבגרותו תאמינו לי מניסיון אישי.
17/11/12 | 07:27
9. אני גם חושב שאנחנו מחנכים דור שאוהבים לרצות אותו
ולגבי התגובות למטה מנשים אחרות , ראבק קצת היגיון ... אם דעתכן שונה אז בסדר מותר להגיב ספציפית לכתבה ולכתוב מה לדעתכם כדאי לעשות, אבל לכתוב שטויות כמו: ״ ירד לי ממך מיכל ״, או ״יאכזבת אותי״...מה נסגר ??
17/11/12 | 07:18
8. השלמה והבהרה לתגובתי
צרכי תינוק הם אוכל, שינה, גירויים והמון המון חום ואהבה!!! אבל באיזה שלב טיפול הופך לפינוק? ומאיזה גיל אפשר ללמד תינוק/ילד דחיית סיפוקים?
17/11/12 | 03:57
7. שאלה למיכל
מיכל שלום, אני אמא טרייה (בני בן 3 חודשים). לפי מיטב הבנתי לתינוקות אין יכולת למניפולציה אלא צרכים (אוכל, שינה וגירויים). אבל עד איזה שלב מענה על דרישותיו ללא דחיות הוא טיפול ומתי זה הופך לפינוק??? לדוגמא: תינוק שבוכה מחזיקים אותו בידיים כי הוא צריך הרבה חום וקירבה לאמא. אבל אם ארים אותו כל פעם שיבכה הוא הוא יתרגל??? באיזה שלב מענה לצרכי הילד הופך מטיפול לפינוק? באיזה שלב אלמד אותו דחיית סיפוקים?
17/11/12 | 03:32
6. כתבה נהדרת ומאוד הגיונית! תודה רבה!!
17/11/12 | 02:50
5. לשלוש ההערות שמתחתיי
שלוש אמהות יקרות, אנא, קיראו שוב את הפסקה השנייה של הטור. כתוב שם בפירוש שביתי ואני היינו עסוקות באותו רגע ולכן לא נענינו לאיתי המתוק מיד בפעם הראשונה. אותי אפשר להאשים בהזנחת נכד? בחייכן ! קיראו שוב את הטור, קיראו את המסר, אל תתעסקו עם הרגשות שלכן אלא עם ההבנה שמגיעה בעקבות מציאות כל כך שיגרתית. לעיתים אנחנו לא נענים לילדים שלנו כי הידיים שלנו עם שקיות מהסופר או כי אנחנו בדיוק בשירותים או כי אנחנו מגרגרים לתינוק החדש. באמת, בנות, תהיינה מציאותיות. זה בסדר לא להסכים איתי. חצי מהעולם מסכים איתי וחצי לא , וזה בסדר, אבל אנא, היו עינייניות!
17/11/12 | 00:37
4. כרגיל מסכימה איתך מיכל
מיכל, שמחה לראות שענית להערות 1-3. אני מרגישה שאנשים שמאמינים בצורת החינוך עליה את מדברת הולכים ונעלמים מהעולם. היום כל הורה מנסה להיות חבר של הילד שלו בעוד ילד ב3 לא צריך "חבר" בן 30 אלה אם ואב שינחו אותו וילמדו אותו איך להתמודד עם החיים.
התגובה של ביתך הייתה נפלאה בעיניי. היא לא נכנסה למלחמה או הרימה את קולה (דבר המצביע על איבוד אשתונות) אלה הבהירה לעולל המקסים שדרך ההתנהגות שלו לא מקובלת בצורה נעימה. צורת הדיבור הזו מאוד מזכירה את החינוך הארה"ב (באזור בו אנחנו חיים בצפון קרולינה) בו נותנים המון משקל לדיבור והסברה. ילד לומד שהוא לא ישיג דברים בצעקות אלה אם ידבר ויסביר מה הוא רוצה. וגם אז לא תמיד יקבל מענה לבקשתו כי לא כל דבר שיבקש אפשר או רוצים לספק.
יישר כוח וכל הכבוד לביתך ולך :)
17/11/12 | 00:23
3. פעם ראשונה שאני לא מסכימה
אין בין דחית סיפוקים לבין הסיפור עם הנכד שלך. אני מסכימה שלא צריך לתת לילד כל דבר והוא צריך לדעת שיש גבולות לבין לתת יחס לילד במיוחד אם יש לו אח חדש. כל מה שהבת שלך היתה צריכה לעשות זה להביט בו לחייך וללטף את ראשו במקום זה התעלמתם ממנו בשם הביטוי ״דחית סיפוקים״ שממש לא מתאים לסיטואציה שסיפרת. ילד שלא מקבל תשומת לב ישיג אותה בדרך השלילית לרבות קנאה באח שלו.אלוהים מה הוא בסך הכל ביקש? לספר לכן משהו ושתקשיבו לו שתיזדהו איתו? זה עוול לילד!! מיכל ירד לי מימך לגמרי...
16/11/12 | 19:19
2. אמא שלא מסכימה לטור שלך
מיכל אני חושבת שאת טועה. כדי שילד ידע להתמודד בחיים בחוץ הוא צריך לגדול בבית שמעניק לו אהבה ותשומת לב ואם ילד מחפש תשומת לב שאינה שלילית בהחלט צריך לתת לה מקום ולהתייחס לפני שתהפוך לשליליות. ילד שיודע שיש לו מקום בטוח בבית יגדל להיות ילד חזק שיידע להתמודד עם משברים. בשום פנים ואופן לא צריך לתת לילד הרגשה שהוא מקום שני כי יש לו אח חדש אפשר גם אפשר היה להתייחס גם איליו כדי שלא ירגיש בצד גם התגובה על הצעקה שלו היתה ממש לא לעניין ואני לא מבינה מה את כל כך גאה בבת שלך
16/11/12 | 17:07
נחכה איך יצאו הילדים שלך- אנוכיים, מרוכזים בעצמם..
לא מסוגלים לקבל "לא" כתשובה..
16/09/13 | 11:08
1. איכזבת אותי
מיכל דליות היקרה, אני עוקבת אחר תורייך בהערצה ולומדת ממך המון, מנסה להפנים ולשנות ולומדת את מקצוע ההורות. אני אמא ל 2 בגילאים 4 ו שנתיים ומהרגע שנולדו החלטתי שהם תכלית חיי. נשארתי לגדלם עד גיל שנתיים ורק אז שלחתי אותם לגנים. בכל רגע שיש לי אני איתם, מלמדת, משחקת מקריאה ומנסה להעשיר ולהעצים אותם כל הזמן. לא קרה מקרה מעולם בו אחד הילדים ביקש יחס ולא קיבל. לפי דברייך תחושת האכזבה שנכדך חווה רק תחשל אותו לדעתי זה דבר שיכול לפגוע בו, כמובן שכשהוא נמצא בגן עם עוד לפחות 20 ילדים הוא לא יקבל מענה מיידי לבעיותיו אז לפחות כשהוא נמצא בביתו מבטחו שם אסור שהוא יחווה תסכול ובטח שלא מאימו וסבתו שהן אמורות רק להראות לו את הטוב שבחיים.
16/11/12 | 15:43
קודם כל טפלי בשגיאות הכתיב אחר כך
תחנכי את ילדייך כראות עינייך.
מיכל,כל מילה בסלע.
ש.ש.
17/11/12 | 00:51
כוונת המשורר
לדעתי לא הבנת למה מיכל התכוונה.
היא לא אמרה לנו לא להתייחס לילדינו כדי שידעו איך להתמודד....
אלא היא אמרה שבמידה ואני עכשיו בשירותים, אז הילד יחכה עד שאני אסיים ורק אז אשחק איתו, ולא לצאת מיד מהשירותים כדי שהילד לא יבכה (דוגמה קיצונית...).
כמובן שיש להתייחס אליהם ולרצונות שלהם, אך גם אנחנו בני אדם, והם גם צריכים להבין זאת...
16/09/13 | 10:42