2000
Iron Maiden - Brave New World
אחרי שנות ה-90' היבשות והמשפילות חזר הסולן האגדי ברוס דיקינסון ללהקה יחד עם הגיטריסט אדריאן סמית'. עכשיו יש ל"בתולה" שלושה גיטריסטים שיחד קורעים אלבום רועש ואיכותי כמו לפני עשור, ובכך מסמנים את שובה של המלכה-האם לכס המלוכה במטאל, עם עוד אלבומים טובים במהלך העשור.
Nightwish - Wishmaster
אלבום שמורכב גם מלהיטים קליטים וסוחפים וגם מקטעים ארוכים וסימפוניים עם נטיות לפרוגרסיביות קלה. המון חקיינים דמויי נייטוויש צצו במהלך העשור (מי אמר אוונסנס?) וקצרו את התהילה הגדולה. לצערי גם נייטוויש איבדה את דרכה, פיטרה את טרייה האגדית והיום היא סתם עוד להקת מטאל.
2001
Opeth - Blackwater Park
להקת העשור מבחינתי. לאורך כל העשור הוציא מייקל אקרפלדט (Mikael Akerfeldt) ולהקתו עוד ארבעה אלבומים משובחים המשלבים בצורה מדהימה בין פולק אקוסטי רגוע לגיטרה רועשת ומורכבת, ובין שירה נקייה לגראולינג אימתני. אבל הראשון במילניום הוא גם הטוב שבהם. ומי שלא היה בשתי ההופעות שלהם בארץ, הפסיד בענק.
Avantasia - The Metal Opera
הסופרגרופ של העשור. אלבום קונספט רב משתתפים, כלי נגינה באווירת פאוור-מטאל מלודי משובח. מה שהתחיל בתור פרויקט צד של טובייס סאמת (Tobias Sammet) מאדג'גי, יחד עם חברים טובים מהעלית שבלהקות המטאל, הפך להצלחה שהמשיכה כל העשור ולעוד מספר אלבומים טובים.
2002
Meshuggah – nothing
פתאום באלבום הרביעי החבר'ה משבדיה משתגעים, משנים כיוון, מאטים את הקצב, מוסיפים אלמנטים של ג'אז ובעקבות כך הופכים לאחת הלהקות היותר מוערכות והיותר מעניינות בעשור. ב-2006 האלבום יצא מחדש ברימסטאר חדש ומשופר, מה שרק הוסיף עניין ואיכויות לאלבום שסימן את פריצת הדרך של הלהקה.
Blind Guardian - A Night at the Opera
האלבום הכי מורכב והכי שאפתני של הלהקה, שיצא יופי. הכפלת קולות, שירת מקהלה והמון אנרגיה ידידותית למאזין המתחיל הופכים את הלילה באופרה ("קווין", כמובן) לאחד מאלבומי הפאוור-מטאל הטובים שיצאו בעשור. והקטע הסוגר "And Then There Was Silence" הוא מאסטאר-פיס חובה.
2003
Dream Theater - Train Of Thought
הסגנית של להקת העשור. האלבום הכי רועש והכי שונה שלהם, שיצא שהוא גם הכי טוב שלהם בעשור הזה. שנה אחרי "Six Degrees" המצוין בפני עצמו, חזרה הלהקה לאולפן ותוך 3 שבועות הקליטה 7 יצירות מלאות אנרגיה ומשוחררות מכל מה שעשתה בעבר ובעתיד. לראשונה בתולדותיהם ת'יאטר אפילו השתמשו במילה FUCK בשירים. התוצאה היא האלבום הכי טוב שלהם בעשור. אומנם כבד, אבל משוחרר, חופשי ומלא מטעמים טובים.
Godsmack – Faceless
האלבום שבעט סופית את הנו-מטאל מכל המדרגות של המצעדים. לחבר'ה מבוסטון היו אומנם יציאות יותר טובות, אבל ב-2003, הם הבריקו עם אלבום מלא רעש, עם המון שירי רוק-מטאל אמריקאיים טובים, שהביאו להם מועמדות ל"גראמי" ולהכרה בינלאומית.
2004
My Dying Bride - Songs of Darkness, Words of Light
כבר מספר שנים שלא שמעתי את האלבום הזה, וזה לא ישתנה בקרוב, אני מפחד ממנו. זה האלבום הכי מפחיד, הכי כואב והכי מדכא שיצא בעשור הזה. כשהוא יצא התמכרתי אליו בקלות, אבל אחרי מספר שבועות, הבנתי שהוא עושה לי רע בנשמה. אלבום שמשפיע כל כך חזק על בני אדם, סימן שהוא אלבום Doom – Metal משובח.
Rammstein - Reise, Reise
הלהקה הכי טובה שיצא מגרמניה בעשור הזה. רמשטיין פשוט שמים זין על כולם (במלוא מובן המילה) ועושים כל פרובוקציה לשם פרובוקציה. הקטע שאפילו שהם שרים בציניות על "אהבתם" לאמריקה, האמריקאיים מחבקים אותם באהבה כי הם לא מבינים את ההומור שלהם. "רייזה, רייזה" הוא האלבום הכי מקפיץ והכי מלהיב של הגרמנים הללו, כל שיר להיט. לשים פול ווליום, להסתדר בשורות ולהתחיל לצעוד. ולא, הם ממש לא נאצים, סתם חברה מופרעים שעושים מטאל תעשייתי משובח, ו"דווקא" לכל העולם.
2005
System of a Down – Mezmerize/Hypnotize
הלהקה שלקחה את המוזיקה צעד אחד קדימה וערבבה סגנונות ומעברים מוזיקאליים חדים' מתובלנים היטב בהומור ובאמירות שנונות והמון מלודיה/ מה שהיה הופך את פרנק זאפה לאבא גאה, אם היה אביהם. המגוון העשיר הופך את צמד האלבומים לאלבום מטורף, מלודי, שנון, רועש ועוד הרבה מילות תואר שסותרות אחת את השנייה, אבל יחד יוצקות כאן אבן-דרך והמון ציפייה לעתיד. נו רק שיבוא כבר.
G3 - Live In Tokyo
מאחר ואין להם אלבום אולפן אז נשארה רק הצצה לתוך אחד מסיבובי ההופעות של הגיטריסטים הכי וירטואוזים בעולם. הG3 בראשותו של ג'ואי סטריאני, אומנם מחליף ראשים מידי פעם, אבל כאן בהופעה ביפן יחד סטיבי וואי וגו'אי פטרוצ'י מדרים ת'יאטר, מתקבל אחד השיאים של ה-G3. הסולואים הנשפכים, הגיטרות המייללות וקרבות גיטרה ההורסים. קונצרט שהוא חגיגה לאוזן לכל גיטריסט ולמי שעוד חולם להיות אחד.
2006
Deftones - Saturday Night Wrist
להקה צנועה שהוציאה אלבום גדול. השירה הנקייה של צ'ינו מוראנו עם הרבה דיסטורשין מלודי באוויר יוצרים הרגשה שיש כאן משהו מיוחד. לא קל להצביע למה אלבום הזה כל כך יוניקי, אין כאן ממש להיטים, פשוט אלבום טוב עם שירים ברמה אחידה וטובה, שמתעלים ובולטים מעל הרבה דברים אחרים שקרו באותה שנה.
Tool - 10,000 Days
בקטגורית עטיפת האלבום הכי טובה, האלבום הזה לוקח בקלות. שלמרות שרוב שירי האלבום ארוכים מהמקובל, הוא הביא ל"טול" הכרה בין לאומית רחבה, זכה ב"גראמי", וצעד במצעדים רבים ברחבי העולם במקומות גבוהים. "טול" היא האחות החורגת בסצנת הפרוג-מטאל, זאת שמשחקת על פי כללים משלה, זאת שלא נותנת בקלות, אבל ברגע שמבינים אותה קל מאוד להתאהב באלבום הזה.
2007
Alter Bridge - Blackbird
מהחורבות של "Dreed" קמה "Alter Bridge" ומיד שיחררה אלבום ראשון בינוני. אחריו הגיעה הציפור השנייה וסימנה את אחת מהפתעות השנה. "Alter Bridge" רועשת יותר, בועטת יותר, משוחררת יותר ופחות מתחנפת לאוזן מלהקת-האם. "בלאקבירד" הוא אלבום אמיץ ואחת ההפתעות הטובות של השנה.
Korpiklaani – Tervaskanto
אחת המגמות הבולטות של העשור הוא שילובים של מוזיקה לא מטאלית לתוך המטאל. קורפיקלני משלבים לתוך המטאל מוזיקת פולק פינית ויצרו את אחת החוויות המוזיקאליות הכי טובות של העשור. מטאל שמח שמוגש עם כוס בירה גדולה כשליד הדיסטורשיין יש גם אקורדיון וכינור. זה לא האלבום הכי טוב שלהם, אבל הוא כאן בגלל "Karhunkaatolaulu", ו-"Let's Drink" הענקים. ולמי באמת אכפת שהם שרים חלק מהשירים בפינית, הם כאן בשביל לסמן דרך לשילובים מוזיקאליים מעניינים שהולכים ונרקמים לתוך העשור הבא. וההופעה שלהם בארץ הייתה ענקית.
2008
Van Der Graaf Generator – Trisector
אחת ההפתעות הגדולות של העשור התרחשה כאשר פיטר האמיל מתאחד עם חבריו הותיקים אחרי למעלה מ- 20 שנה, ועוד יוצאים להם אלבומים טובים. האמיל ושות', עם פרספקטיבה של סבאים, מסתכלים על העולם בצורה שונה ממוזיקאים צעירים, ומשחררים אלבום נוגע ומרגש. הפרוג-רוק מתקאמבק בגדול.
Ayreon – 01011001
ארג'ין אנתוני לוקסאן (Arjen Anthony Lucassen), אחד המלחינים הגאונים בדורנו, משחרר עוד אלבום משובח מאחד מהפרויקטים הנהדרים שלו. שילוב של אומנים אורחים, שעומדים אצלו בתור, יחד עם מגוון סגנונות, כלי נגינה ולחנים ברמה גבוהה מביאים את הסיפור של כוכב Y. אופרת מטאל מהטובות.
2009
Wolfmother - Cosmic Egg
להקה אוסטרלית שטעתה בעשור. הוולפמאת'ר חושבים שאנחנו עדיין ב 70S של המאה הקודמת. מעריצי זפלין, AC/DC וכדו' ימצאו כאן מגוון מטעמים, שאפויים היטב ונשמעים מצויין גם בימנו אנו, אפילו שזה באיחור של כמה עשורים. הרטרו לעולם לא נשמע טוב יותר.
Mastodon - Crack the Skye
אלבום המטאל של השנה. מסטודון היא מהלהקות שעלו וצמחו לתפארת העשור. לאורך ארבעת אלבומים הם שומרים על יציבות יצירתית, חומרים משובחים ורעיונות מוזיקאליים מעניינים. זהו אלבום הסיכום הרעיונות המוזיקאליים של שלושת אלבומיהם הקודמים, כאשר הם שומרים על הסאונד העשיר, היצירתיות והוירטואוזיות.יופי של אלבום.