אין תמונה
מתים לקבל הכרה כיוצרים. עטיפת האלבום של טייק ד'את

כשטייק ד'את התקמבקו בהצלחה לפני שנתיים וקצת עם אלבומם הרביעי "Beautiful World", זו הייתה הפתעה די גדולה לכולם, אבל אי אפשר לומר שלא בלתי הגיונית. בכל זאת, קדם לכך ספיישל טלוויזיוני עתיר רייטינג, שהיווה יריית זינוק מוצלחת לסיבוב הופעות נוסטלגי ושובר שיאי מכירות. לאחריו כל מה שנותר להם זה לשחרר את האלבום ולחכות לדוחות מכירה נוצצים.

מה שקצת יותר מפתיע (ודי מרשים) אצל טייק ד'את הוא האופן שבו הצליחו לשמר את ההתאהבות המחודשת של הקהל, שנראה כי התרגל די מהר לנוכחותם בעולם הפופ הבריטי העכשווי. לא עניין של מה בכך, כמסתכלים על הקאמבקים הכושלים של להקות בנים בנות אותו מחזור כמו "בויזון" או "ניו קידז און דה בלוק".

נתוני המכירות ההיסטריים של האלבום החדש "The Circus", שיצא בבריטניה כבר בחודש שעבר, מוכיחות שלא מדובר רק בחיידק רטרו שתקף אמהות צעירות, שפעם נחשבו לגרעין הקשה של המעריצות והכריח אותן לאחוז דיסק נוסף של להקת נעוריהן. מדובר גם בצרכני מוזיקה שלאו דווקא משתייכים לקבוצה הטבעית של המעריצים. המספרים אגב, מרשימים בכל קנה מידה - למעלה מ400 אלף דיסקים בשבוע הראשון בחנויות, ומעמידים בצל גם כמה מהאמנים הצעירים וה"קוליים" יותר שמסתובבים היום בשוק. לא פלא שכבר לא מעט זמן מסתובבות שמועות שרובי וויליאמס, שדי צולע לאחרונה בקריירת הסולו שלו, רחרח אפשרות לחזור ללהקת-האם.

אם קאמבק של רובי אכן יתרחש, סביר להניח שטייק ד'את יוכלו סופית להפסיק לדאוג לפנסיה. אבל כשמסתכלים על רשימת הקרדיטים בדיסק נדמה שכסף הוא לא בהכרח הדבר העיקרי שמעסיק אותם, אלא דווקא הרצון שלהם לזכות בהכרה כיוצרים ומוזיקאים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, תרמו לחנים וטקסטים לדיסק הזה, כשהם נעזרים במפיק הפופ-רוק האמריקאי ג'ון שנקס (קלי קלארקסון, סלין דיון), שהפיק גם את אלבומם הקודם.

ביחד הם מנפקים אלבום מיינסטרים מופק לעילא, שתואם לגילם ולמעמדם שמציג מקבץ של שירי פופ רוק עגולים ונעימים, שאומנם לא מאתגרים את האוזן בשום צורה, אבל גם לא מכאיבים לה יותר מדי. הרפרנסים כאן יותר מברורים: מיקס מוצלח (ברגעיו המוצלחים, הכל יחסי) בין הבכיינות הקיטשית של ג'יימס בלאנט, ב"Julie" המוצלח, לבין הרוק הפרוותי של להקות כמו "קין", "קולדפליי" ו"סנואו פטרול" - בסינגל הראשון "Greatest Day". וברגעיו הפחות טובים - רוק סבנטיזי-אייטיזי שנע באזורי האלטון ג'ון, מיט לוף ופול מקרטני –ב"Hello. רק עם שירים הרבה פחות מוצלחים.