אין תמונה
כשהוא במקלטים סימן שפרצה מלחמה. ברוזה

איך יודעים שפרצה מלחמה? כשדויד ברוזה מתחיל להופיע במקלטים. אחת התופעות הבולטות במוזיקה הישראלית ובזמר העברי לתולדותיו היא תופעת שירי המלחמה, שליוו את המדינה לאורך השנים והמלחמות ברגעים הקשים ביותר. בשנים האחרונות, כך נדמה, חל שינוי בתחום ומ"שירי המלחמות" נותרו בעיקר שירים למען החזרת חטופים ושירים ששרים החיילים עצמם, לעיתים באופן ספונטני. מלחמת לבנון השנייה, למשל, הציגה את "חושב עליה" של עידן יניב, אז זמר אלמוני בראשית דרכו, כשיר האהוב על החיילים, בדומה, אולי, ל"אני חוזר הביתה" של דורון מזר ממלחמת לבנון הראשונה.

המלחמה בעזה נכנסת עכשיו לשבוע השני שלה, הכוחות כבר בפנים, וזה הזמן לנסות ולמצוא את שיר המלחמה הנוכחי. אם מחפשים אותו ברדיו, נתקלים בעיקר בחוסר התאמה. ראשית, כבר יותר משבוע שגלגלצ הקפיאו את הפלייליסט ולא משדרים שירים חדשים. מהשירים המככבים כרגע במצעדי ההשמעות לא מסתמן כרגע שיר שבולט בצורה יוצאת דופן. את מצעד ההשמעות הארצי מוביל מזה שלושה שבועות השיר "ברחובות פריז" של יאיר זיו, שהוא אסקפיסטי מדי.

גם "חלומות של אחרים" של "הפרויקט של עידן רייכל" מדבר על החיים, אבל לא בדיוק על המצב, גם לא "לילה עיר" של מאור כהן (למרות הלילות שעוברים על אשקלון, אשדוד ובאר שבע) או "יפיופה" של אייל גולן. השיר במרוקאית של עידן רייכל ושמעון בוסקילה מדבר על געגועים לאמא וכולל את מילת המפתח "יא מאמא", שמיועדת גם למי שלא דובר את השפה, אבל קצת קשה לראות איך מדינה שלמה (או צבא שלם) שרים דווקא את השיר הזה. אם יש שיר שסביר להניח שהחבר'ה בעזה שרים לעצמם מתחת לקסדות הרי זה דווקא "מונו" של שלומי סרנגה.

אז עם מה נשארנו? בעיקר עם שירים להחזרת החייל החטוף גלעד שליט, שכמוהם מוקלטים בישראל בערך אחד לשבוע, בהרכבים משתנים של אמנים; עם "פרחים בקנה" של להקת חיל התותחנים שחודש על ידי סאבלימינל וחבריו וכולל את הפזמון "השמש תידום בין עזה לרפיח" ולצדו זכרון עמום משירים כמו "לך לעזה" של להקת פיקוד דרום; ועם שירים מוכרים שבטח יעברו שדרוג כמו "זוהי יפו, ילדה זוהי יפו", שיהפוך בפי החיילים ל"זוהי עזה". אולי גם עם פנטזיות כמו "עזה החדשה" של דודי לוי.

אבל הנה, בעיתוי מושלם, מגיעה ריקי גל, ושולפת שיר חדש בשם "מכל המלחמות" שכתב והלחין לירן נדל. השיר לא מדבר על מלחמה אמיתית, אבל אם מייחסים את מילותיו למדינת ישראל, הרי שמדובר בחשבון נפש לאומי, לא פחות:

ילדה קטנה אישה גדולה / אני כבר מבולבלת / דפקתי את הראש בכל פינת חיים / יש לי שירים לימים אפורים

יש לי שקרים כשבאים הפחדים / ילדה יפה זו השפה / ואת כבר מדברת / צחקו עלייך בעיתון המקומי / יש לך שונאים, בימים רגילים / יש חלומות שצריך להנשים

פזמון: מכל המלחמות אני חוזרת בעצמי / קמה לתחיה כמו בהתחלה / מכל האכזבות אני נפרדת בעצמי / רגע מנוחה כמו בהבטחה / שנשבעתי אז בלבי.

איספי ידייך מן האש / ולכעסך הניחי / הביטי לאחור רק כדי להמשיך / יש לך צבעים לימים מחווירים / יש לך אותך לא צריך הסברים

ילדה קטנה אישה גדולה / אני כבר לא נבהלת / בסך הכל רוצה לשיר קצת מעצמי / יש לי קולות / שחוזרים ואומרים / יש חלומות שצריך להנשים".